עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אילנהאורjulisee from the heartהדסThe dark
IM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
-To Do List-
- לסיים תואר ׁׁ(V)
- צניחה חופשית (Vׂ)
- להפסיק לעשן (V)
- ללמוד לאהוב את עצמי
- להפסיק לאהוב אותו (V)
- להאמין
- לכתוב ספר
- לברוח לאי בודד
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 6

23/02/2014 22:45
Jenny
סיפור

החזרה לעולם האמיתי לא הייתה פשוטה.

בכל דקה שביליתי איתה יותר ככה מצאתי את עצמי מתקשה לעזוב אותה.

חזרתי מהסוף שבוע ההוא כמו בנאדם חדש, ייתכן באמת שזה מה שהייתי.

לא יכולתי להאמין שעבר כבר חודש מהרגע שהיא הסכימה. שכן

שוב סדר העדיפויות שלי השתנה וניסיתי לדחוס כמה שיותר עבודה במהלך הימים

כדי לתת את כולי אליה בכל ערב שיכלתי.

אשלי נאלצה להסכים איתי שאין ברירה והיא תהיה חייבת לעזוב את העבודה

שלה כמלצרית ותתחיל לעבוד יותר זמן בסטודיו שלה

שכן, בלי וויכוחים היא תהיה חייבת להציג את העבודות שלה כמו שהיא רוצה

ואני הולך לממן לה את כל התערוכה שהיא רק חולמת עליה.

שמחתי להשתמש בקלף הזה נגדה, אהבתי את זה שהיא מנסה בכל הכוח

לא להראות את זה שהיא כבר לא יכולה לחכות לרגע שהיא תגשים את החלום שלה.

הדבר הבא שהייתי צריך זה להתעקש שסוף-סוף תעבור לדירה שלי

והבטחתי לה שתוכל לקבל סטודיו גדול יותר ושאף אחד לא יפריע לה בו

אבל הפעם הקלף שלי לא ממש היה לטובתי והיא אילצה אותי לוותר.

למרות שבילינו יותר זמן בדירה שלי ולא בשלה, היא עדין לא הסכימה לוותר עליה

והתעקשה להמשיך ולעבוד בסטודיו שלה שם.

כנראה שאלה עדין חוקים שלא הכרתי, לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים.

רציתי לקחת עוד חופש כדי שנוכל לנסוע להורים של אשלי ושאני אוכל

להכיר אותם, אבל מבחינת הלו"ז שלי זה היה צריך לקבל עדיפות אחרונה.

אבל אשלי אמרה שיש לנו עוד זמן מאחר ולא החלטנו בכלל על תאריך

שאנחנו רוצים לעשות את זה בו, ושכרגע היא רוצה לסיים את התערוכה שלה.

בנוגע להורים שלי, זה דווקא היה קלי קלות

ארוחת צהריים קלילה, הרבה חיוכים, דמעות ואשלי התקבלה למשפחה

כבת מאומצת שמעולם לא הייתה להם.

דבר שלא הפתיע אותי בכלל, הם התחננו לרגע שבו אני אפסיק להתהולל

ואחליט להתחתן, הם קיבלו אותו ואשלי קיבלה את הברכה הכי חמה שיכולה הייתה

לקבל מאנשים שלא בדיוק ניהלו מערכת יחסים עם הבן שלהם.

 

בסופו של דבר הצלחנו לסדר גם את הנסיעה להורים של אשלי, מאחר שהם גרו רחוק

דחינו את הנסיעה הזאת אחרי התערוכה של אשלי ככה שזה יצא על הזמן הכי

פחות לחוץ מבחינת העבודה שלי.

לצערי, לא יצא לי להיות ממש שותף לכל ההקמה אבל גלוריה הייתה שם לאורך

כל הדרך והצליחה לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב, לעשות הפקות

ולדאוג שזה יהיה על העמוד הראשון של כל עיתון.

 

אשלי ישבה על קצה המיטה ושוב נראתה מרוחקת ושקועה

השיער שלה כבר היה ארוך וחצה את קו הכתפיים שלה

השעה הייתה שתיים לפנות בוקר, החלון והווילון שלי היו סגורים אבל עדין

חלקיקים של אור הירח הקר נכנסו דרך החלון, החושך הזה והישיבה הזאת היו מוכרים לי

כל-כך, ידעתי שברגע שאני אקום אליה

אני ראה את התמונה שראיתי כבר אין ספור פעמים.

היא הייתה ערומה והגוף שלה היה כפוף וראיתי היטב את המבנה שלה זה

שכל- כך אהבתי, היא ישבה בשקט והזיזה את התליון של הפרפר שלה

שלאחרונה התחיל להשמיע קול של חריקה חלשה

בזמן שהמתכת גלשה אחת על השני.

התקרבתי אליה מניח בעדינות כמו תמיד יד על הגב שלה.

והיא לא זזה כתמיד "אש," אמרתי בלחש

"אני פה" היא לחשה לי חזרה

"את רוצה לחזור למיטה?"

"אני כבר במיטה"

עצמתי את עיניי, השאלה לא הייתה מספיק ברורה

"את רוצה לחזור לישון?"

היא לא ענתה לי עדין ממשיכה בשלה

הנשימות שלה היו שקטות מאוד והיא נראתה מרוחקת יותר מתמיד.

עטפתי אותה בידי והחזקתי אותה קרוב אלי

אחרי כמה רגעים היא דיברה "ג'יימס"

"אני פה" לחשתי לאוזנה

היד שלה עזבה את השרשרת והיא הסתובבה אלי

מפנה אלי חצי גוף שחררתי את האחיזה שלי בה.

היא לא אמרה שום דבר היא לקחה את היד שלי ונכנסה מתחת לשמיכה ביחד איתי

מניחה את הידיים הקרות שלה על החזה שלי

היד שלי שיחקה בשיער שלה מנסה כאילו שוב להרגיע אותה

ממשהו שלא ידעתי איך להתמודד איתו

ורציתי בכל כוחי להילחם בו, רציתי להבין אבל קשה להילחם במשהו שאתה לא יודע

מה הוא בדיוק.

 

הלילות האלה התחילו לחזור על עצמם בתדירות שרק הלכה וגברה.

חלק ממני חשב על הלילות בהם לא הייתי מתעורר, האם גם בלילות האלה היא הייתה

עוזבת אותי וגולשת לתוך העולם הזה שהיא הייתה בו?

חלק אחר ממני רצה לשאול אותה על זה אין ספור פעמים, אבל לאור השיחות הערות שלנו

לא היה לי ברור למה היא לא מדברת איתי עליהם בבקרים.

הנחתי את כוס הקפה שלי על השולחן במשרדי והתיישבתי בכיסא שלי,

זאת הייתה אחת הפגישות העסקים הכי מתסכלת שהייתה לי מאז שנכנסתי לתפקיד שלי

לפני שמונה חודשים.

הראש שלי פמפם במהירות והרגשתי כאילו שהוא הולך להתפוצץ

פתחתי את המגרה שלי ושלפתי משם שני כדורי אספרין שלקחתי עם הקפה שלי

חשבתי שזה מה שיגרום לכאב הזה להיעלם, למרות שניסיתי להתרחק מכדורים למיניהם

הפעם הרגשתי שאני לא אוכל לעמוד בזה.

הסתובבתי במשרד שלי כאילו הייתי חסר מנוחה, השעה הייתה אחרי חמש בערב

וידעתי שהיום הארוך הזה ממש לקראת סיום ורק המחשבה שאני אצטרף בקרוב

לאשלי הצליחה להרגיע את המצב רוח העכור שלי.

"היום זה היום." היא אמרה וסגרה את החגורה השחורה והדקה על השמלה

הכחולה שהיא לבשה במיוחד לאירוע שהיא חלמה עליו הרבה זמן.

סדרתי את החולצה הלבנה שלי ובשתי את בג'קט השחור מעליה.

היא חייכה אליי במתיקות ממכרת, לובשת את הנעלי עקב שלה, ניגשתי אליה ולקחתי את ידה.

"אני לא בטוח שאני אומר לך את זה מספיק, את נראת מדהים."

"אני צריכה להיות, אחרי הכל אני מגיעה ביחד איתך"

"אשלי, אף אחד לא ישים לב אלי כשאת עומדת לצידי."

היא העבירה את הידיים שלה על הפנים שלי ונישקה אותי קלות על שפתיי

"תודה לך." היא אמרה חרש.

דאגתי ללימונזיה שתאסוף אותנו מהדירה שלי, הוצאה שאשלי לא ציפתה לה

אבל הרשתי לעצמי לעשות עוד משהו שחשבתי שיכול למצוא חן בעינייה.

ניסיתי לעשות כל מה שיכולתי כדי שזה יהפוך לערב בלתי נשכח בחייה.

נסענו לאחת מהגלריות הכי נחשקות בעיר, מקום שגלוריה התעקשה עליו

ולא הסכימה לוותר, ברגע שהיא דמיינה לעצמה משהו בתוך הראש שלה

שום דבר לא היה יכול להזיז אותה מההחלטה שלה אפילו לא אשלי.

ואני שמעתי את הריבים שהלכו בניהן במשך שבועות אבל בסופו של דבר

גלוריה הייתה ממש טובה במסע ומתן בנוגע לדברים כאלה ואשלי נאלצה להסכים איתה.

וראיתי שהיא לא התאכזבה כאשר ראתה את התוצאה הסופית

של העבודה של שניהן ביחד.

אולי הן לא תמיד ראו את זה אבל היה להן הרבה במשותף, שתיהן היו נשים חזקות

שעומדות על שלהן וטובות במה שהן עושות, לא לוקחות שבויים.

אבל ברגע שהן הצליחו לגשר על הפערים הן בהחלט הצליחו לקבל תוצאה טובה.

לקחתי את ידה של אשלי וסובבתי את הטבעת היהלום שלה הפוך

כשהאבן מופנת לתוך כף היד שלה.

היא הרימה אלי מבט מודאג "היום זה היום שלך." אמרתי בחיוך, יודע בוודאות

שברגע שהם יראות את הטבעת שלה, השיחה תהפוך במהירות למשהו

אחר שלא מתייחס ליצירות שלה. היא לחצה את ידי בחום ונשכה את השפה שלה

"אלוהים" היא אמרה בזמן שעצרנו ממש בכניסה.

יצאתי מהלימוזינה פוגש אין ספור פלשים מסנוורים

אשלי יצאה אחרי כשהפעם כל האירוע הזה הוא בשבילה.

החיוך שלה היה כובש כתמיד, המלצמה אהבה אותה, תמיד חשבתי שאם היא הייתה רוצה

היא בהחלט הייתה מצליחה כדוגמנית קטלוגים.

אבל חלק ממני שמח שהיא לא הייתה חלק מהעולם החומרי הזה, אהבתי את הפשטות שלה

ואהבתי את העובדה שהיא לא רואה הכל כמובן מאליו, ושהיא מעוניינת להמשיך

ולדבוק בחיים שהיו לה לפני שאני נכנסתי אליהם.

זה חיבר אותי לעולם שלא הייתה לי היכרות מעמיקה איתו

אבל זה נתק לי אינדיקציה יותר טובה על החיים שלי ועל הדברים שחשובים בהם

בדיוק כמו שהיא רצתה שזה יהיה.

גלוריה ומרק עמדו הכניסה והעבירו בינהם מבטים מאוהבים, גלוריה נראתה כתמיד

מאוד אלגנטית ועכשיו שראיתי אותם ביחד אפשר היה לראות שהם באמת זוג מתאים.

"אשלי" אמרה גלוריה וחיבקה אותה שוב כאילו הן היו לחברות הכי קרובות

"את נראת מדהים" אמרה אשלי וגלוריה קרצה לה

"תראו מי שמדברת" אשלי בירכה את מרק בנשיקה קלה על הלחי

"קדימה, קדימה" זרזה אותנו גלוריה להיכנס פנימה, כל האולם הענקי הזה בגלריה

היה מלא ביצירות אומנות שאשלי יצרה, והיא הייתה כמעט מלאה עד אפס מקום

מלצריות הסתובבו בין האנשים והגישו להם שמפניה ומתאבנים.

העיניים של אשלי נצצו, היא באמת נראתה מאושרת היא אחזה בזרוע שלי

והחיוך שלה לא עזב את פניה במשך כל אותו הערב.

 

"אין לי מילים לתאר את ההרגשה הזאת" אמרה אשלי והתיישבה באושר על המיטה

שלי, עדין לבושה בשמלה הכחולה שלה, הוצאתי את הבלקברי שלי מהכיס וראיתי כמה דברים

שהייתי צריך לעשות והיו קצת דחופים, שנאתי את זה שאני צריך לטפל

בדברים שקשורים לעבודה שהייתי איתה. הנחתי אותו על השידה ליד המיטה שלי

והתיישבה לצידה של אשלי.

"אתה בכלל מאמין שהם רכשו כמה מהציורים שלי?" היא אמרה בפליאה

"ברור שאני יכול, אל תשכחי שהציור שלך תלוי במקום של כבוד במשרד שלי." הזכרתי לה

"ככה שהטעם שלי באומנות לא כל-כך צולע." היא צחקה

"זה מה שאתה תמיד אומר, אני לא חשבתי שיש לך טעם רע אף פעם."

נישקתי אותה נושם אותה לתוכי, היד שלה גלשה על הרגל שלי ומחצה אותה קלות

"אני באמת מודה לך על ההזדמנות המדהימה הזאת"

"את ממש לא צריכה להודות לי, את עשית את הכול לבד"

"כמעט. קיבלתי הרבה עזרה" היא הוסיפה והזכירה לי את העובדה שהיא בסך- הכל

בת 23, היא הייתה כל-כך צעירה, ואפשרה לי לדמיין לעצמי

את האפשרות שאני אוכל רק ולהמשיך ולהעניק לה את כל מה שרק תרצה בעולם הזה.

נישקתי אותה על המצח

"אני ממש מצטער, אבל יש לי עוד כמה דברים שאני צריך לסיים היום" אמרתי

"עכשיו?" היא שאלה באכזבה

"כן, אני יודע שכבר מאוחר אבל זה לא סובל דחיה"

"אני מבינה" היא אמרה

"אני מבטיח שאני אשתדל לסיים כמה שיותר מהר"

"הכל בסדר."

הלכתי לחדר העבודה שלי ובמהירות צללתי לתוך הדבר שהכי לא אהבתי.

כשסיימתי השעה הייתה כבר אחרי שתיים, העיניים שלי כאבו והראש שלי שוב התחיל

להציק לי, בזמן האחרון זה משהו שהמשיך לחזור על עצמו

לקחתי שני אספרין כמו תמיד וחזרתי לחדר שלי, אשלי ישנה, ניסיתי לא להעיר אותה

שנכנסתי למיטה וניסיתי להירדם.

"אני, אני מצטערת" היא אמרה, היא דיברה ממש בשקט

קמתי מעט מאחר שלא הייתי בטוח שזה מה ששמעתי,

אשלי שכבה עם הפנים שלה לצד השני, לא הצלחתי לראות את הפנים שלה

לא הצלחתי להבין האם היא ישנה ומדברת מתוך שינה או שהיא מדברת איתי

לא רציתי להגיד שום דבר כי היא השתתקה.

חשבתי שאולי טעיתי ונשכבתי חזרה מנסה לתפוס כמה שעות שינה לפני

שהשמש של בוקר חדש תעיר אותי.

 

נשיקות חמות העירו אותי בבוקר, אשלי החליטה לפתוח את הבוקר הזה בדרך הכי

מקסימה שהיא יכלה, מרעיפה עלי את האהבה שלה.

פתחתי את העיניים שלי, הכחול הממכר שלה פגש אותי

"אני אוהב את הדרך שלך להעיר אותי"

"באמת?"

"ברור, לא אמרתי לך שזה מה שאני רוצה? לקום לידך בכל בוקר?"

"ייתכן ששמעתי משהו דומה." היא אמרה ונישקה אותי שוב

"אני לא בטוחה שהספקתי להגיד לך אתמול תודה בצורה שתכננתי"

"ייתכן" מלמלתי לעברה בחיוך

אשלי שלפה את האייפון שלה והראתה לי את התמונה שהייתה על שומר המסך שלה

זאת הייתה בתמונה שלנו מאתמול, נראנו כמו זוג מפורסמים.

חייכתי "כן, את בהחלט יכולה להיות דוגמנית" היא צחקה עלי

"ממש, אני גבוה בערך רק בשביל זה" והיא שוב הסתכלה על התמונה שלנו

"מאיפה כבר הספקת להוציא אותה?" שאלתי מופתע

"מה אתה חושב? יש לי הרבה קשרים"

"גלוריה?" שאלתי אותה ואשלי צחקה

"כן! היא שלחה אותה בחמש בבוקר. נראה לך שהיא סוג של איזה סייבורג?"

אמרה אשלי ולרגע זה נשמע שהיא באמת חושבת משהו בסגנון,

רציתי להגיד לה שהיא בהחלט לא סייבורג ולא רובוט מההיכרות שלנו

אבל לא ראיתי בשום צורך, זה סתם משהו שהיה ואין לזה כרגע שום חשיבות.

"יכול להיות." אמרתי בבהלה ונתתי לאשלי נשיקה. היא צחקה בקול.


24/02/2014 20:39
יפה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: