עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אילנהאורjulisee from the heartהדסThe dark
IM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drakesmooth criminalאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
-To Do List-
- לסיים תואר ׁׁ(V)
- צניחה חופשית (Vׂ)
- להפסיק לעשן (V)
- ללמוד לאהוב את עצמי
- להפסיק לאהוב אותו (V)
- להאמין
- לכתוב ספר
- לברוח לאי בודד
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


September
27/09/2017 08:56
Jenny
חיים
הנה עברה לה עוד שנה, וחורף שלי עומד להגיע.
הגלים שלי עולים שוב מציפים את המחשבות שלי בדיוק כמו שקורה בכל שנה.
אולי זה הזמן שלי לתהות ולראות ולחיות...
או אולי הזמן המושלם שלי לשקוע בתוך במחשבות שלי?
אני מוצאת את עצמי חושבת לפעמים יותר מידי על העבר, העבר שתמיד ברחתי ממנו ופחדתי ממנו
ואולי קצת חששתי למחזור ולהיות בודדה כפי שהייתי בילדותי.
אבל ככל שהשנים חולפות אולי אני מתחילה לשכוח... מתחילה לשכוח כמה רע היה לי
ואני מטשטשת את זה עם זיכרונות טובים, עם הרגשות טובות ממה שהם היו באמת,
הופכת את החיפוש שלי אחר העבר למשהו שהוא לא באמת היה כזה.
אני בוחרת ללכת אחרי "אהבות" לאנשים שלא עשו לי טוב כי אני זוכרת את הטוב שכן היה שם,
בוחרת להיכנס למכונת הזמן רק לרגעים ספורים כדי להזכיר לעצמי שאני לא טועה....
ובכל זאת? 
ספטמבר פה, אני פה והזיכרון הוא שם.
אז אולי אני טועה באמת והטוב הוא לא באמת טוב והרע הוא לא באמת רע
אבל לא הייתי מגיעה לכאן מבלי כל הרע והטוב הזה...
אז אולי אני עוד לא מצליחה להיכנס להריון ואולי אני עוד לא מצליחה לקחת לעצמי את החלק של ההמשך
מה שאולי תוקע אותי עמוק בתוך הזיכרונות שלי
אבל אולי זה לטובה?
אולי זה פשוט עדין לא הזמן שלי?
אולי להיות מוכנים למשהו גדול כל-כך מצריך יותר זמן, יותר ביטחון עצמי ויותר ממה שיש לי לתת כרגע.
אולי הטעימה הקטנה הזאת שחוויתי היא זאת שמשאירה אותי עם טעם מר ומתוק כאחד.
מצד אחד זה קרה, זה יכול לקרואת שוב ומצד שני זה לא קרה שוב עד עכשיו
אז, כן... אולי הזמן שלי עוד יבוא 
אולי אני עדין לא שם למרות הרצון שגועש בי 
אך שזה יקרה זה יקרה זה יכניס אותי לשלב אחר בחיים.
0 תגובות
הלילה שלי איתך
02/09/2017 08:05
Jenny
חיים

"קר לך?" שאלת מניח את היד החמימה שלך על הרגל החשופה שלי

עוטף אותי בגל של חמימות מבורכת

"קצת" חייכתי, לילות של ספטמבר תמיד היו הלילות החמים והקרירים ביותר שאהבתי,

תמיד שהשמש החמה התחלפה ברוח הקרירה של הסתיו שלא יכולתי להתאפק להרגיש.

"את מוכנה?" שאלת אותי מתבונן בי בעיניים הירוקות הגדולות שלך

כאילו מחכה לאישור שניתן לך כבר מראש.

הרגשתי איך החום גוף שלי שוב מתחיל לעלות למרות הרוח הקרירה שטפה אותנו הרגשתי שוב את הטמפרטורות עולות.

"בוא נלך" מלמלתי.

קמת על רגלייך מושיט לי את אותה היד שנחה על רגלי לפני שניות

עוזר לי לקום מהחול שהיה עדין מעט חמים למרות שכבר הגיע הערב.

נעמדתי על רגליי מתבוננת עלייך, הריח שלך הטריף אותי.

רציתי לעטוף אותך חזק בין ידיי ולא לתת לך ללכת.

צעדנו בתוך החול לעבר המכונית שלך, ידעתי שאני לא אמורה ללכת איתך לשם אבל משהו בתוכי

דיבר בשפה שונה עם שאר האיברים שלי.

הרגשתי איך הפעימות לב שלי מתעצמות בכל צעד וצעד לעבר המכונית שלך.

נהגת בכביש החוף, מהר ככל שרק יכולת

ממשיך לזמזם מנגינות שזכרתי היטב,

משהו בתוך אוסף המוזיקה הישנה והנוסטלגית שלך העיר בתוכי פינות חשוכות

סוג של קרבה פתאום לבנאדם שללא ספק אינו מצטייר לי בן 33 הרגיל והטיפוסי.

אפשר להגיד שחיבבתי את האיש הנוסטלגי העתיק ששכן בתוך הגוף הצעיר הזה שלך ויחד עם זאת

פחדתי ממנו קצת.

פחדתי מהזיכרונות שלנו יחד, פחדתי מהדרך שפעם נפלתי לתוך אפלה סוחפת

ואיך אתה עמדת מהצד וצפית בי ולא היית שם בשבילי.

"את בסדר?" שאלת מעיר אותי מהמחשבות שלי

"כמובן" עניתי במהירות מחזירה את מבטי אליך מהכביש

"אני כבר לא יכול להתאפק" אמרת, מקפיץ בתוכי שוב שבריר של ציפייה,

צחקתי, "מעולם לא יכולת" עניתי מנסה לעקוץ אותך , יודעת שזה היה מטריף אותך כשהייתי מנסה להזכיר לך שוב את איך הייתי בעבר משחקת איתך.

העיניים הירוקות שלך נצצו, חייכת

"מתי את צריכה לחזור הביתה?" שאלת, מנחית עליי את שאלת המיליון

"בקרוב" מלמלתי מורידה את מבטי ממך

משהו נוסף בתוכי התערער

"אל תדאגי" לחשת לי

"אני מבין" אמרת מניח עליי שוב את ידייך.

אני יודעת ואתה יודע שכל זה לא לתמיד.

מחשבה שלא עוזבת אותי מעולם.

צעדנו יד ביד לדירה שלך, מקום שהכרתי יותר טוב מהכול.

משהו בפעם הזאת היה לי דרמטי יותר...

האוויר בדירה שלך היה כמו תמיד עטוף בסיגריות, מזכיר לי את התקופות שהייתי מכורה להם בדיוק כמוך, יש דברים שלעולם לא ישתנו.

הדלקת את האור וסובבת אותי אליך מצמיד אותי חזק מחזיק אותי בזרועותייך.

עטפתי אותך בידיי גם אני לרגע קט מרגישה רק אני איתך.

אולי זה ישמע מעט רומנטי אבל לרומנטיקה ולך אין שום קשר...

אתה אדם שמיישם וככה זה היה תמיד, אין לך את הכוח לשטויות רומנטיות, אפילו החיבוקים שלך

הם רק כדי להזכיר לי את השליטה שלך עליי.

כמו תמיד, אצלך אין צורך הרבה מילים...

הרמת אותי על הידיים כדי להעביר לי את התחושות שרצית, שליטה.

התבוננתי בתוך העיניים שלך בולעת את כל מה שיכולת לתת לי

אומרת את שמך כדי להבהיר לעצמי שעכשיו זה יקרה.

השקט היה מחריש אוזניים, רק התזוזות שלנו נשמעו כאילו למרחקים

אולי כי אנחנו מכירים זה את זה טוב כל-כך...

הטעם שלך התערבב לי בכל החושים...

טועמת אותך ונזכרת בכל הפעמים שאמרתי שאני לא אגיע לכאן יותר...

מוריד ממני את החולצת הטריקו הלבנה שלבשתי

מצמיד את השפתיים שלך על גופי הערום.

אני נצמדת אליך כאילו מחפשת מושיע...

אתה טובל בתוכי את עצמך בכוח שהיה רק שלך..

משאיר אותי רוצה את זה שוב ושוב...

שורטת את גופך מתוך אינסטינקט שטמון בתוכי עוד מאז.

גורמת לך להגביר את הקצב.

כאב חד וחלק שמתחלף להנאה מוחלטת.

לעזאזל עם כל מה שאמרו לי אי פעם, אתה כמו חיית טרף שאתה איתי במיטה.

עם הייתי יכולה הייתי ממשיכה לנצח...

לרגע אני לא חושבת על כלום רק עלייך

רוצה שתמשיך בדיוק כך.

