עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אני ?אילנהאורjulisee from the heartהדס
The darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelse
אביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


Special
17/09/2018 18:21
Jenny
חיים
אני עייפה, תשושה וחסרת רעיונות לגבי להמשך.
אני מרגישה תקועה בתוך בועה. סוג של כלא כזה שאני לא יכולה להסביר ממש.
הצלחתי להתנתק מכול האנשים שהייתי בקשר איתם אולי בצורה לא הכי טובה שיכולה להיות פשוט הוצאתי
אותם אחד אחרי השני מהחיים שלי, רציתי התחלות חדשות. הפסקתי לענות לטלפונים, להודעות ומחקתי אותם מהפייסבוק שלי.
הכול במטרה להתחיל דף חדש נקי וטוב יותר של עצמי...
עכשיו אני מרגישה לבד. 
למרות שאולי האנשים האלה לא היו טובים לי הם היו מי שהכרתי במשך הרבה זמן ואולי לא חשבתי על זה לעומק
אבל עכשיו אני לא יכולה לחזור אחורה.
אני גם לא רוצה לחזור אחורה אבל מצד שני הלבד הזה לא הכי נעים שבעולם.
בדידות היא כוח טבע חזק, לפעמים אתה צריך את האנשים האלה בחיים שלך כדי לדעת שאתה נמצא במקום כלשהו
אבל כשאתה מנסה להתרחק ולהוציא אותם מהחיים שלך לפעמים אתה חושב שזאת הדרך הנכונה ואז אתה לבד...
ואיך ממשיכים מכאן?
אני מנסה להתמקד בעצמי ואני מנסה ללמוד כדי שאוכל להשלים את השאיפות שלי בחיים מבלי לערבב אותם עם דברים אחרים.
לפעמים במחשבות שיש לי לא הכי משחקות לטובתי ובכל זאת אני עשיתי את זה כי תיארתי לעצמי שאוכל למלא את המקום 
בדברים אחרים מבלי הצורך שלי בהם ובכל זאת... אני לא בטוחה עכשיו איך להמשיך הלאה..
אז אני מוצאת עצמי בצורך להטביע את היאוש הזה שאני מרגישה בדברים פחות טובים מספורט ומוזיקה רועשת
אלא במתכות שאני כבר הרבה זמן לא משחקת בהם ולמה?
כי הצורך שלי לנקות את הראש שלי לפעמים הרבה יותר טוב שהם חלק מהסיפור שלי.
אבל אני נקייה, נקייה הרבה זמן ולא בא לי להרוס את זה ולא בא לי להרוס עוד דברים בחיים שלי רק כי הראש שלי משחק איתי משחקים.
והנה שוב אותה ההרגשה המסריחה שמציפה אותי ואני עמוק בתוך הטירוף הזה...
אז במקום זה אני כותבת בתקווה שזה יראה קצת יותר שפוי בשבילי ושוב כדי לא לפנות למקום שאני ברחתי ממנו.
אז אולי אני לא הבנאדם הכי חזק בעולם 
ואני לא הכי חכם אבל לפעמים בא לי להתחיל הכול מחדש כדי לא לעשות יותר טעויות כדי להיות האדם הכי טוב שאני יכולה
סוג של שלמות מטומטמת שאני יודעת שאי שום אפשרות לבנאדם להיות כזה וזה בגלל שהטירוף הוא זה שמוביל אותנו רוב הזמן
ואנשים שהכי מטורפים הם אלה שמצליחים הכי הרבה בחיים האלה.
אז?...
לחיי הטירוף?
או לחיי השלמות?


1 תגובות
אש וקרח פרק ג
12/08/2018 15:53
Jenny
סיפור

פרק ג

ימי הקיץ עברו במהירות.

קשה היה לי להוציא מהראש את מה שקרה באותו היום החם בבריכה, אשקר עם אגיד שלא הייתי רוצה שזה יקרה שוב. אבל זה לא קרה.

ניק לא הוסיף מילה על זה ואני?

אולי הביישנות שלי, אולי החשש שלי גרמו לי לסתום את הפה.

הרגשתי כאילו המצב בנינו מתחיל להתקרר. זה לא שלא המשכנו לשרוף את הזמן שלנו ביחד, ניק ואני המשכנו את הקיץ הזה כמו משפחה לתפארת, מצחיק שאני קוראת לזה כך, אבל ככה זה היה.

הרבה שמש, בריכה והאמת הרבה שיחות לתוך הלילה...

למדתי לאהוב את הסיגריות שהוא מעשן, מצחיק אבל זה כבר לא הפריע לי.

אהבתי להקשיב לו, רציתי להכיר אותו יותר.

אהבתי את העובדה שלמרות שהוא הצטייר לי כמישהו כל-כך מרוחק בהתחלה, הכרתי מישהו שונה לחלוטין, היה לי קל לדבר איתו, סיפור חיים די דומה היה לנו, שנינו היינו הילדים יחידים.

שנינו גדלנו מגיל צעיר בסביבה די דומה, היינו אולי אפילו מפונקים מעט, למרות שהייתי מעריכה מאוד את העובדה שיש לי הכול, יחד עם זאת לא הייתי מסכימה לוותר על זה.

אבא שלי בחר לעבור לצד השני של העולם אחרי שהתגרש מאימא שלי, וניק טוב, היה לו קשר טוב יותר עם ההורים שלו מאשר לי, אבל בכל אופן הוא הבין וידע את הקשיים האלה.

אהבתי את זה שאפשר לדבר איתו הוא נראה מישהו שאפשר ללמוד ממנו דבר אחד או שניים.

אבל יחד עם זאת,  ייתכן והתחלתי לפתח רגשות אחרים אליו...

אני לא יכולה לשים את האצבע על הרגע המדויק בו זה קרה, אולי זה פשוט הלך והתגבר כלל שהזמן עבר... אולי אני פשוט הייתי קורבן של הנסיבות.

 

אמי ואדם גם הם הסתדרו די טוב, ממה שלמדתי להכיר את אדם, הוא היה בהחלט מקסים.

