נשמע בומבסטי ואלי ככה זה צריך להיות. אבל אי שם באותה שנה קרה התפנית שלי.
כן, לא מדובר באיזה יוצרת גדולה שאנשים מכירים אלא בחברה מדהימה שלי.
באותה התקופה רק ילדה בת 19 וכבר עשתה משהו שגרם לי לפחות להבין כמה דברים על עצמי.
אז כן, הייתי שמחה לתת לכל אחת ואחד לקרוא את היצירה הזאת שהיא כתבה ונתנה לי במתנה
או כמו שהיא קראה לזה "שטויות שכתבתי" אבל השטויות שהיא כתבה והדפיסה
גרמו לי לפתוח עולם חדש.
אז כן היה מדובר בסיפור שאולי היום יראה סתמי לאנשים במיוחד לאנשים שחצו את גיל ה-30
בטח יכולים בקלות לחשוב שמדובר באוסף של רעיונות טיפשים אולי קצת דומים לסיפורים שלי עצמי
שכתבתי ברגעים בודדים ואפלים בחיים ומצאתי לנכון לפרסם כאן ברוב טמטומי
אבל כן, שקראתי את הסיפור שהיא כתבה ודמיינתי את עצמי מחליפה מקום עם הבחורה שאותה היא ציירה
בצורה כל-כך משולמת פשוט לא יכולתי שלא לתהות שאולי היא מדברת על משהו שאני יכולה לנסות ולהשיג לעצמי.
אז אולי זה היה הרגע שבו הבנתי, או חלק בי קלט שמשהו בתוך העולם שבו אני חייה אינו כפי שהוא צריך להיות
ואולי כל העמדות הפנים האלה שאני מספרת לאנשים שקרובים אליי
יכולים סוף סוף להפוך למשהו אמתי. היא כאילו דיברה אלי ולא לאף אחד אחד.
מצאתי אז את עצמי בוחנת מחדש את כל מה שחשבתי שהוא נכון, כל מה שחשבתי שככה הוא חייב להיות
והנה מצאתי את עצמי בולעת במכה אחת את הסיפור הזה שהיא המציאה על זוג אנשים זרים לי לחלוטין
שהפך לסמל דרך בשבילי. 200 עמודים אולי קצת יותר שמציירים במתיקות כל כך מעודנת את מה שרציתי
וחלמתי שיהפוך להיות שלי.
אהבה או משהו חזק יותר מזה שלא חשבתי שמגיעה לי.
אז לא, זה לא הספר הראשון שקראתי בחיים שלי שדיבר על קו עלילתי דומה למה שהיא הצליחה לתאר שם
אבל בין השורות שלה הצלחתי ליצור לעצמי משהו שכיום אני מודע לקח אותי למקום אחר לחלוטין
אני אדם שונה בזכותו.
אז אולי לא הכול נעשה משולם אחרי זה ואולי לא הכול היה מלא בבלונים ושוקולדים
אבל יחד עם זאת אחרי 7 שנים אני עדין מוצאת לנכון להגיד לה שהיא חייבת
חייבת לתת לסיפור הזה הזדמנות בחוץ, לאפשר לעוד אנשים לטעום ממנו אולי לשנות מעט את קווי
העלילה אולי לפתוח את זה למקומות קצת יותר בוגרים ורלוונטיים לימים אלה
אבל לדעתי הבחורה היא גאון.
הייתי שמחה ללמוד ממנה לעשות את מה שהיא עשתה למעני ואולי היא לא באמת מאמינה לי
שזה בגללה למען אנשים נוספים.