הקולות שלך ממכרים בדיוק כמו הריח שלך

שונאת את זה שאני מגיעה איתך לרמות כאלה של אינטימיות שכבר לא אמורה להיות שלך כלל.

ובכל זאת טעויות טיפשות שחוזרות על עצמן...

אולי בגלל זה הטעם שלך מתוק ומר לי כאחד...

אני מרגישה אותך כל-כך חד בתוכי קוראת לך שוב ושוב

לא נותנת לך מנוחה כפי שאתה לא נותן לי

זה הדדי וכואב כאחד.

אתה שולט בי ואולי אני שולטת מעט בך...

אפילו אחרי זה נגמר עדין משהו בתוכי נשאר.

 

2 תגובות
שוב אותו ניגון
01/09/2017 20:50
Jenny
חיים
אז כן, אין לי תירוצים.
נפלתי חזק לתוך הנגיעות שלך.
אני יודעת, הבטחתי וככה גם חשבתי אבל המגע שלך חסר כל-כך.
אתה פתאום מצטייר לי כבנאדם אחר, לא כזה שלמדתי לשנוא ולא כזה שגרם לי לבכות בגללו בלילות.
היו דברים טובים במערכת ביחסים בנינו, אולי הדברים הטובים האלה זאת הסיבה שגללה אני לא מסוגלת להתרחק לאורך זמן.
היכולת שלך כמו תמיד לא משנה כמה שאני אסנן אותו או אגרום לך ללכת ממני אתה עדין תמצא את הדרך שלך אלי.
היו לנו הרבה סיבות לא להיות ביחד ועוד יותר אלה הסיבות שידעתי שאני לא יכולה לשכוח לך אותם..
אבל הנה המגע הזה של שנינו... ביחד... בחשכה... תמיד מחזיר אותי לטירוף הזה.
אתה קורא את הגוף שלי כמו מפה מדויקת ללא סימני שאלה, זורם לאן שאתה יודע שאני הכי אוהבת
גורם לי לטבוע בתוך הריחות של הגוף שלך, צמאה לנשיקות שלך כאילו היו למשהו גדול יותר ממני.
לא משנה מה אני אבחר לעשות עדין אני אמצא את עצמי איכשהו בתוך בועה הזאת אפילו עם זה לרגע קט כאילו שניתן לשכוח.
אתה עדין נשאר באותו מקום של כבוד בתוך החיים שלי.
לא יודעת למה איתך זה ככה?
אנשים היו באים והולכים ונשכחים ואתה?
אם כל הכאב הזה והסבל שהעברת אותי פתאום אני יכולה לראות בך משהו שונה.
מתגעגעת למגע שלך לידיים שלך לאיך שאתה בוחר להוביל אותנו למקומות הכי פרועים מלמד אותי דברים על עצמי
שאני לפעמים שוכחת שבכלל היו קיימים....
אתה ורק אתה משאיר משהו אחריך, לא יודע איך לקרוא לדבר הזה...
אני יודעת שאתה לא קורא את הדברים שאני כותבת לך ואין שום סיבה שבעולם שתקרא אותם,
אין טעם ללעוס את העבר שאני כל-כך נוסטלגית לגביו, העתיד זה מה שחשוב ואני יודעת.
ובכל זאת המחשק הזה שאתה משחק איתי אינו מאפשר לי לברוח, לפחות לא לאורך זמן...
אז מה הפתרון שלי?
אם הייתי חכמה הייתי ממשיכה ללכת, לכיוון אחר כמו שאני תמיד מנסה אבל הקול שלך רודף אותי
ונפילות האלה לתוך סטוצים שאין מנוס מהם פשוט מרעיד את גופי ומי כמוך יודע איך להרעיד אותי..
אז כן, אין חדש ואין ישן הכל נשאר כפי שהיה
אתה מכיר אותי ואני מכירה אותך לרגע מסוים הייתי רוצה שזה לא יהיה ככה.
ובכל זאת זה מה שנשאר..
אז... הטעם שלך עוד נמצא עלי, אני יודעת שאני חייבת להוריד אותו ממני
לגורם לעצמי להמשיך כאילו כלום לא קרה וככה זה גם יהיה 
ולמרות זאת הרגשתי צורך לכתוב עלייך כמו שעשיתי בעבר.
אז אולי זה שוב אותו ניגון מוכר...
אולי אין לאן לברוח.

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 62 63 הבא »