מהצד שלי הייתי יכולה להעיד על תכונות די טובות שהצלחתי למצוא בו, או שאולי הייתי משוחדת מאוד מהעובדה שהוא היה אביו של ניק.

מה שזה לא היה, הייתי שמחה בשביל אמי, היא נראתה רגועה יותר לאחרונה.

 

אחרי מספר שבועות אמי קיבלה טלפון מהעבודה מה שכנראה לא הפריע להם למשוך אותה מהחופש שלה חזרה לעיר. היא התנצלה הרבה אבל הייתי רגילה למצבים כאלה, אדם הסכים ללוות אותה ייתכן גם הוא היה צריך לטפל בדברים של עבודה שהיו דחופים.

דבר שהשאיר אותי ואת ניק לכמה ימים לבד בבית הענקי הזה, כרמלה אומנם הייתה שם אולי לדאוג שלא נעשה מסיבות ענקיות ומלאות אלכוהול אבל זה לא היה הקטע שלי.

אולי זה היה יותר הקטע של ניק?

בכל אופן נשארנו ביחד, ממשיכים לשרוף את הזמן שלנו,

מה שאפשר לנו אולי להתקרב אפילו יותר.

וכשחשבתי שהמצב בנינו  דווקא התקרר בקטע הזה ניק הצליח להצית אותו מחדש כמו להבה שלא הכרתי.

 

ישבנו על הספה הענקית שבחדר האורחים, צפינו באיזה סרט אימה שאני כבר לא זוכרת בדיוק את העלילה שלו, הרבה דם בעיקר, לא יודעת כמה אהבתי אותו אבל ניק נראה משועשע מאוד.

הפופקורן היה מונח בנינו, צללתי לתוכו מידי פעם, היה לו טעם של חמאה, האהוב עליי.

הידיים שלנו נפגשו לפעמים בקערה דבר שהצחיק אותי כשהוא ניסה לגנוב את הפופקורן שלי מהיד.

אני לא יודעת כמה מהסרט באמת ראינו, או יותר נכון אולי אני ראיתי

אבל הייתי משועשעת מהסיטואציה הזאת שלנו הרבה יותר מאשר מהסרט.

עד שניק לקח את הקערה והזיז אותה לצד השני, קימטתי את הגבות שלי, כאילו שהוא הרס לי את המשחק שנהניתי לשחק בו איתו.

"זה לא פייר" אמרתי

"למה לא?" הוא שאל, "אם את רוצה בואי תיקחי את זה" הוא אמר בגאווה

אולי בכל זאת ממשיכים לשחק?

צחקתי, מושכת את עצמי מעליו לצד השני מושכת את הקערה אליי, ניק עצר אותי, מושך אותי בידי אחורה, ונשכב מעליי מחזיק את היד שלי מעל הראש שלי,

צחקתי "אתה לא משחק הוגן" אמרתי, מתבוננת לתוך העיניים הירוקות שלו,

"ייתכן" הוא מלמל עם חיוך קטן, תופס אותי שוב לגמרי לא מוכנה, ומנשק אותי,

השפתיים שלו היו חמות ושוב הטעם הזה שלו, כל-כך התגעגעתי אליו...

הוא החזיק אותי חזק, לא מאפשר לי לזוז, ולא שרציתי. הרגשתי את הבטן שלי מתהפכת שוב, רציתי למשוך אותו אפילו קרוב יותר. אבל הוא היה חזק ממני, מכתיב את הקצב שלו.

"רציתי לעשות את זה כל-כך" הוא אמר לוחש את זה לאוויר העולם.

"אז למה לא עשית?" שאלתי, עדין מוחזקת על ידו על הספה, הראש שלי היה מלא ברעשי רקע של הסרט, הוא חייך "אולי כדי שאני באמת יעשה" הוא אמר, מושך אותי לקום.

הוא כיבה את הסרט מושך אותי עכשיו אחריו.

הלכתי איתו כאילו מהופנטת, עלינו בצעדים קלילים לקומה למעלה,

היד שלי הייתה בידו, נכנסו לחדר שלו והוא נעל את הדלת אחרינו, מצאתי את עצמי עטופה בתוך מערבולת של חושים, הרגשתי את הנשימה שלי נהיית מהירה יותר.

ניק ניגש אליי עוטף אותי בשני ידיו, מנשק אותי שוב, נשיקה ארוכה יותר

עמדתי מולו לבושה אבל לרגע הרגשתי חשופה כל-כך ולא הבנתי איך אני מרגישה כך,

האצבעות שלי חקרו אותו, משכתי ממנו את החולצה שהוא לבש, חושפת שוב את הגוף שלו, רציתי פתאום להרגיש יותר, הוא עשה את אותו הדבר, מושך ממני את החולצה שלבשתי משאיר אותי ערומה, העיניים שלו היו עליי גורמות לכל הגוף שלי לצמרמורת שטיפסה עליו במהירות, הרגשתי איך כל החושים שלי מתחדדים, מאותתים לי.

החיוך שלו היה מהפנט, הטעם שלו, הריח שלו, הרגשתי שאני מתחילה לספוג את הכול לתוכי, ורציתי עוד... הוא משך את המכנס שלי ממני, פותח במיומנות את הכפתורים של הג'ינס שהוא לבש, נותן להם ליפול לרצפה...

רציתי לגעת בו, הרגשתי איך הידיים שלי פשוט בלתי נשלטות

לא הכרתי את זה ככה, לא הכרתי את עצמי בצורה כזאת...

הוא הרים אותי בקלילות על הידיים לוקח אותי למיטה, שכבנו ביחד זה לצד זו.

האצבעות שלו ליטפו את העור הלבן שלי והוא משך אותי לריקוד מטורף...

הוא שיחק עם הגוף שלי, מכתיב לי את הקצב, אולי לא היה פה צורך ביותר מידי מילים, אולי פשוט לא היה לי מה להגיד, רציתי כל-כך אפילו שהפחד שלי התחיל להציף אותי ניסיתי להשתיק אותו, מתמסרת לגבר הזה שכל-כך חשקתי בו...

הוא נגע בגוף שלי במיומנות, מצליח להרעיד בתוכי נקודות שלא ידעתי על קיומן בכלל.

הוא התגלגל מעליי, פותח בעדינות את הרגליים שלי, ומתמקם שם

לרגע כל הנקודות שלי היו דרוכות, מוכנות, הרגשתי איך אני מתכווצת כולי

אבל רציתי אותו כל-כך...

מרגישה לאט, לאט איך ההרגשה הזאת נבנית בתוכי...

עצמתי את עיניי עוטפת את ידיי סביבו, מרגישה איך הוא מתחיל לנוע, ואז, ברגע אחד בלבד זה קרה, הרגשתי אותו ממלא אותי מבפנים, פקחתי את עייני מקבלת את התחושה הזאת בתוכי,

תחושה שלא הייתה דומה לה,

עדין עוטפת אותו בזרועותיי, הוא לא אמר מילה, מתחיל להגביר את הקצב, ואני הרגשתי אותו בכל פעם עמוק יותר, ממשיך לבנות בתוכי רגשות שלא ידעתי לתאר במילים...

רציתי כל-כך הרבה דברים באותו הרגע, רציתי להרגיש אותו יותר ויותר

מרגישה את הלב שלו פועם במהירות, טועמת אותו אני עוצמת את עייני מתמסרת לו...

 

זאת הייתה הפעם הראשונה שבה נתתי לעצמי ליפול לתוך טירוף כזה של חושים,

ואהבתי את זה. אחרי זה רציתי את זה עוד ועוד...

רציתי להיות קרובה אליו, להמשיך ולחקור את הדבר המדהים הזה ביחד איתו.

הרגשתי איך אני מתמכרת לדבר שלא ידעתי שבכלל ניתן להתמכר אליו עד לאותו רגע,

טעמתי עולם חדש ומה אפשר להגיד?

הייתי רעבה לעוד.

 

ההיעדרות של האנשים המבוגרים מהבית גרמה לזה להיות זמין כל-כך ונגיש, לרגע אפילו יכולתי לשכוח מהכול. לא ידעתי איך אפשר להפסיק את האש הזאת שניצתה בנינו,

כל המצב הזה הפך למין משחק שבחרנו לשחק בו, היה בזה משהו כל-כך תמים, או שאולי אהבתי את הסיכון שאני לוקחת בזה שמישהו יגלה?

עצם העובדה שהיה בזה משהו סודי שחלקתי איתו, היה אולי מעניין לא פחות מכל המצב שנוצר שם.

זה היה יכול להיות הקיץ המושלם מבחינתי, אבל לצערי זה לא נמשך זמן רב מידי...

 

קיבלנו את החדשות האלה אחרי שהם חזרו.

אדם ואימא שלי החליטו שהם מעוניינים להתחתן.

חדשות שלא הייתי בטוחה איך אני אמורה לקבל אותם.

מצד אחד שמחתי בשבילה, אדם נראה לי באמת נחמד אך מצד שני... מה זה אומר עלי? על האושר שלי?

חיבקתי אותה, נושמת נשימה עמוקה, ניק ואני החלפנו מבטים בנינו אך אף אחד מאיתנו לא אמר מילה. לרגע כל מה שקרה כאן עכשיו נראה כמו חלום רחוק.

 

הקיץ הנפלא בחיי הפך פתאום לשארית של זמן שלא ידעתי מה אני אמורה לעשות איתו עכשיו.

ידעתי שהמצב לא יוכל להמשיך להיות כמו שהיה, ידעתי גם שניק בכל מקרה היה עוזב ולא יודעת אם בכלל היה לי איזה קשר איתו אז אולי הילדה בת ה-15 שבתוכי הייתה יכול לחיות עם העובדה שזה היה קיץ וזה נגמר וכל מה שאני מרגישה עכשיו פשוט יחלוף ויתפוגג כמו שזה קורה לילדים...

דברים הם דינמיים ומשתנים וייתכן שאם לא אראה אותו יותר אפסיק להרגיש בצורה כזאת.

אולי האש תכבה ואני אמשיך בחיי כאילו כל זה לא קרה.

לא חשבתי על תסריט שבו אני הולכת לראות אותו שוב ושוב מבלי האפשרות להיות איתו...

ואני מודה שלא ידעתי איך ממשיכים מכאן.

 

אבל הזמן לא עוצר.

החיים ממשיכים לזרום מבלי לחכות לאיש.

ואכן ככה זה היה גם הפעם.

הקיץ נגמר.

ניק עזב ללימודי משפטים לעיר אחרת. ואני המשכתי את הלימודים שלי בתיכון.

הייתי שמחה להגיד שאחרי שהחתונה שלהם ואחרי המעבר לבית חדש שהרגשות שלי השתנו, אבל לא כך זה היה, בכל מקום הייתי עטופה בדברים שלו.

הבית הזה היה חדש מבחינתי אך לא מבחינתו, זה היה הבית בו הוא גדל, הדברים שלו היו פה אומנם לא הייתי פוגשת אותו הרבה אבל ברגעים בהם הוא היה חוזר הביתה היו לי קשים לא פחות.

אולי היינו שחקנים טובים, או אולי הוא לא חלק יותר את הרגשות האלה איתי, אבל זה נראה כאילו המרחק ממני עושה לו טוב.

לא חושבת שמישהו ידע באמת מה קורה מתחת לפני השטח, אבל בחוץ נראינו כמו משפחה אחת גדולה ומאושרת, טוב לפחות חצי מאיתנו.

 

השנים עברו מהר.

אתה מתרגל למצב מסוים גם אם בהתחלה הוא נראה לי בלתי אפשרי.

משהו בתוכי התקרר, התחלתי לאט- לאט לאפשר לעצמי לנשום בנוכחותו.

זה היה קל יותר לשכוח את מה שקרה ופשוט לזרום עם העובדה שזאת המציאות החדשה והיא לא ניתנת לשינוי, אבל יחד עם זאת בהזדמנות הראשונה שנפלה בחלקי בחרתי לעזוב.

אולי קצת בגלל הסיבה שאוכל עכשיו להניח להכל מאחורי ולפתוח דף חדש, או אולי כי רציתי לתת לעצמי הזדמנות לרכוש את ההשכלה שרציתי.

בכול מקרה, בחרתי לנסוע לאוסטרליה.

אבא שלי הסכים שאגור אצלו במהלך הלימודים שלי.

וכך זה היה.

עזבתי קצת אחרי שסיימתי יב.

נסעתי, משאירה חלק גדול בתוכי ארוז באריזה יפה עם סרט מניחה אותו אי שם בתוך הלב שלי.

התחלה חדשה מבחינתי הייתה דבר שהרגשתי שחיכיתי לו יותר מידי זמן.

ועכשיו זאת ההזדמנות שלי.



0 תגובות
אש וקרח פרק ב
10/08/2018 07:41
Jenny
סיפור

 

 

פרק ב

 

הרגשתי את הנשימה שלי נהיית מהירה יותר ולא סדירה.

כאילו נאבקתי בה להמשיך לנשום.

הגוף שלו היה חמים פתאום, המים המשיכו לנטוף מאיתנו, עדין עומדת בזרועותיו.

עצמתי את עיניי, מנסה לקחת אוויר,  הרגשתי אותו מתרחק ממני.

פקחתי אותם בתמיהה, מבולבלת.

הוא חייך במתיקות, עיניים ירוקות שלו עדין התבוננו בי.

"אני חושב שאנחנו צריכים לחזור" הוא אמר בקול חלש.

משאיר אותי בזמן שהולך להתלבש. לא יודעת למה ציפיתי באותו הרגע.

אבל משהו בתוכי פתאום רצה יותר ועכשיו. ניק התלבש וכך גם אני. הגוף שלי עדין היה רטוב אבל הקור חלף, הרגשה אחרת עטפה אותי ובאותו הרגע היה לי קצת קשה למצוא לה שם מדויק.

חזרנו חזרה לאיפה שהשארנו את האופניים, מתארגנים לדרך חזרה.

לא דיברנו הרבה בחזרה, הוא שאל אותי כמה פעמים האם אני בסדר וכאלה.

כאשר הגענו לבית, כבר הייתי יבשה לחלוטין.

האאודי האדומה חנתה בחנייה מול הבית  ידעתי שאמא שלי חזרה.

החזרנו את האופניים וניק חייך במתיקות שכאבה לי פתאום.

"אלכס" הוא אמר את שמי בקלילות.

"היה לי ממש כיף" הוא אמר, כאילו מנסה לעלות את רמת האושר שלי, חייכתי אליו

"גם לי" מלמלתי חזרה סוג של זורמת איתו.

נכנסתי למקלחת שוטפת מעצמי את המים, תוהה לעצמי מה באמת רציתי שיקרה איתו באותו הרגע.

עצמתי את עיניי נכנסת מתחת לברז המים החמים נזכרת במגע שלו...

לא זכרתי את עצמי מרגישה ככה אף פעם.

ירדתי לארוחת הערב כרגיל שהשיער שלי עדין היה רטוב. נתתי לו להתייבש, לבשתי חצאית קצרה שחורה וגופיה תואמת.

הארוחה כבר הייתה על השולחן ואני הייתי האחרונה שהצטרפה לשולחן.

אמא שלי הייתה מחויכת לגמרי. פגשת אותי באושר

"אלכסה" היא אמרה בנימה של אושר מתוק גם כאן נראה עכשיו שהיא מתאמצת אפילו יותר מידי בשבילי. "היי" אמרתי מתיישבת לצידה

"איך עבר היום שלך?" היא שאלה מניחה את היד שלה על הרגל שלי בחום

"בשינה" אמרתי בצחוק ניק צחק גם הוא

"עשיתם משהו מעניין?" שאל אדם מפנה את השאלה לניק

"עשינו טיול אופניים" הוא אמר בקלילות

"נשמע טוב" הסכים אדם "אולי כדי לי לקחת גם אותך אוליביה?" הוא הסתכל על אמי וחייך

"אני יכולה לנסות" היא אמרה בחיוך מובך, לא הייתה טיפוס של אופניים או טיולי אקסטרים.

היא פשוט לא הייתה בנויה לזה. דבר שעלה חיוך על שפתיי שהיא בכלל מוכנה לנסות משהו כזה.

"אז אני מבינה שעשיתם כיף" אמרה אמי וחיכתה לאישור שלי

"בהחלט" אמרתי זורקת מבט לניק שלא הוריד ממני את העיניים.

ארוחת הערב עברה כמו הארוחה הקודמת לה, משהו שהצטייר לי פתאום כמעט משפחתי

משהו שאני לא זוכרת כמה פעמים יצא לי לעשות בחיי.

אדם היה באמת ממש נינוח וראיתי איך אמא שלי ממשיכה להיות בחברתו אני לא זוכרת שהיא הצליחה אי פעם להתנתק ככה לכמה ימים מהעבודה שלה.

"אני מצטער, אני חייב להספיק לעשות כמה דברים שלא זוכים לדחייה נוספת" אמר אדם בסיום הארוחה. "זה בסדר" אמרה אמא שלי והוא קם מהשולחן

"אתם תהיו בסדר?" שאלה אמא שלי וקמה גם היא

"ברור" אמר ניק וחייך אליה.

היא נתנה לי נשיקה קטנה על הראש והלכה גם היא

הסתכלתי על ניק שנשארו רק שנינו

"בואי" הוא אמר לי וקם

לא יודעת עם ממש רציתי ללכת איתו אבל בחרתי לעשות את זה.

יצאנו החוצה הלילה כבר ירד ורק האורות של הבית והחצר האירו את האזור כולו, אפשר היה לשמוע את הקולות של הלילה.

ניק משך מהכיס שלו שוב חפיסת סיגריות והדליק אחת מהן.

עמדתי לצידו ושתקנו.

הקשבתי לשקט של הלילה ולקולות הצרצרים.

משהו כל-כך פשוט אבל מבחינתי מהפנט.

"אתה באמת מעשן הרבה" אמרתי אחרי כמה רגעים

והוא צחק

"לא כל-כך הרבה" הוא ענה מכבה את הסיגריה שלו.

"הם מסתדרים טוב" אמר ניק משלב את הידיים. הסתכלתי עליו

"אני לא זוכר אותו ככה" הוא ציין "אתה חושב?" שאלתי

"כן, לא יודע, אולי זה הגיל" הוא אמר וצחק

"בגיל מסוים גברים מאבדים את זה" "את מה?" שאלתי לא מבינה

הוא העיף מבט ירוק וקימט את הגבות "את זה" הוא אמר רק ברור יותר

חייכתי אליו, מבינה שאין לי מושג 'מה זה' שהוא מדבר עליו .

"את לא אמיתית" הוא אמר והניח את היד שלו על הכתף שלי

מקרב אותי יותר קרוב אליו,

"אתה פשוט לא מדבר ברור" התרגזתי

"אוקי" הוא אמר, עוטף אותי יותר קרוב אליו, הרוח הקרירה של הקיץ החם הזה גלשה על גבי

שוב הרגע הזה כמו מקודם...

הרגשה מוזרה עטפה אותי.

הריח שלו התערבב בתוך ההרגשה הזאת.

אין לי מושג מה הוא עושה לי...

"אני חושב שאולי אני אקח אותך לפאב פה בעיר" "פאב" צחקתי

"אתה יודע שאין סיכוי שהם יכניסו אותי"

ניק התבונן בי לרגע "כן," הוא אמר וקימט את הגבות שוב

"את באמת נראית צעירה" הוא אמר וחייך

"אז אולי אני אקח אותך לשתות במקום אחר" "לא יודעת כמה זה מדבר אליי" מלמלתי

"אל תגידי לי שאת גם לא שותה"

הוא אמר ונשמע מבואס "לא אמרתי את זה" שיקרתי

"אני שותה אבל באירועים מיוחדים" אמרתי מגששת באפלה

"אוקי, אז ההיכרות איתי היא אירוע מיוחד" הוא אמר בגאווה, צחקתי

"בואי לצריף" הוא אמר ומשך אותי אחריו.

צעדנו בחושך, כמעט ואי אפשר היה לראות משהו, אומנם האורות מהבית עצמו הגיעו כמעט עד לשם אבל יחד עם זאת היה חשוך, ניק הכיר את הדרך מצוין.

והוא הלך בצעדים גדולים ומהירים.

הגענו לצריף והוא הדליק את המנורה שהייתה שם, אומנם זה לא היה מקום קטן אבל זה בהחלט הספיק לזה שאפשר היה לראות עכשיו.

"היה לי פה בקבוק ויסקי" הוא אמר בגאווה

הוא ניגש לאחד המגירות שהיו שם והוציא בקבוק משם

"כמה זמן זה נמצא פה?" שאלתי בחשש "אל תדאגי, לא מספיק זמן כדי להרוס את זה"

הוא פתח אותו בקלילות וטעם מתוכו.

"עדין טוב" הוא אמר והושיט אותו לי.

לקחתי את הבקבוק והתבוננתי בו "אני לא יודעת עם אני טיפוס של ויסקי..." אמרתי בשקט

והוא צחק "זה לא כזה נורא מבטיח לך" הוא עודד אותי מתיישב על הספה.

לקחתי לגימה גדולה, מרגישה איך זה שורף את הפה שלי וגולש לחמימות לתוך הבטן.

קימטתי את האף שלי "אוי" אמרתי בקול מושיטה לו את הבקבוק ומתיישבת לידו

הוא צחק בקול "את משהו מיוחד" הוא אמר ולקחת עוד שלוק.

"איזה סוגים של אלכוהול את מעדיפה?"

"אממ... פחות מרים" אמרתי בכנות, לא שהייתה הכירות ארוכה איתם

"הבנתי, אני אפנק אותך במשהו מיוחד"  הוא אמר וחייך והושיט לי חזרה את הבקבוק

"בינתיים אולי תלמדי להכיר את הסוג הזה לעומק" הוא אמר בנימה של צחוק

לקחתי את הבקבוק ממנו ונתתי לו עוד צ'אנס. לצערי גם הפעם הטעם היה חזק מידי בשבילי.

"אתה מתכוון להישאר פה כל הקיץ?" שאלתי מעבירה לו את הבקבוק חזרה

הוא משך בכתפיים שלו "למה? אני מפריע לך?" הוא שאל בנימה רצינית יותר הפעם

"ממש לא" מיהרתי לענות "פשוט..." גמגמתי,

"אולי יש לך דברים טובים יותר לעשות" אמרתי בשקט, מגניבה את זה

משהו בתוכי חשש לשמוע את התשובה שלו אבל מצד שני ממש רציתי להכיר אותו.

"אני הולך לקולג' השנה. אז כן השנה צריך להיות הקיץ הזה שכולם בו שוברים את הראש איך לעשות יותר חיים" הוא אמר ושתה עוד "להגיד לך את האמת? " הוא אמר והסתכל עליי

"זה מה שחשבתי לעשות, בגלל זה לא הייתי בטוח לגבי לבוא לפה." הוא הוסיף.

שתקתי זה מה שחשבתי לעצמי, אין לו מה לחפש פה

"האמת גם לא ממש חשבתי שזה אמור לעניין אותי חופשה עם הורים, אבל, אבא שלי התלהב מאוד ואמר שזאת הזדמנות מצוינת בשבילי ובשבילו להתחבר קצת יותר לפני שאני עוזב"

הוא צחק, "למרות שאני מעדיף לבלות איתך" הוא אמר והניח את הבקבוק על השולחן לצד הספה.

סובבתי את מבטי אליו, העיניים שלו היו ירוקות כל-כך זה היה מהפנט

הוא בטח יודע שיש לו השפעה כזאת על אנשים.

זזתי קצת באי נוחות "אלכס, את באמת בחורה מאוד יפה" הוא אמר שוב

גורם ללב שלי לפעום במהירות. לא ידעתי מה אני אמורה להגיד על זה, אף אחד לא אמר לי את זה

עד עכשיו "אני.. אממ... לא חושבת ככה" מלמלתי והרגשתי את הגרון שלי מתייבש

לגימה מהויסיקי הזה עכשיו נראית לי כמו רעיון מבורך.

ניק התקרב קרוב יותר אליי, מניח את היד שלו על הרגל החשופה שלי, גורם לגופי לצמרמורת למגע הקריר שלו עלי...

האצבעות שלו טיילו על הרגל שלי בשתיקה מביכה כל- כך...

משהו בתוכי היה צמא מאוד, צמא וחיפש את הפורקן שלו

הרגשתי איך הראש שלי מסרב לעבוד, אולי בגלל הויסקי אולי בגלל משהו אחר אבל הרגשתי את הגוף שלי נמס, מסרב לשתף פעולה עם שאר המערכות.

"אלכסה" הוא אמר במתיקות מעביר את האצבעות שלו בתוך השיער שלי, עוצמת את עיניי,

הרגשתי את הנשימות שלו קרובות אליי כל-כך שיכולתי לטעום את העשן של הסיגריות שלו ממקודם

הלב שלי דהר למרחקים...

והנה הטעם שלו פגש אותי, חודר לתוכי, שפתיים חמימות נוגעות בי, הלשון שלו חוקרת אותי,

הטעם שלו... כמו שדמיינתי לעצמי...

הנשיקה הזאת הייתה עמוקה יותר מכל דבר שהרגשתי, העוצמה הזאת שגרמה ללב שלי עכשיו להחסיר פעימה.

נישקתי אותו בחזרה מנסה לטעום ממנו כמה שיותר, להרגיש אותו...

האצבעות שלי גלשו בתוך השיער השחור שלו מושכות אותו קרוב יותר, התעורר בתוכי רעב, הראש שלי לא הכתיב לי כלום זה היה הגוף שלי, זה היה השקט של הלילה שרק הקולות שלנו נשמעו באוזניי, הוא החזיק אותי קרובה כל-כך לא יודעת מה קרה לי באותו הרגע.

שחררתי את האחיזה שלי בו, פוגשת זוג עיניים ירוקות נוצצות.

מסדרת את הנשימה שלי, מתבוננת בו.

הוא העלה לחצי חיוך על שפתיו שבדיוק עכשיו הכרתי את הטעם שלהן,

האצבעות שלו טיילו עכשיו על היד שחשופה שלי, הוא העביר אותן במיומנות מעלה ולמטה, מהפנט כל-כך... שתקנו. השתיקה הזאת צרמה באוזניי לא ידעתי מה אני אמורה לעשות עכשיו,

זאת הייתה רק נשיקה...

המשכנו לשבת ככה, סתם בלי לומר מילה.

משהו בתוכי גער בי להמשיך, ללמוד להכיר אותו טוב יותר אבל הוא לא אמר מילה וככה גם אני.

  

 

 

 

התעוררתי במיטה שלי, מזיזה את השיער שלי מהפנים שלי הצידה.

מחפשת את טלפון שלי, היו לי כמה הודעות שקיבלתי מסימון, היא הייתה חברה טובה שלי, שלדבריה נטשתי הקיץ כדי לנסוע לחגוג.

ייתכן ויש בזה משהו. הייתי כנראה צריכה לחזור אליה ולראות איך מה שלומה אבל ברגע זה הייתי עסוקה מעט בדברים אחרים.

מילאתי את האמבטיה הענקית שהייתה במלקחת וצללתי לתוכה.

המים היו חמימים, אולי חמים מידי ליום השמשי הזה אבל אני אוהבת את זה ככה, סימנים אדומים על הגוף שלי, קשה לי לוותר על התענוג הזה.

אחרי שהתארגנתי, צעדתי במסדרון בדרכי למטה כאשר הדלת של ניק נפתחה והוא כמעט התנגש בי בדרכו החוצה. "היי" הוא אמר עומד ממולי

"היי" עניתי מנסה לפנות לו את המקום כדי שיוכל ללכת לפניי

אבל הוא חייך ולא זז ממקומו.

עמדו אחד מול השני בוהים זה בזה.

"את בסדר אחרי אתמול?" הוא שאל כדרך אגב

"כמובן" אמרתי לא מבינה את פשר השאלה.

הוא חייך נצמד לאוזן שלי ולחש לתוכה "לשתות את לא יודעת"

הסתכלתי עליו, החיוך שלו היה עד השמיים, לא זכרתי על מה הוא מדבר.

"מה קרה?" שאלתי במבוכה

"בואי נגיד שהייתי צריך להרים אותך כל הדרך הביתה" הוא צחק ,

והפתיע אותי מאוד, אני לא שתיתי כל-כך הרבה... אני חושבת.

"אני מצטערת.." מלמלתי "בואי כבר נכניס לבטן שלך משהו קצת יותר בריא מאתמול"

הוא אמר ומשך אותי אחריו. האמת שאולי הוא צודק אני לא טיפוס ששותה ואני לא זוכרת איך הגעתי לחדר שלי אתמול בלילה...

אמא שלי פגשה אותנו בחדר האורחים, היא לבשה שמלה לבנה ופרחונית והייתה מרוכזת בטלפון שלה כתמיד.

"בוקר טוב" היא אמרה בקול

"בוקר טוב" אמר ניק ראשון ואני אחריו.

"איך ישנתם?" היא שאלה בחום "כרגיל" מיהרתי לענות לפני שניק יפלוט איזה שתות על זה ששתיתי אתמול או משהו. "שמחה לשמוע, אדם ואני מתכוונים לצאת להפלגה היום, אתם תרצו אולי לבוא איתנו? ניק, אבא שלך אמר שהייתם עושים את זה הרבה שהייתם מגיעים לפה" היא המשיכה

ניק שילב את הידיים "כן, בהחלט עשינו את זה הרבה, אבל אני חושב שאולי כדי להם לעשות את זה ביחד" הוא אמר וחייך "אלכסה?" אמא שלי הפנתה את השאלה אליי

"אני בסדר, חשבתי שאולי היום אני אדבר קצת עם סימון, היא לא הפסיקה לשלוח לי הודעות בטח מתבאסת עליי" אמרתי וסירבתי להצעה שלה לבוא איתם.

"טוב, את יכולה לדבר איתי עם את צריכה משהו" היא אמרה וחזרה לעסוק בטלפון שלה

"בסדר" אמרתי ממשיכה את דרכי החוצה לחצר.

התיישבתי על הספה שהייתה בחוץ לצד הבריכה והסתכלתי על המים.

ניק הגיע תוך רגעים ספורים עם שני כוסות קפה, הוא הושיט לי כוס גבוהה והרגשתי את הריח שלה עוטף אותי.

"תודה" אמרתי בחצי קול

הוא התיישב לצידי לובש משקפי שמש. הפעם הג'ינסים שלו התחלפו במכנס ספורט וגופיה.

מה שהבליט את הכתפיים שלו.

ניסיתי שלא למשוך יותר מידי צומת לב אבל נהניתי כל-כך להתבונן בו.

"עשיתי משהו מוזר אתמול?" שאלתי

"מוזר?" הוא השתתק "מוזר כמו מה?" הוא אמר מושך סיגריה לפה שלו ומדליק אותה

"אמרת משהו על זה שאני לא יודעת לשתות.." חזרתי על דבריו

"אה, נכון. אני עדין מסכים עם הניסוח הזה"

העשן של הסיגריה שלו עטף אותי, מחזיר אותי לאתמול...

נישקתי אותו... או הוא נישק אותי?... זה געש בתוכי, אבל זה כל מה שאני זוכרת.

"ניק אתה חייב להגיד לי מה קרה אתמול" גערתי בו.

והוא כהרגלו צחקק, "מה את חושבת שקרה?" הוא הסתכל עליי מבעד למשקפיי השמש השחורות שלו, מקשה עליי לראות את העיניים שלו, לקרוא למה הוא מתכוון.

"אני לא יודעת" עיניתי והרגשתי איך הטון שלי עולה

"את כזאת ילדה" הוא אמר, לוגם מכוס הקפה שלו "לא קרה הרבה, החלטת כנראה לעשות את מה שאמרתי לך ולנסות להכיר את הטעם של הויסקי עמוק יותר, הבעיה שזה לא היה הרבה מידי, אבל זה מחק אותך לגמרי, נאלצתי לקחת אותך הביתה בקושי הצלחת ללכת, אני לא חושב שאני מכיר אנשים שמשתכרים מהר כל-כך ממעט כל-כך, מצד שני... אני לא מכיר הרבה בני 15 "

הוא אמר מרוצה מהניסוח של עצמו, מה שגרם לי להרגיש קצת כמו ילדה קטנה.

"אתה לא מבוגר ממני בהרבה" אמרתי מרגישה איך שאני כועסת פתאום.

"אל תכעסי" הוא אמר נוגע קלות בכתף שלי

"הנשיקה שלך דווקא זה ליגה אחרת" הוא אמר מטיח את זה בי.

הוא גרם לי להתעצבן בקלות כל- כך בלתי נסבלת אני לא טיפוס כזה, לא הכרתי את עצמי ככה.

עצמתי את עיניי, מרימה את מבטי לשמיים, השמש החזקה ליטפה את פניי,

החום הזה, אהבתי ושנאתי אותו בו זמנית.

שמתי את כוס הקפה שלי על השולחן ליד הספה וקמתי על רגליי, הורדתי את החולצה שלבשתי

משאירה את עצמי בבגד ים כחול.

בחצי מבט ראיתי שניק כיבה את הסיגריה שלו והתבונן בי,

הפעם הרגשתי שונה. קפצתי לבריכה משאירה את ניק מאחורי.

שחתי שתי בריכות חוזרת לאיפה שניק ישב, הוא לגמרי צפה בי עכשיו

הסתכלתי עליו , מסדרת את הנשימה שלי.

חיוך היה מרוח על השפתיים שלו.

"מה יש?" שאלתי אותו

הוא משך בכתפיים שלו עדין מחויך, קם על רגליו והוריד את הגופייה שלו זורק אותה על הספה

מניח את משקפיי השמש שלו לידה.

תוך רגע והוא היה בתוך הבריכה, משאיר שפריץ ענק של מים בכל מקם אחרי שקפץ פנימה.

ניגבתי את המים שהיו על הפנים שלי, מרגישה אותו נוגע במותניים שלי.

הוא עלה למעלה לקחת אוויר וסובב אותי עם הפניים אליו

והנה הוא שוב ממולי, שעיר רטוב גלש לו הפנים, הזזתי אותו לאחור, מעיפה מבט לתוך העיניים הירוקות שלו.

מרגישה שוב את הלהבה הזאת מתגברת בתוכי

הוא החזיק אותי קרובה אליו כל-כך, עוטף אותי שוב בשני ידיו, שנינו צפים במים אני בקושי מצליחה לגעת עם האצבעות בקרקע, הנחתי את ידיי על כתפיו, והוא דחף אותי קרוב יותר לקיר עם הגב.

עכשיו יכולתי לעמוד וככה גם הוא.

האף שלו נגע באף שלי והיה קריר מעט, תחושה מבורכת ביום החם הזה.

הרגשתי איך הגוף שלי זועק לי מנתק אותי שוב מהכול.

"בואי" הוא אמר בחצי קול מרים אותי בתוך המים ונכנס בין הרגליים שלי

עכשיו עטפתי אותו שם, כאשר הגב שלי צמוד לקיר, הוא החזיק את הקיר של הבריכה בשתי ידיו.

"מה אתה עושה?" לחשתי

מחפשת בעיניי האם מישהו יכול לראות אותנו.

"אל תדאגי אנחנו לבד" הוא מלמל לתוך האוזן שלי מצמיד אותי חזק יותר לקיר.

חייכתי אליו במבוכה. אהבתי את זה שהוא מחזיק אותי בצורה כזאת ולא ידעתי שאני בכלל אוהב.

מבט אחד לתוך הירוק הזה, הריח שלו השתלט עליי, צללתי לתוך נשיקה חסרת מעצורים.

טועמת שוב את הטעם שלו, נושמת אותו לתוכי, מרגישה איך אני הולכת לאיבוד...

מחזיקה אותו בין רגליי קרוב אליי, כאילו חוששת לשחרר אותו שמה יתרחק,

הלב שלי פועם חזק כל-כך בתוך האוזניים שלי, פחדתי שאני נראית סמוקה מידי...

מרגישה את היד שלו גולשת על הרגל שלי, באיטיות, האצבעות שלו מטפסות גבוהה יותר למעלה,

הוא מזיז בעדינות את התחתונים שלי הצידה, מפלס את דרכו במיומנות והנה הוא שם,

האצבעות שלו מלטפות אותי... תופס אותי לגמרי לא מוכנה להרגשה הזאת.

הסתכלתי לתוך עיניו, הוא הביט בי לא מפסיק, התנועות שלו מייסרות אותי, ההרגשה ממכרת,

מרגישה איך קשה לי לפתאום להחזיק את הקול שלי בפניים,

המים מרגישים לי פתאום חמים כל-כך... עצמתי את העיניים כל מה שאני מרגישה פתאום...

המגע שלו שובר אותי, קרוב כל-כך, הנשימה שלי מהירה כל-כך והראש שלי במקום אחר לגמרי

תחושה של חום מתחילה לטפס בתוך הבטן שלי מגיעה למקומות מרוחקים

אני שבוייה בתוך הריקוד הזה, טובעת בתוך האושר שמתפשט בתוכי...

נותנת לקול שלי לצאת החוצה, נופלת...

אני פוקחת העיניים מרגישה פתאום איך כל הגוף שלי רועד

ניק עומד מולי, חצי חיוך על שפתיו ואני מרגישה לרגע לא פה.

"בואי, אני יעזור לך לצאת." הוא אמר מרים את עצמו בקלות מהבריכה מושיט לי יד ומושך אותי החוצה יחד איתו. הרגליים שלי רועדות. התיישבתי על הקצה של הבריכה והוא לצידי.

דקה של שקט, לסדר את הנשימה שלי

הנחתי את הראש שלי על הכתף שלו

"את בסדר?" הוא מלמל אחרי עוד כמה רגעים.

"כן" עניתי בקצרה, לא יודעת מה אני אמורה להגיד עכשיו

"לא ידעתי שאת כל-כך רועשת" הוא אמר בנונשלנטיות. הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו

"למה אתה מתכוון?" הוא צחק "לכלום" הוא אמר והרים את עצמו על רגליו

ריח של סיגריה התפשט שוב וניק חזר לשבת לצידי

הרגליים שלי עוד היו במים.

ישבנו ביחד, לא אמרו מילה, שוב לא יודעת כמה זמן זה לקח ניק סיים את הסיגריה שלו

וזרק אותה לתוך כוס הקפה הריקה.

ופשוט המשכנו לשבת עוד...

הגשתי איך השמש שורפת אותי ובכל זאת לא רציתי ללכת לשום מקום

השקט, המים וניק לצידי באותו הרגע הראש שלי היה ריק ממחשבות.

 

ארוחת הערב, שוב כולנו התאספנו ביחד, כמו סוג של משפחה או משהו בסגנון

ראיתי את החיוכים של אמי ואדם ותהייתי לעצמי מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו?

משדרים עסקים כרגיל?

ניק נראה שהוא מומחה בזה, שיחות חולין על כלום ובכל זאת לעולם לא הייתי מנחשת

שהוא ואני... טוב אני לא יודעת מה זה.

"את בטוחה שהכול בסדר?" אמי שאלה אחרי ארוחת הערב וחיבקה אותי

"בטח" חייכתי  "אני רואה שאת נהנית" אמרתי לה "כן, הוא בהחלט מתייחס אלי יפה"

היא אמרה שוב בנימה של אושר

"את בטוחה שאת בסדר כאן עם ניק?" היא שאלה

"בטח למה את שואלת?" מיהרתי לענות "לא יודעת, הרגשה מוזרה בשבילי להשאיר אותך כך עם מישהו שאת לא מכירה" היא אמרה "אמא באמת?" שאלתי אותה

"את כל הזמן היית משאירה אותי עם לילי שאת עובדת עד לא יודעת איזה גיל" אמרתי בתוקף

"זה שונה" היא אמרה מנסה להראות לי שהמצב פה הוא שונה לגמרי.

בסופו של דבר היא צדקה, אבל זה לא חשוב. רציתי להבהיר לה את כוונתי

"אל תדאגי דווקא לניק ולי יש הרבה במשותף" אמרתי לה מנסה להרגיע אותה

"אני שמחה לשמוע" היא אמרה

"בכל מקרה אולי כדי שרק אני ואת נעשה משהו?"

"אני בסדר, את יכולה לבלות את הקיץ עם אדם בכול מקרה אני רואה אותך כאן איתו יותר משאני ראיתי אותך בבית" אמרתי וחייכתי אליה. לא יודעת אם זה הרגיע אותה או גרם לה להרגיש משהו אחר. אבל רציתי לארגן את המחשבות שלי.

עליתי לחדר שלי, מתיישבת על אדן החלון, השמיים היו שחורים מאוד, בהחלט לילה נפלא לצאת לראות כוכבים. תהייתי לעצמי מה קורה בגג של הבית הזה.

האם יש שם נוף הרבה יותר ברור שאפשר לראות את השמים

יצאתי מהחדר וצעדתי לקומה האחרונה.

פתחתי את הדלת וזה בדיוק מה שחשבתי. מרפסת נוספת.

בחרתי לי את האמצע ונשכבתי על הגב, השמים היו שחורים ונקיים מעננים וכל הכוכבים היו פרוסים לנגד עיניי. בהחלט ממכר.

חשבתי לעצמי האם מה שקורה לי עכשיו זה סתם איזה טירוף של הרגע, האם פשוט מצאתי את עצמי במקום שאני לא באמת יכולה לבחור בו כלום, או האם זה בדיוק מה שהיה צריך להיות בשלב זה או אחר.

חייכתי לעצמי, מניחה את היד שלי על הבטן... זה היה מיוחד, זה היה טוב איך יכול להיות שזה יכול להיות דבר רע כל-כך?
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 68 69 הבא »