עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אילנהאורjulisee from the heartהדסThe dark
IM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
-To Do List-
- לסיים תואר ׁׁ(V)
- צניחה חופשית (Vׂ)
- להפסיק לעשן (V)
- ללמוד לאהוב את עצמי
- להפסיק לאהוב אותו (V)
- להאמין
- לכתוב ספר
- לברוח לאי בודד
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 5

24/10/2016 14:20
Jenny
סיפור

פרק ה'

 

ירדתי במעלית , מתבוננת במראה, נראיתי סמוקה כל-כך

הייתכן שהצבע שלי חזר אלי? נראיתי אנושית פתאום...

חיה...

מתקשה לזהות את עצמי.

נכנסתי לטויוטה של אמי סוגרת את הדלת

"היי" היא אמרה זורקת לעברי מבט חטוף

"את מרגישה טוב?" היא שאלה גורמת לי להפנות את מבטי לעברה

"כן" עניתי במהירות

היא קימטה את הגבות שלה נוגעת בלחיים שלי

"את נראית אדומה, את חולה?" היא מהירה למצוא הסבר לכך

"אני בסדר, אנחנו יכולות לנסוע" אמרתי לה מפצירה בה לזוז.

אם כי אולי היא לא השתכנע היא עשתה את זה.

בחיים שלי לא הייתי נתונה תחת השפעה טיפשית כל-כך מחיבוק תמים...

חשבתי לעצמי, האם ייתכן שאני באמת מרגישה משהו..

אני הרי בקושי מכירה אותו..

כמו שהוא אמר, אני צעירה ממנו, מה לעזאזל אני מדמיינת לעצמי בראש.

אך יחד עם זאת רציתי להכיר אותו, רציתי לדעת יותר.

הגשם של אוקטובר שטף את רחובות העיר, כל מה שרציתי כל מה שאהבתי בתקופה הזאת של השנה גרם לזיכרונות להמשיך ולהציף אותי...

איילי המשיך לשלוח לי הודעות, אבל המשכתי לא לענות לו

חוששת שבכל רגע הוא יופיע פה, עכשיו בחדרי

יפתיע אותי, לא יודעת איך אוכל להתמודד איתו.

כל מה שהוא לימד אותי עדין לא מניח לי... אבל לראשונה בחיי הרצון להתמודד איתו קיים

אם כי לא הייתי מוכנה לזה עדין, הרגשתי משהו שונה במעמקי הבטן שלי

"קיילי" שמעתי את קולה של אמי מאחורי

"כן" הסתובבתי אליה, היא החזיקה ספל שוקו גדול בידה

"חשבתי אולי תהיה מעוניינת" היא אמרה מושיטה לי את הספל, הריח מילא את החדר שלי

חייכתי, מחווה מתוקה היא חושבת שאני ילדה קטנה

"תודה לך" הסכמתי לקבל את הספל לידי

היא נעמדה לצידי, משקיפה יחד איתי מהחלון של חדרי, הוא פנה לצד השני של השכונה לעבר בתים נוספים, למרות שעכשיו הם נראו מטושטשים מהגשם שמשיך להקיש בחלון

עדין אפשר היה לראותם במקצת, אהבתי את המקום הזה שגרנו בו.

"את חושבת שאת מרגישה יותר טוב?" היא שאלה

"עכשיו שהגשם הגיע..." זרקתי לה מבט

"את חושבת שאני יכולה לתת לאחות קצת חופש?" היא החזירה לי מבט

"את רצינית?" מיהרתי לשאול כדי שלא תשנה את דעתה

"כן, דן התקשר אלי לפני כמה דקות, הוא אמר שהוא מתרשם שיש שיפור" היא אמרה בקלילות

מחזירה אותי במחשבותיי לחדרו לזרועותיו...

חייכתי חצי חיוך לזיכרון מתוק

"אם דן אמר שזה בסדר" עניתי לה, מאפשרת לה לתת את האישור הסופי

"אני מקווה שזה יועיל לך" היא הוסיפה.

שמחתי, התגעגעתי ללבד הזה, אהבתי אותו מאוד והוא חסר לי

אנשים באמת לא מעריכים את הפרטיות שלהם  ששוללים אותה מהם.

באותו הערב נשארתי לבד, לראשונה מזה שבוע יכולתי לישון בחדרי

שוכבת במיטה מוקפת בכל החושך הזה

חשבתי לעצמי שאני יכולה לקום עכשיו לחזור על עצמי

אבל ההרגשה הזאת, זאת ששלטה בי שקעה מעט...

משהו בתוכי געש כרגע וזאת לא הייתה היא.

הסתובבתי במיטה מנסה להפסיק לחשוב עליו

אבל לא הייתי מסוגלת...

קמתי מהמיטה מושכת את הכרטיס של דן מהמגירה שלי

זורקת מבט על השעון הכחול שבחדרי

השעה הייתה חצות, איזה שעה יפה – סיום של יום , תחילת יום חדש

מה יותר יפה מזה... חייכתי לעצמי

מקישה במיומנות את הספרות על הנייד שלי

והנה הוא מחייג, כמה צלולים...

"כן" נשמע קול בצד השני

"היי" אמרתי בחצי קול כאילו מנסה לא להפתיע מעבר למה שכבר עשיתי

"היי" הוא אמר ונשמע ערני מאוד

"אני מצטערת על השעה, מקווה שלא הערתי אותך"

"מי זאת?" הוא שאל

"כמה טיפשי מצידי" מלמלתי

"זאת קיילי?" הוא שאל מפתיע אותי

"כן, זאת אני"

"קרה משהו?" הוא שאל ונשמע מודאג

"לא, לא" מיהרתי לענות "אני מצטערת, פשוט..." הוא לא נתן לי להשלים

"זה בסדר, לא הצלחתי לישון"

הוא אמר וגרם לי לחייך כמו ילדה קטנה

"האמת, אני אפילו לא יודעת למה התקשרתי"  

"הכול בסדר" הוא אמר

"לא הצלחתי לישון גם" אמרתי וחזרתי לשבת על המיטה שלי

"אני יודעת שדיברת עם אמא שלי היום"

"כן, אני מבין שהיא נתנה לך פרטיות?"

"כן, תודה לך"

"זאת את לא אני" הוא נשמע מתוק כל-כך

"אז? זה מה שאתה עושה עם כל המטופלים שלך?" שאלה בוטה

הוא צחק מהצד השני של הקו

"לא אם כולם" הוא אמר ונשמע משועשע

"אני משעשת אותך?" שאלתי מנסה להסתיר את החיוך שלי, למרות שהוא לא יכול לראות אותו

"את מעניינת אותי" הוא ענה בנימה רצינית יותר

"מעניינת אותך? כמו פרויקט ?" שאלתי מנסה להבין אותו

"ממש לא, את מעניינת אותי בתור אחת שהייתי שמח לפגוש מחוץ למרפאה שלי"

חייכתי למשמע המילים האלה

"אולי נוכל לעשות את זה?" שאלתי גם אני בנימה רצינית יותר

מרגישה איך הלב שלי מתחיל שוב להזרים כמויות גדולות יותר של אדרנלין לתוך הדם שלי

"אני אשמח לעשות את זה איתך" הוא ענה אך נשמע מהוסס

"אני שומעת שיש אבל?" אמרתי בחצי קול

"זה לא אבל.. זה יותר בעייתי פשוט"

"למה? אנחנו מדברים עכשיו לא? "

"כן" הוא אמר בקצרה

"אנחנו נדבר גם אחר כך..." הוספתי

"קיילי את באמת מדהימה, מעניינת, מושכת" הוא אמר ועצר

"אתה חושב שאני מושכת?" רציתי לשמוע אותו חוזר על מה שאמר

"אני יודע איך זה נשמע" הוא אמר שוב ונשמע משועשע

"אני מרגיש שאני יכול לתרום לך הרבה יותר אם נמשיך רק בטיפול"

"ואם זה לא מספיק...?" שאלתי   

שמעתי אותו לוקח נשימה עמוקה

"לפעמים זה לא מספיק" הוא השיב לי אחרי דקה שנראתה לי כמו נצח...

"אני חושבת שאני צריכה ללכת לישון" אמרתי בקצרה זורקת מבט לעבר השעון הכחול שלי

"אני מסכים" הוא ענה בקצרה

"תודה שדיברת איתי.." 

"העונג כולו שלי" הוא אמר ושוב השתמש בקול הסמכותי הזה שלו

"לילה טוב" הוא הוסיף

"לילה טוב..." אמרתי סוגרת את השיחה בנינו.

הנחתי את הנייד שלי על ברכיי מסתכלת איך האור שלו כבה

משהו בשיחה הזאת השאיר לי טעם מר.

 

 

קרני השמש של הבוקר ליטפו את פניי, מכניסים חמימות לתוך החדר שלי

פקחתי את העיניים שלי, פוגשת אותם משקיפים ישירות לתוך עיניי

מיהרתי להחליף תנוחה על מנת לברוח מהם, שמש באוקטובר תמיד הצליחה להפתיע אותי.

בחנתי את השעה, השעה 10 בבוקר

חשבתי לעצמי שכל שאר האנשים בגילי בטח מבלים בכיתות הלימוד והנה אני

ישנה כאן, ידעתי שיהיו לי הרבה דברים שאצטרך להשלים בסופו של דבר

השנה האחרונה שלי בתיכון... והנה התחלתי אותה ברגל שמאל

ימי מחלה שלי עומדים להסתיים, אלא עם דן ימליץ על תוספת

חייכתי  שחשבתי עליו, אומנם שנאתי את הלימודים

אבל אחרי הכול עכשיו אני דווקא אהיה שמחה לחזור אליהם.

קמתי מהמיטה הולכת בצעדים קלילים לעבר המקלחת שלי

זה היום הראשון שאני יכולה ליהנות ממקלחת כמו שאני אוהבת...

מבלי כל הבלגן הזה מסביבי,

פתחתי את הברז נותנת למים לזרום.

הורדתי את הפיג'מה הכחולה שלי עמדתי ערומה מול המראה הגדולה שמולי

הגוף שלי נראה טוב יותר, פחות חיוור אני חושבת...

אולי כל המנות דם האלה שקיבלתי דווקא עשו משהו טוב

עדין הייתי דומה לעצמי, אותה הילדה בדיוק כמו שהייתי

כנראה שלא הכול משתנה.

נכנסתי למקלחת נותנת למים הקרים לשטוף אותי, לעורר את המחשבות שלי ואותי ליום חדש

נפלאות הגוף האנושי, חשבתי לעצמי בוחנת שוב את יצירות שעיטרו את הידיים שלי

התפרים באמת נראים טובים יותר שפטתי אותם בעצמי

הכאב כבר חלף, רק הצבע והחספוס שלהם מזכיר לי את אותו הערב.

זה גם משהו שימשיך ללוות אותי כל החיים...

יצאתי מהמקלחת לובשת חלוק רחצה לבן, שגם הוא נראה גדול כל-כך עלי

אולי הייתי צריכה לעשות משהו עם הרגלי האכילה שלי, אני מתארת לעצמי שאני רזה מידי.

כל השנים האלה חשבתי שיש לי צורך לרזות עוד ועוד וככה אני אוכל פשוט

לרצות אותו יותר,אבל שורה תחתונה כנראה שזה לא מה ששינה לו...

העברתי את המסרק שלי בשיער מתירה את הקשרים שאחרי מקלחת

שמעתי דפיקה בדלת, ואחרי עוד כמה שהתלבו אליה.

ירדתי למטה בצעדים מהירים.

פותחת את הדלת ורואה אותו...

"אילי..." מלמלתי בחצי קול

הוא עמד מולי, השיער השחור שלו מונח על הפנים שלו, מגיע לקו העיניים הכחולות שלו

הוא לבש את המעיל עור שלו שעטף את הגוף שלו בצורה מרושלת מעט

והריח של הסיגריות שאפיין אותו יותר טוב מהכול.

הלב שלי החסיר פעימה.

הוא עמד ממש מולי, מתבונן עלי, לא מוציא מילה.

החלפנו מבטים, אולי הוא הצליח לקרוא אותי כתמיד

עומדת מולו בחלוק רחצה

"קיילי" הוא אמר את שלי ודחף מעט את הדלת כדי להכניס את עצמו לביתי

גורם לי לזוז כמה צעדים אחורה.

הוא סגר את הדלת אחריו ונעמד צמוד אלי

הידיים שלו עטפו אותי בחיבוק גורמות לאף שלי להרגיש את ריח הסיגריות שלו חזק וברור.

הלב שלי פעם בחוזקה בתוכי, עמדתי מולו, עטופה בתוכו.

"התגעגעתי אלייך" הוא מלמל לתוך השיער שלי

שואף אותי לתוכו.

מרים את הראש שלי מחיקו ומנחית עלי נשיקה חמה,

חוזר אלי כאילו לא קרה כלום.

הטעם שלו התערבב עם משחת השיניים שלי, למרות טעם המנתה החזק הטעם שלו

שלט בתוכי, טעם מר אך יחד עם זאת מתוק שהיה לי מוכר כל-כך.

"בואי איתי" הוא חלש אחרי שניתק את השפתיים שלו משלי.

"מה?" שאלתי אותו מבולבלת

הוא משך אותי אחריו במיומנות כל-כך כואבת

הוא צעד בצעדים בטוחים לקומה השנייה, מכיר כל פינה ופינה בבית הזה.

נכנס לחדרי, מושך אותי אחריו וסוגר את הדלת אחרינו.

והנה אנחנו, בחדרי, עומדים אחד מול השנייה

הוא עזב את ידי מוריד את מעיל העור שלו וזורק אותו על המיטה.

התבוננתי בו.. לא מעיזה לזוז

הוא ניגש אלי, מרים אותי כאילו הייתי משקל נוצה

הרגליים שלי עוטפות אותו מרגישה אותו קרוב אלי..

הידיים שלי על צווארו והוא משכיב אותי על המיטה.

תוך רגעים ספורים הוא נמצא מעלי, מתיר את הקשר שקשרתי בחלוק הרחצה שלי כמה דקות קודם לכן... הידיים שלו עלי...

הלב שלי מתחיל להרגיל את עצמו למצב

ואני מרגישה את הראש שלי מתחיל לחזור אליי,

תפסתי את ידו.

"איילי" אמרתי

הוא הרים את העיניים שלו לרגע עוצר את עצמו

לקחתי אוויר לתוכי עוצמת עיניים לשבריר של שנייה
"דיי" הצלחתי לגרד את המילה הזאת מעומקי נשמתי.

הוא קימט את הגבות השחורות שלו מתבונן בי

"על מה את מדברת?" הוא שאל

זזתי קצת כדי לאפשר מרווח בנינו

"אני לא רוצה לעשות את זה" אמרתי בקול חזק יותר

איילי חייך אלי

"את רוצה להגיד לי שכן התחמק ממני?"

הוא אמר מתיישב על המיטה שלי

"אני... ראיתי אותך" אמרתי מורידה את העיניים שלי כדי לא לראות אותו

"ראית אותי?" הוא שאל

"כן במסיבה"

המשכתי לא מרימה את מבטי

"כן, היינו שם ביחד"

"ראיתי אותך עם הילדה הזאת" מלמלתי מרגישה פתאום את הרגשות שלי מתחילות שוב לצוף בתוכי

ששמעתי אותו צוחק

"קיילי, היו שם הרבה ילדות, את צריכה להיות יותר ספציפית"

הרמתי את מבטי אליו מרגישה פתאום את הכעס הזה מתחיל להצית אותי

"אל תהיה כל-כך קטנוני, אני לא מכירה את הילדה הזאת שהחלטת להתמזמז איתה!" אמרתי בקול

קמה מהמיטה ומשלבת ידיים הכעס

איילי התבונן עליי, לרגע הייתה דממה בנינו

"את באמת חושבת שהתקף הקנאה הזה זה מה שאני רוצה?"

"זה ממש לא התקף קנאה!" כעסתי

"אז? איך את מסבירה את הפוזה הזאת שאת עומדת בה? וכמובן את הטון הזה שאת משתמש בו?"

נרתעתי לרגע, לא מצליחה להבין לאן הוא רוצה לקחת את השיחה הזאת

"קיילי אני חושב שאת קצת מתבלבלת..." הוא אמר וקולו היה עמוק יותר עכשיו

איילי התבונן בי בעיניים הכחולות שלו, שטף אותי בגל של פחד

הוא נראה פתאום קר כל-כך ...

"אני לא מתכוון לנהל איתך שיחות על ההחלטות שלי ואת יודעת את זה מצוין אלא אם הצלחת לשכוח אותם בזמן הקצר הזה שבו לא התראינו... אני יכול להזכיר לך היטב שאת לא בדיוק מציאה,

ואין לך שום זכות להכתיב לאף אחד על מה שהם עושים עם החיים שלהם"

בלעתי רוק הרגשתי את הגרון שלי מתייבש

הדם שלי פמפם בתוך הוורידים שלי הכעס התגבר

אבל הוא צודק...

מה פתאום אני מרשה לעצמי לדבר איתו ככה.

מה קורה לי...

"איילי, אני לא מוכנה להמשיך ככה" אמרתי בחצי קול

"מה עובר עליך?" הוא שאל מרים את הקול שלו עלי

עצמתי את העיניים שלי...

"אני יודעת שאתה שכבת איתה, עם הילדה הזאת אני יודעת" המשכתי באותו קול חלוש

"נו, ו...." הוא האיץ בי

מודה במה שידעתי.

"והיא לא הראשונה נכון?"

"ראשונה?"

 הוא חזר אחרי כמו תוכי

"איילי!" אמרתי את שמו בקול

"תפסיק את זה בבקשה ממך" גירדתי את הכוחות שלי ממקום שלא ידעתי שהיה קיים בתוכי

"אני לא יכולה להרגיש ככה יותר, כמו משוגעת! אני יודעת שאתה שוכב עם עוד אנשים חוץ ממני"

אמרתי את זה בוחנת את התגובה שלו.

אבל לא הייתה לו תגובה מיוחדת הוא סתם ישב שם על המיטה שלי

מביט בי בשתיקה כאילו נפלתי ממקום לא נודע.

"תענה לי!" האצתי בו הפעם

"לענות לך על מה?"

"למה? למה איילי למה אתה עושה לי את זה?"

"אני לא מבין מה קרה לך בזמן הזה, משהו כנראה נדפק אצלך בצורה הרבה יותר חמורה

את באה להאשים אותי במשהו? את באה לספר לי משהו?

אני לא עושה לך שום דבר ואת יודעת את זה. אני אוהב אותך" הוא אמר וקם על רגליו

"מה?" שאלתי אותו המומה מהתשובה שלו

"אני אוהב אותך קיילי" הוא חזר על זה חוזר לעטוף אותי בחיקו

"את חייבת להירגע..." הוא אמר שוב

"אני חושב שכמה הימים האלה מאז שלא התראינו באמת שיגעו אותך לגמרי"

הוא המשיך מלטף את ראשי כאילו הייתי תינוקת

רציתי להדוף אותו ממני, רציתי שלא יגע בי

אבל המגע הזה שלו... בלתי מוסבר...

הוא הרים את הראש שלי שוב מושך אותי לנשיקה איתו

לא מבינה איך הוא מצליח לעשות את מה שהוא עושה...

"דיי" מלמלתי מצליחה להרחיק אותו ממני.

"איילי.." המשכתי, לוקחת כמה צעדים אחורה, מנסה להתרחק ממנו

"קיילי!" הוא אמר בקולו הקר

"את ממש לא רוצה ללכת איתי בדרך הזאת"

הוא נשמע מאיים עכשיו, הכרתי את ההתפרצויות האלה בקולו הקר

"אני מצטערת" גמגמתי

הוא התקרב אלי ותפס את ידי נועל אותי בתוך ידו

לוחץ לחציה חזקה על פרק היד החתוך שלי, גורם לי להתקבץ תחת הכוח שהוא מפעיל על המקום

שעדין היה רגיש למגע...

מצליח הוציא מקולי שבר של כאב

"איילי" מלמלתי מנסה להשתחרר מהאחיזה שלו

"מה קרה לך?" הוא שאל משחרר מעט את אחיזתו בי, מעביר את מבטו לעבר ידי,

מסובב אותה לעברו והנה הוא מביט בצלקת שלי...

הוא קימט את הגבות שלו

"את רוצה להגיד לי שזאת הסיבה להתחמקות שלך ממני?"

ונשמע שהוא מאשים אותי במשהו

הוא עזב את ידי מאפשר לי לרגע להביט בה, היא נראתה אדומה

והרגשתי איך הדם שלי מצטבר בוורידים שהיו כרגע חסומות.

"לעזאזל קיילי" הוא הסתובב עם הגב אלי

מעביר את ידיו בשיערו השחור.

"עכשיו אני מבין" הוא אמר בחצי קול אבל הצלחתי לשמוע אותו ברור יותר מתמיד

איילי התיישב על קצה המיטה שלי, מניח את שני ידיו על הברכיים שלו

מפנה את מבטו הכחול והקר לעברי

הראש שלי זועק לי ללכת אך הגוף שלי לא מצליח לזוז

"את בהחלט מטורפת" הוא אמר משלים את המפשטים שכבר ידעתי שהוא אוהב להגיד לי כל-כך

"את ילדה קטנה ומשוגעת את יודעת את זה נכון?"

הוא שאל אבל הוא לא חיכה לתשובה ממני הוא פשוט המשיך בשלו.

"את אוהבת את המשחקים האלה שאת משחקת נכון? חותכת את עצמך ללא סוף ורוצה שירחו עלייך? את כאילו מנסה להתאבד עכשיו? זה השלב הבא שלך?"

הוא דיבר בקול מתנשא כל-כך

עמדתי שם ופשוט התבוננתי בו, מרגישה איך הדמעות שלי מחפשות שוב דרך לצאת החוצה

אבל לא אמרתי מילה, פשוט קפאתי במקום מאפשרת לו להוציא את הכול.

"תמיד ידעתי שאת משועממת אבל לא בצורה כל-כך ברורה. אז מה עכשיו? למה את לא עונה לי?"

הוא המשיך, הורדתי את מבטי מחפשת מקום אחר להיות בו עכשיו

שנאתי שהוא היה מדבר אלי בצורה כזאת.

"קיילי" הוא אמר בכעס וקם על רגליו

עצמתי את עיניי בחוזה אבל דבר לא קרה...

הרגשתי את הידיים שלו על הפניים שלי, הוא משך אותי אליו

"תסתכלי עלי" הוא ציווה לי לפקוח את עיניי

עשיתי את מה שאמר, פקחתי אותם והסתכלתי לתוך העיניים הכחולות שלו

"אני באתי לפה כדי שאני אוכל לפרוק קצת לא כדי שאני אצטרך להתמודד עם הטירוף הזה שלך"

הוא אמר מחזיק אותי עדין קרובה אליו כל-כך...

רציתי להגיד לו הרבה דברים באותו הרגע, מילים רבות התרוצצו בתוך הראש שלי

אבל באותה השנייה שהוא דיבר אלי הכול היה ריק.

קפאתי כמו שתמיד הייתי קופאת כשהוא לא היה מרוצה ממשהו, ממישהו או שסתם היה לו יום רע.

"את תתני לי את מה שבאתי בשבילו קיילי" הוא לחש לי

לוקח שוב את ידי בחוזקה ולוחץ אותי בתוך כף ידו

עכשיו שהוא יודע איפה זה הכי כואב לי, זאת בדיוק הנקודה שהוא בוחר בה.

הוא משך אותי בשנית על המיטה

נשכב עליי...

לא התנגדתי לו.

מה כבר היה לי לעשות... לצעוק?

להגיד לו שאני לא רוצה אותו...

זאת לא הפעם הראשונה שהוא עושה מה שהוא רוצה מבלי להתחשב בי...

מבלי לשאול... מבלי להגיד...

אולי באותו הרגע לא הייתי שם, אולי כמו תמיד ברחתי למקום אחר

שבו לא הייתי פוגשת אותו.

או שאולי לראשונה בחיי הייתי נוכחת במקום, הייתי שפויה והייתי ערה לחלוטין...

שלווה בהחלטה שלי שאני לא רוצה יותר שום קשר איתו.

איילי סגר את הג'ינס שלו, התיישב על קצה המיטה

מעביר את ידו בתוך שיערו, מושך את המעיר עור שלו ומוציא מהכיס חפיסת סיגריות

התיישבתי לצידו, קושרת את חלוק הרחצה שלי

משלבת רגליים עדין כל-כך קרובה אליו

לא מבינה למה הוא עדין פה.

"תיקחי אחת?" הוא שאל מציע לי סיגריה

"לא" מלמלתי מגיבה לראשונה מזה דקות ארוכות

הוא הצית את הסיגריה לוקח שאיפה עמוקה, ממלא את החדר שלי בריח עשן

"את משגעת אותי" הוא אמר מפנה את מבטו אלי

הוא נראה כל-כך גאה בעצמו

"אין לי מושג מה את חושבת לעצמך אבל את פשוט הורסת אותי" הוא המשיך

"זה הרבה יותר פשוט שאת עושה את מה שאני יודע שאת כל-כך אוהבת"

הוא הוציא עשן עוטף אותי בענן לא ברור שלי רגשות שהציפו אותי

הרצון שלי לצאת מהבית של עצמי רק כדי לברוח ממנו עכשיו

או הרצון שהיה לי שרציתי לברוח ממנו באותו הערב...

ישבנו שם על המיטה בחדרי עד שהוא סיים את הסיגריה שלו

ונתן לי נשיקה על המצח בדרך החוצה.

משאיר אותי על אותו המיטה...

חשבתי שהוא כבר לא יחזור אלי, אבל הנה הוא היה פה לפני רגעים קצרים

עושה את מה שהוא עושה בצורה הכול כך שנונה שלו.

מגיע כובש והולך...



IM AL
IM AL
24/10/2016 14:35
בהמתנה לפרק הבא ,
הקורא הנאמן .... :)
Jenny
25/10/2016 06:25
:))
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: