עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אני ?אילנהאורjulisee from the heartהדס
The darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelse
אביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 3

22/02/2014 13:55
Jenny
סיפור

עברתי שוב על כמות המיילים שהצטברה אצלי בשלוש השבועות אחרונים, ניסיתי להמשיך

ולהגיב לכמה שיותר מהם, חלק אני מודה די איבדו את הסבלנות שלהם מהזמן

שלקח לי להגיב אליהם. הרמתי את העיניים שלי והסתכלתי על גלוריה

אבוד עצות. "הצילו" מלמלתי לעברה בקול חלוש

היא הרימה את העיניים שלה מהאייפד שלה וחייכה.

"איך את עושה את זה כל הזמן?" שאלתי אותה והתמתחתי על הספה שישבתי עליה.

"האמת שאם לא היית מזניח את זה כל-כך והיית מפנה לעצמך זמן בסוף היום

זה אולי לא היה מגיע למצב כזה" היא אמרה וקמה מהכיסא שישבה עליו

והצטרפה אליי על הספה, לוקחת ממני את הבלקברי שלי ומתחילה לענות על המיילים שלי,

השיער השחור שלה היה אסוף למעלה ומהזוית הזאת הצלחתי לראות

קעקוע קטן של פרח שהיה מאחורי האוזן שלה.

הרמתי את היד שלי ועברתי עליו עם האצבע "זה חדש?" שאלתי אותה

היא ענתה מבלי להרים את העיניים מהבלקברי, "יחסית".

"אתה אוהב את זה?" היא שאלה אותי עדין ממשיכה להקליד במהירות

"זה מתאים לך" אמרתי ופתחתי את עוד כפתור על החולצה שלבשתי

"עבר הרבה זמן" היא אמרה עדין תוך כדי הקלדה

"כנראה" הסכמתי איתה ולקחתי נשימה עמוקה, "יש לך עוד הפתעות שלא זכיתי לראות"

חיוך קל עלה על שפתיה והיא הרימה סוף-סוף את מבטה מהמסך

"היית רוצה לגלות?" היא שאלה והניחה את הבלקברי על השולחן,

מתקרבת אליי היא הניחה ידה על החולצה שלי והיא משכה אותי אליה,

השפתיים שלה היו מוכרות לי כל-כך, היא הכירה כל סנטימטר בי

היא ידעה מה אני אוהב והיא אהבה לתת לי את זה.

בלי הרבה שאלות ובלי הרבה זיוני שכל, פשוט סקס.

הרמתי אותה ביד אחת והיא התיישבה עליי בפישוק רגליים

אהבתי את העובדה שהיא אף פעם לא אכזבה ולבשה את כל החצאיות

הקטנות האלה, הידיים שלי גלשו במורד עמוד בשדרה שלה

מה שהצמיד אותה עוד יותר אלי, היא המשיכה לפתוח את הכפתורים שלי

אחד אחרי השני במיומנות כואבת.

הנשיקות שלה היו טובעניות, היא רצתה את זה בדיוק כמוני

והיא ידעה שאני אוהב שהיא מראה לי את זה בכל פעם שהייתי איתה

פתחתי את הרוכסן של החצאית שלה והצלחתי להיפטר ממנה, משאיר אותה

חשופה לנגד עיניי, הידיים שלי היו על הירכיים שלה והתגרתי בה.

הבלקברי שלי צלצל ונאלצתי לקטוע את עצמי

היא לקחה נשימה עמוקה ואני הסתכלתי עליה

"אני חייב לענות" אמרתי לה תוך כדי שאני מוריד אותה ולוקח את הבלקברי שלי

מהשולחן, השם שלה הופיע על המסך

–אשלי-

"כן?" עניתי וניסיתי להרגיע את הנשימה שלי

"מה נשמע זר?" קולה היה רך כתמיד

"כרגיל, אני עדין במשרד" אמרתי והעברתי יד בתוך השיער שלי

"אני מתארת לעצמי, רציתי להגיד לך תודה על השוקולדים" היא אמרה וגרמה

לי לחייך את החיוך הטיפשי הזה "אני לא בטוחה שאתה זוכר איך אני נראית

אבל אני יכולה להעיד על זה שאולי לא תצליח לזהות אותי אחרי כל השוקולדים

שאתה ממשיך לשלוח אלי" צחקתי

"אני זוכר, איך אני יכול לשכוח בכלל" אמרתי והעברתי את מבטי

לגלוריה שהייתה כרגע על הספה שלי

"את יודעת? אני חושב שאני אוכל לפנות זמן היום ואני רוצה לראות אותך"

אמרתי בתוקף "זאת לא תהיה בעיה?" היא שאלה

"לא, אני רוצה את זה מאוד" אמרתי

"בסדר, בשמונה אני אחכה לך" "נשמע טוב". סגרתי את השיחה

לוקח הרבה אוויר לריאות שלי,

"אני מצטער" אמרתי בקול שקט וגלוריה משכה בכפתייה, העברתי לה את החצאית שלה

היא קמה ולבשה אותה בחזרה, מסדרת את החולצה שלה

התחלתי לסגור חזרה את הכפתורים שלי

"אני באמת מאוד מצטער, את יודעת את זה נכון?" חזרתי על עצמי

"אני יודעת" אמרה גלוריה וחזרה לשבת בכיסא שישבה עליו בהתחלה.

ירדתי לגובה שלה והסתכלתי לתוך העיניים שלה

"אני באמת חושב שהקעקוע שלך מתאים לך" אמרתי לה, היא החזירה לי חיוך

בודד, "לך אליה, אתה לא צריך לדאוג. דבר לא השתנה" היא אמרה.

יצאתי מהמשרד שלי משאיר אותה מאחור, יודע שאילולי השיחה מאשלי

הייתה מגיעה שלוש דקות מאוחר יותר הייתי עמוק בתוך גלוריה.

וההחלטה הפזיזה שלי לא תאמה את האופי שלי, בכל מצב אחר הייתי מסיים את מה שהתחלתי

ורק אז מתפנה לדברים אחרים, לא היה לי ברור למה ברגע אחד

שניתי את דעתי.

נסעתי אליה, נסעתי לאשלי שאני מודה שהתגעגעתי אליה, השיחות היבשות

האלה שניהלנו בהודעות בשלוש השבועות אחרונים גרמו לי רק לרצות לראות אותה יותר.

החניתי את הבנטלי ליד הבניין שלה וצלצלתי אליה

אחרי כמה שניות היא ענתה לי, ואמרה באיזה קומה אני אמצא אותה

עליתי לקומה חמישית ובדלת משמאל הבחנתי בה, השיער שלה היה חצי אסוף

והיא לבשה שמלה פרחונית קצרה, חיוך קטן עיטר את פניה הלבנות

"היי" אמרתי ונעמדתי מולה שמח לראות אותה, "היי" היא אמרה ולא זזה ממקומה

"לפני שאני אתן לך להיכנס פנימה אני חייבת לדעת האם הפעם הבאה שאני

אראה אותך זה שוב יהיה בעוד חודש?"

"עכשיו שאני כאן ורואה אותך אני לא יכול להגיד שזה יקרה שוב"

למרות החיוך של שפתיה העיניים שלה כרגיל היו קרות

"אני מקווה." היא אמרה וזזה מהדלת שאוכל להיכנס פנימה, הדירה שלה הייתה קטנה

אבל תאמה את האופי היצירתי שלה, היא הייתה מלאה בציורים

והאווירה בה הייתה מאוד חמה, משהו שהעיד על זה שהיא באמת טיפוס קליל

וההומני כמו שהיא הגדירה את עצמה.

היו לה הרבה מאוד ציורים שהיו פזורים כמעט בכל מקום
"כולם שלך?" שאלתי אותה "כן" היא אמרה

"הם מאוד יפים" "חלקם, יש כאלה שאני פחות אוהבת. רוצה לראות את שלך?"

הופתעתי "שלי?"

היא תפסה את ידי ומשכה אותי לחדר אחר שהיה מימין היא פתחה את הדלת

ופגש אותי ריח חזק של פרחים ואחריו המראה של חדר שהיה מלא בזרי פרחים

הם היו פזורים בכל פינה. "אלוהים" אמרתי מופתע

לא ציפיתי למראה הזה. אשלי צחקה "אני לא שומרת את כולם, אין לי מקום

אבל אולי כדי שתשים לב, הסטודיו שלי הפך לחממה"

היא נשמעה משועשעת "אני רואה, אולי הייתי צריך להפסיק את המשלוחים"

"אולי, השליחים תופסים עלי צחוקים, הם אמרו שהם התערבו בנוגע למה

כבר עשית לי שאני מקבלת אין ספור פרחים"

חייכתי אליה "שאני לא מצליח לפנות את הזמן שלי".

אשלי השתתקה לרגע ושוב הפעולה של חיפוש השרשרת שלה על צווארה,

היא נגעה בה קלות בקצות האצבעות שלה

"את בסדר?" שאלתי אותה שראיתי שהיא שוב שוקעת למעמקים

"כן, כמובן" היא מיהרה לענות ולסגור את הדלת של הסטודיו שלה.

"לגבי השוקולדים" היא התחילה
"בעבודה שלי מתים עליך" היא ציינה "למרות שהם לא יודעים שזה אתה, אבל זה לא חשוב"

"את מחלקת את השוקולדים שלי?" שאלתי

"אל תדאג, אני טועמת מידי פעם אבל אני בהחלט לא חושב להפוך את התזונה

שלי רק לשוקולדים",

אשלי התיישבה על הספה האדומה שלה בסלון ואני ישבתי לצידה

"אני מאוד שמחה שאתה פה" היא אמרה אחרי דקת שתיקה "גם אני,

למרות שזה מרגיש לי קצת מוזר ולך?" "יש בזה משהו."

היא הניחה את הראש שלה על הכתף שלי

היה לה ריח מתוק כזה, משהו שלא ממש הצלחתי לפענח אבל אהבתי אותו

"קראתי בעיתונים" היא אמרה

"כן?" "כן, אני יודעת שאין לך זמן" היא אמרה בכבדות

"וחוץ מזה קראת עוד משהו מעניין?" חקרתי אותה

"לא, למרות שיש כאלה שאומרים שאתה רק מעמיד פנים"

"באמת?" גיחכתי "אולי כדי לי להתחיל לקרוא על עצמי יותר"

"זה יכול להיות מעניין" היא מלמלה לעצמה.

"ומה את חושבת?" שאלתי אותה

"אני לא ממש יודעת מה לחשוב" היא לקחה נשימה עמוקה

"מה היית רוצה לחשוב?"

אשלי הרימה ממני את הראש שלה והסתכלתי שוב ישר לתוך הכחול הזה

"מצד אחד אני מקבלת את כל הדברים המתוקים האלה שאתה שולח לי

ואת ההודעות הלא ברורות האלה שאנחנו מעבירים בנינו. ומנגד יש את העובדה

הברורה שהפעם היחידה שראיתי אותך בה הייתה לפני המון זמן וגם זה, לשלוש

שעות תמימות." היא אמרה

ופתאום הרגשתי צורך עז לגעת בה, רציתי להרגיש אותה

הרמתי את היד שלי והרמתי את השערה הסוררת שלה שהייתה על פניה

ודחפתי אותה בעדינות מאחורי האוזן שלה, נוגע קלות בעור הלבן שלה

"לפעמים שלוש שעות זה כל מה שצריך" אמרתי בשקט.

"אני לא רוצה להיות עוד אחת מיני רבות" היא מלמלה בחצי קול אלי

דבר שעורר אצלי בפעם הראשונה בחיי מבוכה, זה קשה לחיות בעולם

שבו כולם מכירים עליך את הכול.

"אני לא מאמין שזה המקרה".
העברתי את האגודל שלי על השפתיים האדומות שלה, הם היו תפוחות

ועוררו בי רצון לטעום אותן והפעם על אמת.

מרשה לעצמי לקרב אותה יותר קרוב אלי, מנסה כאילו לא לשבור משהו

שלא הייתי בכלל בטוח שקיים שם, ובכל זאת ניסיתי להציל את זה.

מניח את השפתיים שלי על שלה, מפלס את דרכי פנימה

גונב לעצמי את הנשיקה שכל-כך רציתי ממנה, טועם אותה אך עדין לא מצליח

להשתחרר מהמחשבה שאהיה חייב לעצור את עצמי.

היד שלה נחה כרגע על רגלי הרגשתי אותה מוחצת אותי עם כל נשיקה

שהלכה והתעמקה, רציתי להמשיך ולהתעלם מהצורך המטורף הזה שהתחיל

לגעוש בתוכי, אבל זה היה קשה מידי, משהו בתוכי כאילו התעורר

משהו שהיה רדום המון זמן והאפשרות שלי להמשיך ולשלוט על זה פשוט הייתה

כמעט בלתי אפשרית.

אך הצלחתי לגבש בתוכי את הכוח והתנתקתי ממנה ,
"אני מצטער" מלמלתי אליה, מנסה לזכור לנשום כמה שיותר אוויר

הלחיים הלבנות שלה פתאום קיבלו גוון סמוק והכחול הקר שלה פתאום נראה לי

הרבה פחות מאיים, החזה שלה עלה וירד במהירות דומה לנשימות שניסיתי להכניס לתוכי.

"אתה רוצה לשתות משהו?" היא שאלה ובזה הצליחה לנער אותי

"אני זורם איתך לכל מה שתמצאי לנכון" עניתי בכבדות

אשלי התרוממה מהספה וצעדה בצעדים קלילים למטבח

הנחתי את הראש שלי על גב הספה ופתחתי את הכפתור שעל החולצה שלי, פתאום ההחלטה

הפזיזה שלי ממקודם נראתה טיפשית ביותר, הייתי צריך להגיע לכאן

אחרי שהייתי מרגיע את הרעב המטורף הזה בתוכי, חשבתי לעצמי.

אשלי חזרה עם בקבוק יין לבן ושתי כוסות גבוהות

היא הניחה אותם על שולחן הקפה המרובע שלה והגישה לי את הפותחן, לקחתי אותו מידה

ופתחתי את הבקבוק, ממלא לשנינו את הכוסות עד הסוף.

"איך מתקדם תהליך התצוגה שאת רוצה?"

"מתקדם, אני מנסה לעבוד על זה כמה שיותר למרות שזה עסק לא זול"

"אני מתאר לעצמי, אני לא מבין בזה יותר מידי אבל אני בהחלט יכול

לשפוט ציור יפה שאני רואה אותו" חייכתי אליה

"שלא תחשוב על זה אפילו" היא אמרה ונשמע שהיא לא מרוצה

"מה? מה כבר אמרתי עכשיו?"

"אני לא צריכה שתרגיש מחויבות מסוימת לתת לי כסף לתצוגה שלי"

העיניים שלה שוב הפכו לקרות וזאת כנראה תהיה המילה האחרונה שלה בנושא

"אשלי, אני לא חושב שתכננתי את זה בכלל" שיקרתי, תכננתי את זה לגמרי

חבל שבכלל הכנסתי את עצמי לבוץ הזה

"בסדר" היא אמרה ועדין לא נשמע שהיא קנתה את זה.

היין הצליח להקל קצת על האווירה, אשלי ישבה לצידי בשילוב רגלים

וסיפרה לי סיפורים מהזמן שלא ראיתי אותה, היה בזה משהו מאוד תמים

ואפילו אם יורשה לי להגיד זוגי.

הצחוק שלה היה כובש, היא הצליחה להפוך כמעט מכל דבר שלא היה לה נוח

לבדיחה או למקרה אופטימי אחר, שהיה שינוי מרענן אחרי הזמן הזה

שביליתי בחברה של אנשים כל-כך חשוכים, אני באמת חושב שהיא הצליחה

להכניס סוג של כדור אור לתוך החיים האפורים שלי.

"אני חושב שאת צודקת." אמרתי אחרי שסיימתי את כוס היין השלישית שלי

"ובמה אני צודקת?"

"אמרת לי שמעולם לא פגשתי מישהי כמוך" אמרתי והנחתי את הכס הריקה

על שולחן הקפה שלה "זה דבר טוב?" היא שאלה

"אני חושב שאת יודעת את התשובה לשאלה הזאת בעצמך"

"אני רוצה לחשוב שאני יודעת" היא אמרה והניחה את הכוס שלה ליד שלי.

הושטתי אליה את ידיי והיא הניחה את ידה על שלי

הידיים שלה היו קרות, בחנתי את כף היד שלה כאילו הייתי יודע לקרוא

את הכתוב שם, מעביר את האצבעות שלי בתוכה, מנסה להרגיש כמה שיותר ממנה.

אשלי נשכה את השפה התחתונה שלה ועצמה את העיניים

והיא הצמידה את הרגליים שלה חזק יותר, בחנתי כל תנועה שלה

ניסיתי לשים לב לכמה שיותר פרטים בה, ללמוד עליה כדי שאוכל להיות קרוב אליה.

הרמתי את ידה וקרבתי אותה אל פי, נותן לה נשיקה רכה על גב היד

היא פקחה את עיניה וראיתי את זה שם, ההחלטה לגמרי בידיי,

המחשבות התחילו לרוץ בתוך הראש הדפוק שלי והתחלתי לבדוק אופציות

כדי שאוכל סוף-סוף לקבל את מה שאני רוצה ולהיות איתה.

הרצון הזה נדלק בתוכי תוך שניות אפילו לפני שסיימתי לעבד את זה בראשי

אחזתי חזק בידה של אשלי ולקחתי נשימה עמוקה,

עברתי לטייס האוטומטי שלי.

חזרתי לנשק אותה, מונע ממנה את האפשרות לחשוב על כמה דבר אחר

חוץ ממני, חוץ מעכשיו.

הרמתי אותה בקלות על הידיים שלי מרגיש את הידיים שלה שלובות על צווארי,

לוקח אותה לחדר השינה שלה, הורדתי אותה ליד המיטה שלה.

היה חשוך ובקושי הצלחתי לראות אותה אבל זה לא מה שעניין אותי כרגע, רציתי להרגיש.

היא הייתה נמוכה ממני בראש ועכשיו שעמדנו היא הייתה צריכה לעמוד על קצות האצבעות

בשביל להגיע לשפתיים שלי. דבר שדווקא אהבתי

היד אחת שלי הייתה בתוך השיער שלה והאחרת על האגן שלה

הצמדתי אותה חזק אלי כדי שתוכל להבין שתהיה לי בעיה לעצור את זה כרגע.

הרגשתי אותה מושכת אותי אפילו קרוב יותר, השפתיים שלנו נותקו

ואשלי שוב נשכה את השפה שלה שלפני שניות ספרות הייתה בבעלותי

חייכתי אליה, היא הצליחה להדליק אותי בכזאת קלות

סובבתי אותה עם הגב אלי ופתחתי את הרוכסן של השמלה שלה לאט-לאט תוך כדי שאני

מנשק את הצוואר שלה ואת הכתפיים.

השמלה שלה נפלה לרגליה והיא הסתובבה אלי, שוב בגלל החושך לא הצלחתי לראות עד הסוף

אבל זה לא היה משנה, אשלי התחילה לפתוח את החולצה שלי

שגם היא מצאה את עצמה על הרצפה שלה יחד עם המכנס, הרמתי אותה על המיטה

ונשכבתי לצידה, רוצה ממנה עוד ועוד.

אשלי תפסה את היד שלי והניחה אותה על החזה שלה, הרגשתי את הלב שלה

הולם במהירות כנגד היד שלי, עצמתי את העיניים שלי לשנייה ואשלי הפכה אותי מתיישבת מעליי,

הנחתי את הידיים שלי על הבטן שלה וניסיתי לאסוף את כולה אלי

הידיים שלה היו על החזה שלי, היא שיחקה איתי ממשיכה להתגרות בי עוד ועוד.

ואני ממשיך לעשות את אותו הדבר לה, בוחנים מי מאיתנו ישבר קודם

מי יוותר, סוג של משחק מטורף שלא היה ברור לי מי מכתיב שם את הקצב אני או היא.

אבל החלטתי שזה מספיק, החזרתי די מהר את הפיקוד לידיים שלי

ולקחתי בעלות עליה, רציתי להרגיש אותה וסוף-סוף הצלחתי להגיע לרגע הזה.

הציפורניים שלה נעוצות בתוך הגב שלי והנשימה שלה הייתה מהירה , כמו שלי

היא הייתה באמת, פרץ של אנרגיה ולא משנה מאיפה מסתכלים על זה.

שכבתי עכשיו שוב לצידה, מנסה להסדיר את הנשימה שלי

הגוף שלי עדין המשיך לאותת לי שאם אני ארצה להמשיך עוד ועוד לא תהיה לו שום בעיה

להתעורר ולהמשיך ללא סוף.

היד שלה נחה על החזה שלי והיא עלתה וירדה יחד איתו

בקצב שלאט-לאט נהיה רגיל יותר.

רק עכשיו אחרי ששכבתי לידה אחרי, הבנתי שזה היה בהחלט משהו

שלא הבנתי איך הצלחתי להוציא מחיי למשך תקופה ארוכה כל-כך.

אשלי שתקה, הצמדתי את השפתיים שלי אל המצח שלה ונישקתי אותה, מנסה לנשום

כמה שיותר ממנה לתוכי.

הריח החזק של הקפה העיר אותי, פקחתי את עיניי ובחנתי את החדר שסביבי.

הייתי עדין אצל אשלי, הווילון שבחדרה היה מוסט וקרני השמש החמימות חדרו דרך חלון

הזכוכית, אשלי לא הייתה לצידי.

הרמתי את עצמי ושפשפתי את עיניי מנסה לאתר שעון כלשהו

המכנס שלי היה לצידי דחפתי את היד לתוכו ושלפתי את הבלקברי שלי, כרגיל ההודעות

שהצטברו שם במהלך הערב וכנראה הלילה, אבל השעה הייתה שבע בבוקר.

כנראה ששלוש שבועות זה מספיק בשביל ללמד את הגוף שלי

להתרגל לשעות מוקדמות יותר של היום.

יצאתי מהחדר צועד בעקבות הריח, אשלי עמדה במטבח בחלוק משי קצר עם ציורים של פרחים

אדומים עליו, השיער שלה היה לח, היא עמדה עם הגב אלי

מה שנתן לי אפשרות לחבק אותה מאחור.

"בוקר טוב" היא אמרה בקול הרך, בזמן שאני נותן לעצמי את התענוג

של לראות ולנשום אותה על הבוקר.

היא הסתובבה אליי ופגשתי את העיניים שלה חיוך דפוק עלה על שפתיי

הרגשתי לרגע כמו ילד בתיכון "אני רואה שלא חיכית לי על הבוקר" מלמלתי לתוך האוזן שלה

בזמן שאני ממשיך לעטוף אותה בזרועותיי

"רציתי להכין לך קפה" היא אמרה בשקט מחזירה לי את אותו חיבוק שאני נותן לה

"אם הקפה אני יכול להסתדר, אבל העובדה שהתקלחת בלעדי מקשה עלי"

אשלי חייכה אלי והידיים שלה גלשו לתוך השיער שלי

היא משכה אותי לתוך השפתיים שלה לנשיקה שהקפיצה במהירות את פעימות הלב שלי

"אולי ככה תרצה לחזור אלי" היא מלמלה.

אחרי מקלחת מהירה, התלבשתי והצטרפתי לאשלי שעדין הייתה לבושה בחלוק שלה

וישבה על כיסא גבוה ליד האי הקטן שלה במטבח

הכוס קפה שלה הייתה בידה ושלי עמדה לצידה.

התיישבתי ממולה ולקחתי את הכוס קפה היה מיועד בשבילי

אשלי בחנה אותי במבט מודאג

"אני מבטיח לך." אמרתי לה מבלי שהיא בכלל שאלה

ידעתי מה מפריע לה, זה גם משהו שהפריע לי אבל לא היו לי הרבה אפשרויות.

יצאתי מהדירה שלה ואמרתי לה שלא משנה מה אני אראה אותה בסוף השבוע הקרוב.

היא ענתה בחיוך אופייני ושלווה שהייתה מלווה את פניה אבל לא את עיניי

שאני חושבת שהתחלתי להבין, היא פחדה

ועד לרגע זה, זה מעולם לא עניין אותי הרבה, לא ניהלתי מערכות יחסים

ולא דאגתי על לתחזק אותם הכל סובב אצלי סביבי, סביב מה שאני רוצה

ולא היה לי שום דבר שהיה שווה לי מספיק בשביל לרצות ולשנות משהו בתוך העולם

האהוב והיקר שלי, אבל שום דבר לא הכין אותי לרגע הזה

שאני ארצה משהו כמו שאני רוצה אותה.



ע.מ.
22/02/2014 16:06
פרק יפה!!מחכה להבא
Jenny
22/02/2014 20:26
שוב תודה. האמת אני כבר כמעט בסיום.
אני מתכוונת לעלות אותו בקרוב :)
22/02/2014 21:31
מחכה לזה מאוד!!!
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: