עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אני ?אילנהאורjulisee from the heartהדס
The darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelse
אביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 7

27/10/2016 12:43
Jenny
סיפור

פרק ז

 

שכבתי במיטה מתבוננת בתקרה הלבנה,

"את רוצה לדבר על זה?" הוא שאל בזמן שהצית את הסיגריה שלו

"לדבר?" שאלתי מפנה את מבטי לעברו

קעקוע הנמר שהיה חרוט על גבו פגש את מבטי

"כן, אני מכיר בנות שאוהבת לדבר אחרי זה" הוא אמר זורק לעברי חצי מבט

"אני משארת שאין כל-כך מה להגיד על זה..."

"זה מה שאני חושב"

הוא אמר מוציא עשן, הסתובבתי מפנה את מבטי חזרה לעבר התקרה..

זה פאקינג כאב חשבתי לעצמי לא דמיינתי לעצמי שזה יכול לכאוב בצורה כזאת.

רציתי לקום אבל המשכתי לשכב שם במיטה לצידו

עטופה בכל העשן הזה של איילי

מי היה מאמין שאחרי הכול הוא יצליח להכניס אותי למיטה איתו

אולי ככה זה אמור להרגיש...

"איילי..."

קראתי בשמו והוא נשכב לצידי עדין מעשן את הסיגריה שלו

"נהנית?" שאלתי

"כמובן" הוא אמר גאה בעצמו

"יופי" מלמלתי שולחת לו חיוך "את רוצה גם?" הוא הציע לי את הסיגריה שהחזיק בידו

"לא, זה בסדר" סירבתי מניחה לעיניים שלי להיעצם...

 

"קיילי..."

שמעתי את שמי פוקחת את עיניי ראיתי את דן

"היי, נראה לי שנרדמנו" הוא אמר בקלילות, אבל זה הקפיץ אותי

"מה השעה?" חיפשתי את הפלאפון שלי

"קצת אחרי 17:00 הוא אמר"

"אמא שלי בטח תדאג נורא" מיהרתי להתלבש

"אל תדאגי, אני אקפיץ אותך זה בסדר" הוא הרגיע אותי

"מצטערת" אמרתי ממשיכה לארוז את עצמי בבגדים שהגעתי בהם חלקם עוד היו בסלון

ליד הספה. מיהרתי לשם ממשיכה לסדר את עצמי

דן יצא מחדר השינה לבוש בחולצת טי ומכנס ג'ינס

"חשבתי שאתה לובש רק דברים שיצאו מחייט פרטי" צחקתי איתו

הוא החזיר לי חיוך "את רוצה שאני אלבש משהו אחר?"

הוא שאל

"אתה נראה טוב" אמרתי מסיימת ללבוש את העליונית שלי

"תודה לאישורך" הוא הקניט אותי

"אני מצטערת" מלמלתי בדרך בחוצה

"על מה את מצטערת?" הוא שאל

"לא יודעת..." שילבתי את הידיים שלי

והוא חייך אליי שוב את החיוך הזה שלו

"אז למה את מתנצלת?"

משכתי בכתפיים שלי

"זה מרגיש לי נכון להתנצל כרגע, אז אני פשוט מתנצלת על הכול"

אמרתי והוא עטף אותי לידו מניח אותה על כתפי

"תפסיקי באמת, את לא צריכה להיות לחוצה כל-כך כבר אמרתי לך... חוץ מזה

נהניתי מאוד איתך" הוא אמר מנחית נשיקה קטנה על הראש שלי

"האמת?" אמרתי נכנסתי לאוטו

"גם אני נהניתי מאוד" הודיתי בפניו

מסדרת את חגורת הבטיחות.

הוא הניח את ידו על ידיי לוחץ עליה קלות לא אומר מילה.

יש כל-כך הרבה דברים שרציתי להגיד לו בדרך הביתה

רציתי לחלוק איתו את הרגשות שלי, לשטוף אותו בתוך העולם הזה שגילתי ממש עכשיו

רציתי לדבר איתו, רציתי אבל לא עשיתי.

הוא נהג ואני שתקתי...

רק שאלה אחת הדהדה בראשי כעת...

מה עכשיו?


דן עצר לי ממש בכניסה לבית שלי משאיר את המנוע דולק

הוא הסתכל עליי ואני עליו

לא רציתי ללכת, הייתי שמחה להישאר בדיוק איפה שהייתי

"זה אומר ש... אנחנו לא ניפגש יותר?" שאלתי אותו מפחדת מהתשובה ששאלתי תקבל

הוא חייך אליי

"לצערי אני חושש שתצטרכי לראות אותי עוד כמה פעמים"

הוא ענה והניח את ידו על הרגל שלי

החזרתי לו חיוך רציתי לשמוע את המילים האלה יותר מהכול

"אז ניפגש..." חזרתי על דבריו

"ניפגש" הוא אמר

ככל הנראה זה היה רגע מושלם לנשיקה

בדיוק שם באוטו שלו אבל זה לא קרה.

יצאתי מהמכונית סוגרת את הדלת אחריי

רואה אותו ממשיך בנסיעה ומתרחק.

נכנסתי הביתה

לבית ריק, כמו שזה היה תמיד.

חלק בי שמח מאוד על העובדה שהיא עדין לא הייתה בבית ולא ראתה את דן נותן לי טרמפ

הרבה שעות אחרי שהפגישה אצלו במרפאה נגמרה.

אולי הייתי פרנואידית אבל לא ידעתי איזה תירוץ אני אספק לה במידה והיא כן

הייתה פוגשת אותי מגיעה עכשיו הביתה.

נכנסתי למטבח פותחת את המקרר הכסוף ומתבוננת בתוכו

מחפשת משהו שיתאים למצב רוח שלי, אולי איזה כוס אלכוהול הייתה יכולה להתאים בצורה מושלמת... סגרתי את המקרר ופתחתי את הארון

אמא שלי הייתה מאחסנת שם את מלאי בקבוקי היין שלה

מצאתי שם בקבוק של מרטי ירוק שלפתי אותו החוצה ממלא לעצמי כוס גבוהה

זורקת לשם כמה קוביות קרח וכמובן חתיכת לימון.

איש לא היה יכול לציין שאני לא טובה במרטיני אם כי תכלס אסור היה לי עדין לשתות

אבל מה שאיש לא יודע לא יכול לפגוע בו.

יצאתי החוצה לחצר שכל-כך אהבתי

מתיישבת על הספה השעה של השקיעה כבר עברה

אבל גם עכשיו מצאתי זמן טוב ליהנות מהזמן של אוקטובר.

כמה לגימות מהמרטיני והיום הזה לא נראה מבולגן לגמרי,

עצם העובדה שקרה מה שקרה היה יכול להמשיך לשגע אותי אבל לראשונה בחיי

רציתי להניח לזה, לא לחשוב על זה או ללעוס את זה

ליהנות מהשקט...

נשמתי נשימה עמוקה נותנת לאוויר להיכנס לתוכי.

 

היו לי הרבה מאוד שאלות שלא הייתי יכולה לתת להן מענה, לא בעצמי לפחות

אם כי חלק בי לא רצה להתעסק בזה ופשוט להניח לכול להמשיך לזרום בדיוק באותה הצורה

כמו תמיד... אבל עכשיו חשבתי שאולי מגיע לחיים שלי קצת יותר.

מצחיק לדבר עליהם מאחר שהיה לי כל-כך פשוט לעזוב אותם

והנה אני תוהה לעצמי על ההמשך...

לא קל לשנות את החיים שלך,

להתרחק מאותם האנשים שגורים לך להרגיש בצורה מסוימת

ולמצוא לעצמך חיים חדשים.

חזרה לבית ספר הייתה לא פשוטה.

אם כי זאת הייתה השנה האחרונה של התיכון עדין אחרי היעדרות

רציתי פשוט לעשות משהו אחר אפילו אם זה אומר להשלים את הבגרויות שלי בעצמי

וללכת ללמוד משהו אחר.

אך יחד עם זאת, לא הרבה מקומות יסכימו לקבל אליהם בידיים פתוחות נערה מתוסבכת

עם תיק התאבדות על ידיה.

טל, חברתי הטובה והתומכת ניסתה לענות לי על השאלות שקשורות ללימודים

אולי כי היא הרגישה אשמה או כי אולי היא באמת רצתה שאני יעשה משהו עם החיים שקיבלתי בחזרה.

מה שזה לא יהיה חלקתי איתה את המחשבות שלי על פרישה מהלימודים

היא חייכה אליי, מסכימה איתי שאולי לחזור ישר לשגרה זה לא דבר פשוט

אבל היא נגד זה שלא אסיים את השנה האחרונה שלי של הלימודים.

היא טענה שהדרך הכי טובה שלי להחלים היא להישאר ולהתמודד עם הדברים שאני

לא ממש מעוניינת להתמודד איתם...

היא דיברה על איילי.

לעזאזל זה תמיד חוזר אליו...

 

"אז זה באמת מה שאת רוצה לעשות?" שאל דן בחום

חייכתי אליו מרגישה נרגשת כאילו גיליתי עכשיו את האור

"כן" אמרתי בגאווה

הוא חייך אליי בחזרה.

ישבתי במרפאה שלו, הוא לצידי

ממשיך לנהל את הטיפול הפסיכולוגי שלי.

עברו שבועיים מאותו הרגע בדירה שלו...

הזמן עובר מהר כשנהנים..

דן המשיך כמובן לשמש כמטפל מסור ולא אפשר לי להפסיד את השיחות איתו

אך, יחד עם זאת... הוא גם לא הפסיק להיפגש איתי בערבים.

לא הייתה הגדרה למה שאנחנו עושים ביחד

ידעתי שזה ככל הנראה לא משהו שימשך עוד הרבה זמן

אולי זה בגלל הביטחון העצמי שלי

או הרגל לזה שהייתי רגילה להיות שייכת למישהו שלא ממש שם עלי

או אולי בגלל שדן לא הפסיק להזכיר לי ללא סוף שזה לא בסדר מה שאנחנו עושים

ושהוא מעולם לא עשה משהו כל-כך אגואיסטי עם מטופלת שלו

במיוחד צעירה כמוני...

אולי הוא באמת פחד מהגיל שלי

פחד ממה שזה עשוי לעשות לקריירה שלו

למוניטין שלו... אבל קשה לי להסביר את זה במילים

הבנתי את זה שהוא מבוגר ממני, הבנתי את זה שאני עושה משהו פסול לחלוטין

אחרי הכול בעיניי החוק אני בסך הכול נחשבת עדין ילדה ושהוא המבוגר בסיפור

ולא משנה כמה שנגיד שרציתי את זה בדיוק כמוהו שהוא זה שאשם בזה.

וכן... זה יהרוס אותו...

לא הייתי טיפשה, הבנתי את הסיכון שהוא לוקח בכל פעם שאנחנו ביחד

ושאני עדין לא בת 18....

אולי היום הולדת שלי ישנה משהו

נוכל אולי להיות יותר פתוחים עם הדבר הזה שאנחנו חלק ממנו...

או שאולי אני הייתי רק סוג של סם מתוק

שהוא רצה לנסות בחייו...

"אם כך... אולי כדי שתתחילי לעבוד על זה" הוא סיכם בצורה יוצאת דופן גורם לי לחייך כמו תמיד

"את באמת נראית הרבה יותר טוב" הוא ציין ולקח את ידי בידו

"באמת? חשבתי שמצאתי חן בעינייך גם בהתחלה" הוספתי מחכה לאישורו

"מצאת חן, את מאוד מוצאת חן בעיניי במיוחד ההתקדמות שלך" הוא אמר בחום

"זה בזכותך" אמרתי בחיוך

"אני שמח שאת נמצאת במקום טוב יותר" הוא אמר מתבונן בי

מחזיק את ידי בידו

"אתה יכול לעשות את זה" מלמלתי מתקרבת אליו

הוא נשען קדימה נוגע קלות בשפתיים שלי

בנשיקה חמימה

חייכתי אליו, היה בזה משהו כל-כך פשוט ויחד עם זאת מאוד טבעי

נעמדתי על רגליי ודן קם אחריי

"אני חייב לשאול דיברת עם איליי?"

"לא." עניתי בקצרה.

"אנחנו נמצא פתרון לזה" הוא אמר בביטחון.

אולי לאיילי אין ממש פתרון...

חשבתי לעצמי שיצאתי מהמשרד שלו פוגשת את המזכירה המהממת שלו

המבט שלה נהיה יותר ויותר מזויף, הייתי יכולה לזיף רגשות הרבה יותר טוב ממנה.

חייכתי לעצמי מבדיחה פרטית.

לאיילי ולי יש היסטוריה

התחלנו בצורה חברית ומדהימה

וזה נהפך למשהו שאני לא יודעת איך לצאת ממנו...

איך אפשר לטעות כל-כך בנוגע לאדם שנראה בהתחלה כמו מישהו אחר לגמרי.

העולם שלנו מלא שקרים..

הוא מלא באנשים מזויפים אולי חלקם טובים יותר וחלקם טוב... כמו גברת מזכירה ,

כל העולם בטח יודע שהיא רוצה את הבוס שלה ואולי היא כבר קיבלה אותו...

או שאולי היא עדין מקבלת אותו מידי פעם...

אולי הכול רק בראש שלי.

אולי הקנאה הזאת שצוירה לי בצורה כל-כך ממשית וברורה גורמת לראש שלי להמשיך

ולהריץ לעצמי סיפורים בתוך המוח המטורף שלי..

או אולי ורק אולי אני מחליפה סוד אחד בסוד אחר לגמרי...

התמודדת עם איילי הייתה סוד לא העזתי לדבר על זה עם אף אחד

והנה לראשונה חשפתי את עצמי בפני אדם זר לחלוטין,

שהפך למשהו שונה לגמרי...

אולי לא היה לי כדי להיגרר לתוך הרגשות האלה שהוא גרם לי להרגיש

אולי היה כדי לי להמשיך מהמקום שבו הייתי

אבל... לעולם לא הייתי יודעת שאני רוצה משהו שונה...

או אולי דומה...


IM AL
IM AL
29/10/2016 01:22
קראתי את כל הפרקים, אני כל כך אוהב את אופן בו את מעלה שאלות ולא בהכרח עונה עליהם.
ועצם זה שאת מעלה אותן זה בעצם אומר כן לא בטוח שזה בסדר אבל כך זה וזה טוב , כל כך מתחבר לזה.
כי זה לא פוגע באיש ובעצם זה טוב למרות שזה לא מקובל.
תמשיכי לכתוב, הקורא הנאמן שלך :).
Jenny
29/10/2016 16:41
אמשיך תודה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: