עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אני ?אילנהאורjulisee from the heartהדס
The darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelse
אביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 6

25/10/2016 15:44
Jenny
סיפור

פרק ו

 

ישבתי מול המחשב הנייד בחדרי נכנסת לכל אותם הפוסטים של אותם האנשים

שהם חלק מחבריי לפיסבוק את רובם הגדול אני לא באמת מכירה אבל הם נמצאים שם

האמת, לא רבים מהם בכלל יודעים על קיומי חוץ מהאנשים הכי קרובים אלי

אולי ככה העולם מתנהל בימינו, אנשים רבים מחשבים את עצמם לחברים שלך שהם גולשים בתוך

אין ספור תמונות והזיכרונות שלך ומגיבים לך עליהם כאילו היו חלק מהם...

הטלפון שלי צלצל וחיפשתי אותו על השידה שלי

מרימה אותו ועונה אחרי מספר צלצולים נוספים

"הלו" שמעתי קול מוכר מהצד השני

"קיילי, את מאחרת לפגישה שלנו" הוא אמר בקול מאשים

"דן" אמרתי בבהלה מפנה את מבטי לעבר השעון הכחול שלי

"אני מצטערת, שחכתי לגמרי" מלמלתי מנסה לחפש את התיק שלי כדי שאוכל לצאת לדרך

"שחכת?" הוא שאל נשמע מופתע

"כן, היה לי יום הפוך" ניסיתי להישמע רגילה ככל שיכולתי

"אני ממתין לך ליד הבית שלך" הוא אמר מפתיע אותי

"מה?" שאלתי מנסה להציץ מהחלון לחפש פרצוף מוכר

והנה רכב שחור מסוג פולקסווגן ממתינה ממש בכניסה לבית

"אני כאן, פשוט תרדי למטה" הוא אמר ונשמע רציני לחלוטין

מיהרתי לסדר את השיער השחור שלי, לצערי לא נראיתי כמו שהייתי רוצה להיראות

אחרי מקלחת נוספת השיער שלי עדין היה רטוב ולבשתי שורט לבן

וגופיה תואמת עם עליונית שחורה.

יצאתי מהבית נועלת את הדלת אחרי

צועדת בצעדים קלילים לרכב שחנה ממש מולי,

פותחת את הדלת פוגשת את דן.

לבוש כתמיד בחיוך לבן מהפנט והבגדים המחויטים שלו

"היי" מלמלתי במבוכה

סוגרת את הדלת של הרכב אחריי ומפנה את מבטי אליו

"היי את בעצמך" הוא אמר בחיוך

"מה את עושה פה?" שאלתי מנסה להבין למה הוא לא במרפאה

"תאמיני לי או לא, אבל דאגתי לך" הוא אמר מתניע את הרכב ומעיר אותו לחיים

"אני בסדר, אתה בעצמך אמרת שמצבי יותר טוב" ניסיתי להזכיר לו

"ובכל זאת שלא הגעת היום..." הוא אמר לא משלים את המשפט

"דן, אתה סנטימנטלי כל-כך שזה מדהים אותי" חייכתי אליו

"קיילי את לא סתם מטופלת שלי, את יודעת את זה נכון"

הוא אמר זורק את זה שוב כמו פצצה מתקתקת לעברי

"חשבתי שאתה רוצה שאני אהיה רק המטופלת שלך..." חזרתי על מילותיו שלו

"את יודעת בדיוק למה אני מתכוון" הוא סיכם

חייכתי לעצמי מנסה להסתיר את החיוך שלי ממנו

משהו בתוכי צהל משמחה לא ברורה

אולי אפילו התרגש מעט מזה שהוא פה עכשיו איתי כי הוא דאג לשלומי

"לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי שראיתי שהוא בוחר לנסוע לכיוון אחר מהמרפאה שלו

"לדירה שלי" הוא אמר בקלילות

קימטתי את הגבות שלי מתבוננת בו במהלך הנסיעה אך הוא לא הפנה את מבטו מהכביש

"אוקי" לחשתי

למה הוא לוקח אותי לדירה שלו?

חשבתי שהוא לא רוצה שניפגש מחוץ למרפאה שלו...

המזגן קירר אותי והעור שלי הצטמרר עטפתי את עצמי בשני ידיי

"אני יכול לכבות אותו עם את רוצה" הוא אמר שכנראה ראה את זה שקר לי

"זה בסדר" מלמלתי

"קיילי את לא צריכה להילחץ כל-כך" הוא אמר באותה קלילות מסיירת

"אני לא..." מיהרתי לענות אולי מהר מידי ששוב זה נשמע שאני תוקפת אותו

הוא חייך זורק לי מבט

"הגוף שלך אומר משהו אחר" הוא ציין כדרך אגב

כאילו מכיר אותי הרבה יותר טוב משאני מכירה את עצמי.

הוא נחנה את הרכב ליד בניין דירות גבוה,

זה היה אחד משני הבניינים החדשים שנבנו בשנתיים האחרונות האמת לא כל-כך רחוק מתיכון שלי

אני זוכרת שהיתי רואה את הבניה שלהם וחושבת לעצמי מי מהאנשים

שהולכים לגור פה.

יצאתי מהרכב סוגרת את הדלת ונעמדת לצידו של דן

"בואי" הוא אמר מתחיל לצעוד לעבר הבניין

צעדתי אחריו מרגישה איך הלב שלי מתחיל להתעורר לחיים

נכנסנו למעלית שלקחה אותנו לקומה ה-12.

היו בקומה זאת רק שני דירות, אחת מיימין ואחת משמאל

צעדנו לצעד השמאלי ודן פתח את הדלת

נותן לנו להיכנס.

צעדתי פנימה מביטה מסביב, מה שתפס את עיניי היה החלון הענקי שהיווה תחליף לקיר שלם

ופתח נוף לעבר העיר שלנו, לעבר הים.

"ואוו" לחשתי

שמעתי את קולו של דן מאחורי
"זה מדהים יותר בלילה" הוא אמר צמוד אליי

"אני מתארת לעצמי" אמרתי בשקט

"בואי שבי" הוא אמר מפנה את צומת לבי לעבר הספה שעמדה ממש לצידי,

עמדנו בסלון שהייתה בו ספה פינתית מעור וכמובן טלוויזיה שלא הייתה מביישת אף מעריץ

טלוויזיות מושבע, קשה לי להעריך כמה אינצ'ים היא הייתה בכלל

התיישבתי על הספה שוקעת לתוכה מעט

ממשיכה להעריך את המקום שהייתי בו, בצד השני שלי היה מטבח עם אי בצבע שוקולד

ופינת אוכל שהייתה מיועדת לשישה אנשים, שולחן גדול ומסיבי.

תיארתי לעצמי שהוא כנראה מארח הרבה אנשים כאן.

"את רוצה לשתות משהו?" הוא שאל חוזר מהמטבח עם כוס גדולה של מיץ תפוזים צהוב

"אני בסדר" אמרתי בחצי קול

"מה אנחנו עושים פה?" שאלתי אותו אחרי ששוב הוא התיישב קרוב לצידי על הספה

"מדברים" הוא אמר מניח את הכוס על שולחן הקפה מזכוכית ממול לספה

"בדירה שלך?" שאלתי
"בהחלט" הוא אמר מתבונן בי בשתיקה

"אוקי" אמרתי מורידה את מבטי ממנו וממשיכה למקום אחר

"את אוהבת את הדירה שלי?" הוא שאל

"כן, דירה נחמדה" עניתי בקצרה

"אני שמח" הוא אמר שמעתי גאווה בקולו

"אז.." מלמלתי והרגשתי את היד שלו על הברך החשופה שלי

הסתובבתי כדי שאוכל לראות את פניו

"איך את מרגישה?" הוא שאל כשידו מונחת עלי

"בסדר" עניתי לא מסירה את מבטי ממנו

"שמחתי לשמוע ממך בלילה..." הוא אמר

"אני... כן.. גם אני" מלמלתי מרגישה את היד שלו מוחצת את הרגל שלי באיטיות

"באמת דאגתי לך שלא הגעת" הוא הוסיף

עצמתי לרגע את העיניים שלי

"כן, זה פשוט היה בוקר מטורף" חזרתי על מילותיי

"את יכולה לספר לי מה קרה" הוא עודד אותי כמו תמיד לדבר

חייכתי חצי חיוך

"אני חושבת שזה מיותר.."

הוא חייך אליי

"אני לא מאמין שמילים הן מיותרות"

"איילי ביקר אותי" זרקתי את זה החוצה בקלילות

דן התיישר מולי

"ביקר?"

"כן, הופיע, הגיע כמו שהוא תמיד מגיע" המשכתי בקלילות

"ומה קרה?" הוא נשמע מעט לחוץ

"כלום. דיברנו או יותר נכון אני ניסיתי לדבר איתו"

עצרתי את עצמי.

"הוא יודע מה קרה לך?"

"כן. אם כי אני לא חושבת שממש משנה לו. אף פעם לא משנה לו..." הורדתי את מבטי

והמשכתי "אבל, זה ממש לא חשוב. ניסיתי להתעמת איתו אבל לא יצא מזה כלום"

"הוא אמר משהו על מה שקרה באותו הערב?"

"לא. הוא לא יודע על מה אני מדברת.."

חייכתי "אבל לפחות הפעם הוא היה עדין יותר"

אמרתי וראיתי את ההבעה של דן משתנה במקצת

הוא ישב מולי וראיתי את זה בעיניו

הוא הרי אמר לי להתקשר אליו במידה ואיילי יוצר איתי קשר ולא עשיתי את זה.

"למה את מתכוונת?" הוא שאל

"לכלום. באמת" אמרתי והנחתי את ידי על ידו שעוד הייתה מונחת על הרגל שלי

"אני בסדר" הוספתי מנסה אולי להרגיע אותו או את עצמי

הוא נראה שלוו אך יחד עם זאת הרגשתי כאילו בגדתי באמונו

דן התבונן בי בעיניים החומות החמות שלו

ואז התקרב קרוב יותר

שוב הייתי יכולה להרגיש את הנשימה שלו עליי

לא מעזה לזוז ממקומי

"תעצמי עיניים" הוא לחש לי

עשיתי מיד כמצופה ממני ועצמתי את עיניי

זה היה שבריר של שנייה שהרגשתי את השפתיים החמות שלו על שפתיי...

הוא פילס את דרכו לתוך פי מפגיש אותי לראשונה עם טעם משכר שלא הכרתי עד אותו רגע...

הלשון שלו פגשה אותי לא מוכנה, אך צמאה לטעם שלו...

שאפתי אותו לתוכי כאילו היה חלום שחלמתי

מנסה לנשום כמה שיותר ממנו לתוכי...

הידיים שלי גלשו בתוך השיער שלו מושכות אותו קרוב יותר אלי,

האצבעות שלו עטפו את גבי והוא עטף אותי לחיקו.

לרגע אחד הראש שלי היה ריק לחלוטין, האוזניים שלי שמעו רק את הלב שלי צועק אליהם

וזהו... רגע של דממה...

פקחתי את העיניים שלי לראות שזה באמת הוא, שזה לא קרה רק בתוך הראש שלי

הוא חייך אליי עדין קרוב כל-כך חום בלתי מוסבר גלש במורד הגב שלי

לעבר כל איבר קיים בגופי גורם ללחיים שלי להפוך לאדומות , יכולתי להרגיש אותן משנות צבע.

הורדתי את הידיים שלי מחפשת תנוחה טובה יותר להניח אותם בה

דן לא אמר מילה רק הסתכל עלי במבט הזה...

לא ידעתי מה עלי לעשות עכשיו.

אבל לא רציתי שזה יגמר...

"אני לא מצליח לעמוד בפנייך" הוא מלמל מתבונן ישר לתוך עיניי

חייכתי אליו, היד שלו גלשה על הלחי שלי מקררת את החום של גופי

"אתה גם לא צריך.." לחשתי לו שוקעת בתוך המגע שלו על העור שלי

"את לא מבינה כמה שזה לא בסדר..."

התבוננתי לתוך עיניו החומות הוא נראה מיוסר כל-כך וכל מה שרציתי עכשיו

זה לגרום לו להבין שאני רוצה את זה.

לקחתי את היד שלו שהייתה על הלחי שלי, הורדתי אותה על הרגל שלי

מושכת אותו אליי,

התיישבתי עליו שהפניים שלנו מופנות אחד לשנייה,

הידיים שלי היו על צווארו והוא הניח את שלו על המותניים שלי

ישבתי מעליו מרגישה אותו ברור בין הרגליים

הוא התבונן בי אולי מופתע ממני קצת, האמת אני עצמי הייתי מופתעת ממני

נשיקתי אותו, נשמתי אותו...

הלב שלי רצה את זה מבלי שבכלל הצלחתי להבין שזה מה שחיפשתי בכל הזמן הזה

את הריגוש הזה, את האדרנלין הזה שכרגע שלט על המוח שלי

והכתיב לי לא לוותר...

האחיזה שלו התהדקה בי

יכולתי להרגיש איך הוא גדל בתוך המכנס האפור שהוא לבש

"קיילי.." הוא מלמל לתוך האוזן שלי

"זה בסדר..." גמגמתי כאילו היה חסר לי אוויר

הוא הוריד את העליונית השחורה משאיר אותי בגופיה לבנה שלבשתי

האצבעות שלו טיילו עליי, כמו שהאצבעות שלי חיפשו את הכפתורים על החולצה שהוא לבש

פתחתי אותם אחד אחרי השני חושפת את הגוף הבנוי שלו,

נוגעת בו בקצות האצבעות שלי...

הוא היה קריר למגע...

דן משך את הגופייה שלבשתי מתיר אותי בחזייה לבנה

מנשק אותי על פיסות העור שחשף כרגע.

הנשיקות שלו היו חמימות עכשיו הגוף שלי הצטמרר מחדש

הידיים שלי גלשו למכנס שלו פותחת את החגורה שלו

הוא עצר אותי

"חכי.." הוא אמר מפסיק אותי

התבוננתי בו בזמן שהוא הרים אותי על הידיים

נשא אותי לעבר חדר השינה, הדירה הייתה חצי מוארת

ברגע שחצינו מסדרון שהוביל לדלת שדן נכנס בה

ריח נעים של וניל עטף את אפי

זכרתי את הריח הזה מאז שהייתי קטנה

דן הניח אותי על המיטה פוגשת את המצעים שלו,

הוא נשכב ליידי

פותח את הכפתור של המכנס שלי

עשיתי את אותו הדבר משאירים את עצמינו בבגדים תחתונים

יכולתי להרגיש איך הרגע הזה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים

אך מעולם לא באמת חשבתי שהוא יקרה.

"תני לי" הוא אמר מתמקם בין הרגלים שלי

התבוננתי בו, מנשק אותי, טועם אותי...

גורם לי להרגיש דברים שלא הצלחתי להרגיש עד לנקודה זו.

הגבר הזה היה שונה כל-כך ממה שידעתי או הכרתי

הוא היה רסיס שלא דמיינתי אותו

הוא היה נינוח ומלא בביטחון שהיה קשה להתעלם ממנו.

מעולם לא הרשתי ככה שאושר יכול לשטוף אותך ככה סתם מבלי להיות חייב למישהו משהו

או לפחד שאתה תאבד את זה הרי שזה מעולם לא היה שלך...

דן נשכב לצידי גורם לי לחזור לרגע הזה במיטה לצידו

הראש שלי יצא להפסקה ככל הנראה ולא הרגשתי כאילו אני נוהגת בסצנה הזאת

הנחתי את כף ידי על החזה שלו, מרגישה אותו עולה ויורד עם הנשימה שלו

שהלכה והסתדרה תוך כמה רגעים.

התבוננתי בו בשתיקה, בוחנת כל נקודה על הגוף שלו

התאונה שאותה עבר בהחלט השאירה לו כמה צלקות כמו שהוא סיפר לי

דמיינתי לעצמי אותו במיטה בבית חולים ברגע הנורא של חיו

כל-כך היה יכול לבחור דרך אחרת ללכת בה, כמו שאני בחרתי לברוח מהעולם שלי

והנה הוא מצליח לעשות מעצמו משהו טוב יותר, משהו שונה.

העברתי את האצבעות שלי על הצלקות שלו... אולי מחפשת בדמיון

שאולי הצלקות שלי יראו כל-כך שלוות אחרי זמן מה שלא נוגעים בגוף...

הריח שלו היה משכר, מהפנט יכולתי לשכב ככה לצידו לנצח לתת לו להיספג לתוכי...

"את בסדר?" הוא שאל עוצר את היד שלי מלהמשיך לטייל עליו

הרמתי את עיניי פוגשת בו

"כן" אמרתי וחיוך עלה על שפתיי

"אני שמח" הוא הוסיף וחייך אליי

"זה טיפשי" מלמלתי חוזרת להתבונן על הצקות שלו

"מה בדיוק?" הוא שאל

"אנחנו..." לחשתי

דן קימט את הגבות שלו

"למה את חושבת ככה?"

"תראה אותנו, מצולקים כל-כך" חזרתי להסתכל עליו

דן לקח נשימה עמוקה והנהן בראשו

"אין לך מושג עד כמה..."

הוא עטף אותי לחיקו הגוף שלו עדין מיוזע

והאמת שרק רציתי להמשיך, עוד ועוד לא להפסיק את זה.

דן לקח את ידי ומשך אותי אחריו

צועדת יחפה הלכתי אחריו למקלחת.

המקלחת שלו הייתה מהגדולות שראיתי,

הכול היה עשוי משיש שחור עם נגיעות של לבן,

נכנסו ביחד מתחת לברז מים

מעולם לא עשיתי מקלחת עם מישהו

לא הבנתי למה אנשים מוצאים את זה למושך

אבל באותו הרגע שיכולתי לראות את דן ככה מתחת לזרם של המים

גרם לי להחסיר נשימה.

הכול בו היה מושלם, הוא היה מושלם כל דבר בו היה עשוי בצורה מופתית

כל קו וכל שיערה היו בדיוק במקום שבו הם צריכים להיות,

לא חושבת שהמוח שלי היה מצליח לצייר בעצמו משהו מדהים כל-כך

וכל פעם שהוא נישק אותי גרם לי לשכוח את שמי...

"עשית את זה במקלחת?" הוא שאל מעיר אותי מהנשיקה שלו

"לא.." מלמלתי תופס אותי שוב לא מוכנה

הוא חייך אליי נצנוץ קטן בעיניים שלו

והנה הייתי באוויר, הוא הרים אותי שוב כאילו לא שקלתי כלום מפגיש את הגב שלי

באריחים של המקלחת

הם היו קרים כל-כך עדין...

החזקתי בצווארו מרגישה אותו בתוכי

הרטיבות הזאת שעטפה אותנו הביאה אותי לשיאים חדשים

מרים אותי חזק יותר משחשבתי שזה אפשרי...

הקול שלי היה חזק יותר מזרם המים

והרגשתי כאילו גם הוא עובר שיאים חדשים...

מרגישה איך כל השרירים בגופי זועקים לי

איך הגוף שלי השתוקק למשהו שונה, למשהו אחר

הבטן שלי התקבצה בתוכי...

והרגשתי את דן שובר אותי לרסיסים...


IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: