עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אני ?אילנהאורjulisee from the heartהדס
The darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelse
אביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 8

27/10/2016 16:41
Jenny
סיפור

פרק ח'

 

התבוננתי על המקל עם שני הפסים הכחולים עליו...

וליבי החסיר פעימה.

הם היו ברורים יותר מכל דבר אחר שראיתי בחיים שלי...

המשכתי להתבונן בהם ככל שהם נהיו יותר ויותר ברורים...

האינסטינקט הראשוני שלי היה לרוץ לבית מרחקת ולהביא עוד מקל, מקל חדש

מקל שאולי יראה לי תוצאה אחרת מזאת שאני רואה עכשיו מולי.

חיפשתי את האריזה על השיש במקלחת שלי

עברתי עוד פעם על ההוראות,

פס אחד אין הריון

שני פסים יש הריון.

זה היה ברור מידי מכדי להיות טעות.

הנה הטעות שלי מקבלת אישור סופי...

שני פסים ואני... חוגגת את יום הולדתי ה-18... בהריון.

התיישבתי על הרצפה במקלחת

מרגישה איך הלב שלי משתגע בתוך החזה שלי

למה זה קרה לי....?

שאלה טיפשית אבל זה בהחלט קפץ לתודעה שלי.

שמעתי אין ספור סיפורים כאלה על ילדות שלא נזהרות ולא יודעות לקרוא את הסימנים

של הגוף שלהן והן אלה שמוצאות את עצמן במצבים כאלה...

אבל אני, אני מקפידה על הגלולות שלי.

ניסיתי לגלגל בתוך הראש שלי איך יכול להיות שפספסתי את זה.

איך לא שמתי לב...?

פאק, מה אני הולכת להגיד לדן?

הפחד תקף אותי בצורה חדה והרגשתי כאילו דקירה בבטן התחתונה

מה אני הולכת לעשות עכשיו?

"מזל טוב!" היא אמרה בקול מאושר וקפצה עלי בחיבוק בעודי יורדת המדרגות למטה

מה שהקפיץ אותי

"מה?" שאלתי בפחד שאולי היא יודעת את מה שגילתי כרגע

"קיילי, מזל טוב זה יום ההולדת שלך" היא אמרה מעט מופתעת מהתגובה שלי

"כן, כן כמובן" מיהרתי לחייך להעלים כל צל של ספק ששכחתי מזה לשבריר של שנייה

"חשבתי שאת כבר תהיי בעבודה" מיהרתי להגיב בצורה שונה

"זה בסדר, חיכיתי לך רציתי להגיד לך מזל טוב ולתת לך את המתנה שלך" היא אמרה וחייכה

בחיוך גדול מהמצופה ממנה.

אולי היא שמחה שהיא עומדת להיפטר ממני אחרי הכול דיברנו כבר על לימודים במכללות שונות

ואולי כאלה שיותר רחוקות מהבית...

היא תפסה את ידי ומשכה אותה אחריה

מוציאה אותנו לאוויר הקריר של אוקטובר, הייתי עדין לבושה בפיג'מה אדומה

ולא הייתי ממש מוכנה לקור שכרגע יעטוף אותי

"מזל טוב" היא אמרה בחיוך והושיטה לי מפתח שחור

הסתכלתי המומה, מכונית סמארט קטנה ואדומה

"את לא רצינית" הסתכלתי עליה

"למה לא?" היא אמרה המומה

"את יודעת שאין לי רישיון עדין"

"שטויות, עכשיו שיש לך מכונית את יכולה להתחיל ללמוד"

היא אמרה מוצאת פתרון לבעיה

חייכתי אליה, רציתי להגיד לה שאולי זאת מתנה שאני לא בדיוק צריכה כרגע

"תודה" אמרתי עוטפת אותה בחיבוק

אולי היא לא הייתה האמא הכי טובה בעולם אבל לאחרונה היא השתדלה מאוד

אולי לכפר על מעשיה?

או אולי היא עדין מרגישה אשמה בזה שהיא כמעט איבדה אותי

"בואי נכנס הביתה" היא אמרה מכניסה אותנו מהקור

נכנסו למטבח הנחתי את המפתח עלה האי והתיישבתי על כיסא גבוה מולו

"אני מתרגשת כל-כך" היא אמרה ונראתה באמת זוהרת

"תודה לך, באמת" אמרתי וניסיתי להישמע נרגשת כמוה

"אני ואת חייבות לעשות משהו מיוחד היום בערב" היא אמרה טועמת את הקפה שהיא עצמה הכינה

"את רוצה לקחת את האוטו לסיבוב?" שאלתי אותה יודעת שזה בדיוק מה שהיא רוצה לעשות

היא חייכה אלי "מאחר שאת לא יכולה לנהוג..." היא ניסתה שוב למוצא פתרון לבעיה

"מה שבא לך" אמרתי לה בוחנת שוב את המפתח שישב ממש מולי.

"את בסדר?" היא שאלה שראתה אולי שאני פחות נרגשת ממנה

"כן, כמובן" מלמלתי מנסה להחזיר את עצמי מהמחשבות שלי לחגיגות של היום

"חשבתי שאת מצפה ליום הולדת שלך, במיוחד אחרי..." היא ניסתה להימנע מלהמשיך לשוחח על זה והאמת שגם אני.

"לא, לא אני מאוד נרגשת" הוספתי

"אני פשוט עדין לא ערה לחלוטין" ניסיתי למוצא תירוץ שישמע הגיוני

"טוב, אז אולי מקלחת תסדר אותך" היא אמרה

"כן, אולי זה מה שחסר לי" אמרתי קמה על רגליי

"ניפגש בערב" אמרתי בחיוך

וצעדתי למעלה חזרה לחדרי.

מקלחת, אולי זה יסדר אותי... חייכתי לעצמי

נכנסתי למקלחת מורידה את הפיג'מה שלבשתי

נעמדת מול המראה שלי...

התבוננתי על עצמי...

על הבטן שלי... היא לא הייתה קיימת, ניסיתי להסתובב ולבדוק אותה

אבל היא הייתה כמו שהיא הייתה לפני חצי שעה שידעתי שאני לא היחידה בתוך הגוף הזה...

העברתי את ידי עליה אולי מחפשת את בליטה שאמורה להיות שם

אבל היא לא הייתה שונה...

נכנסתי מתחת לזרם המים כרגלי נותנת לעצמי את הרגע הזה

אבל הפעם המחשבות שלי לא שחררו אותי.

ידעתי שאני אמורה להיות בבית הספר אבל במקום זאת בחרתי ללכת לרופא.

ביקשתי לעשות בדיקת דם, כדי לדעת בטוח

אמרו לי שאחרי הבדיקה אני צריכה להמתין 24 שעות כדי לקבל את התשובה

מצחיק, כל-כך הרבה התקדמות ועדין צריך להמתין כדי לדעת בטוח.

מה שלא יהיה, הייתי חייבת לעשות את זה.

יצאתי מהמרפאה וכן, הייתי מבולבלת.

מה אם אני טועה?

מה אם אני לא בהריון והכול רק טעות באריזה הדפוקה שרכשתי

הרי כתוב שזה לא 100 אחוז שיש אפשרות לטעות..

ואם אני לא טועה..

ואם אני באמת בהריון

מה עכשיו?
מה לעשות?
ניסיתי לגלגל לעצמי בראש מיליון ואחד תסריטים שונים

בהם אני לא צריכה לספר את זה לאף אחד וזה פשוט יעלם מעצמו

ואחרים שדווקא חשבתי איך לספר על זה...

התבוננתי בנייד לי, המספר של דן היה רשום בו

רציתי להרים את הטלפון ולהתקשר אליו

חשבתי באיזה מילים אני אשתמש שאני אספר לו על זה,

או איך אפשר להגיד את זה בצורה הכי פחות מלחיצה.

זה לא שאני והוא ביחד,

זה לא שהוא מחויב לי

או זה לא אומר שהוא ירצה את זה...

ואז זה קרה...

כאילו נורה שהייתה כבויה נדלק בתוכי

והאם זה בכלל לא שלו...

המחשבה הזאת חדרה לעצמות שלי גורמת לפיק ברכיים

הרגשתי כאילו אני מאבדת את זה לשבריר של שנייה...

הבועה שהייתי עטופה בה בשבועות האחרונות אולי גרמה למוח שלי להפסיק לחשוב

אבל, זה מאוד יכול להיות שדן בכלל לא חלק בסיפור הזה.

לקחתי נשימה עמוקה

הרגשתי איך העולם שלי משתנה ללא היכר בחודש האחרון

מהקצה לקצה ושחשבתי שמצבי משתפר זה קורה...

היו לי 24 שעות...

24 שעות שבהם הייתי בחשכה,

הרי אני עדין לא בטוחה בשום דבר... מה יעזור לי לחשוב על זה ביום ההולדת שלי?

זה לא שיש לזה פתרון ברגע הזה?

מחשבות התרוצצו ללא היכר בתוך הראש שלי

לא הייתה לי שליטה עליהם או על המצב שלי כרגע.

נכנסתי לבית הקפה, מזמינה לעצמי כוס קפה גדולה הכי גדולה שהייתה להם בתפריט

מתיישבת על אחד הכיסאות משקיפה על האנשים בתוך בית הקפה

כולם נראים שלווים כל-כך מטיילים בתוך העולמות הפרטים שלהם

חלק עסוקים במחשבים בניידים שלהם ואחרים מדברים בטלפונים

אחרים מחליפים חיוכים בניהם,

מעולם לא הייתה לי אפשרות להשקיף ככה על אנשים אחרים

הטלפון שלי צלצל

מוציאה אותו מהכיס אני מזהה את שמו של דן

לרגע רציתי להגיד לו שאני צריכה אותו

לענות לו ולבקש ממנו לרוץ אליי, לפה

אך זה לא מה שעשיתי.

"הלו" עניתי

"מזל טוב ילדת יום הולדת" הוא אמר בקול צוהל

"תודה רבה" אמרתי בקול שמח, שמחתי לשמוע אותו ושמחתי יותר מזה שהוא זכר

"את בבית ספר?" הוא שאל

"כמובן" אמרתי מנסה לברוח החוצה מהראש של בית הקפה שזה לא יסגיר אותי

"איך את מרגישה?" הוא התעניין

"כרגיל" מלמלתי מנסה שוב לשלוט במצב

"אני מניח שאת מתכוונת לקרוא היום את העיר?" הוא לעג לי

מה שגרם לי לצחוק

"אני? לקרוע את העיר?" שאלתי
"זה מה שאני עשיתי ביום הולדתי ה 18, אין בזה שום דבר רע" הוא המשיך

"זאת הצעה?" שאלתי בחיוך

"אני מניח שאם ככה זה נשמע... אז כן, הצעה. מה את אומרת על זה שאני אראה לך

איך צריך לחגוג יום הולדת 18?" הוא שאל בקולו החם

"אממ.." מלמלתי

"את מתלבטת מההצעה החד פעמית שלי?"

"אני לא בטוחה שאני הטיפוס לקריעת משהו בשלב הזה"

"שטויות! אני מבטיח לך שלא תתחרטי" הוא המשיך בשלו

מה שלא ממש אפשר לי לסרב לו

"בסדר, אני אשמח לקבל את העצה שלך" השבתי בחיוך

"מעולה, מה דעתך על זה שאני אאסוף אותך בשעה 8?" הוא שאל

"האמת, אמא שלי תכננה לנו יום מיוחד או משהו כזה בערב אחרי העבודה שלה, יש סיכוי שאולי

נוכל להיפגש מאוחר יותר?"

דן השתתק לרגע

אולי גם הוא היה קצת אופטימי מידי לגבי היום הולדת שלי

ושכח שאנחנו לא אמורים להיות בכלל ביחד אחרי שעות הטיפול שלי

"כמובן, אני אשלח לך מונית שתיקח אותך אלי הביתה" הוא אמר במתיקות

"תודה" השבתי

"היי, אל תשכחי לחייך" הוא הוסיף.

חיוך... כן חיוך זה מצרך נדיר במיוחד אצלי

במיוחד עכשיו...

 

הערב הגיע, איתו גם החגיגה שלי עם אמא שלי או משהו בסגנון.

היא התלהבה מהרכב החדש שהיא רכשה הרבה יותר ממני

ולא כי לא אהבתי אותו אני פשוט לא הצלחתי להיות מרוכזת במה שקורה סביבי

אבל, כמו שציינתי אני הייתי לפעמים מאוד טובה בלשכנע אנשים

לחשוב מה שאני רוצה שהם יחשבו עלי

ואני די בספק שהיא הצליחה להרגיש שאני לא ממש נמצאת כאן בשמחה לידה

אלא חושבת על דברים אחרים לגמרי...

הלכנו למסעדה שהיא מאוד אהבה, מסעדה סינית

הגישו שם מנות מאוד גדולות שלרוב לא הייתי מצליחה לסיים

אבל דווקא הלילה, נפתח לי התיאבון

אולי זה המחשבה הזאת בתוך הראש שלי שגרמה לי פתאום לפתח תיאבון

או שאולי זה סתם מקריות, מה שלא היה ראיתי שאמא שלי נהנית מאוד

וחלק בי שמח על כך.

השיחות הערב היו קלילות, לא שום דבר שהיה יכול לגרום לערב הזה להיהרס

אם כי היא בהחלט שאלה מספר פעמים לגבי התוכניות שלי לעתיד

אולי היא באמת רוצה לדעת או שאולי היא סתם מתנהגת בחמימות שלא אפיינה אותה.

אחרי הארוחה אמרתי לה שיש לי תוכניות עם טל

ושאנחנו הולכות לאיזה מסיבה ככה שאני לא סגורה מתי אני אחזור

היא הסכימה איתי ואמרה לי לבלות כמו שצריך.

המונית אספה אותי כמו שדן אמר והגעתי לדירה שלו

עולה במעלית לקומה ה-12 דופקת בדלת משמאל

אחרי שנייה היא נפתחה וראיתי אותו עומד לבוש בג'ינס כחול

וחולצת פולו הוא חייך אליי

מכניס אותי לדירה, תופס אותי לתוך זרועותיו ושוטף אותי בנשיקה לוהטת.

"היי" הוא אמר אחרי ששחרר אותי לנשום

"ואוו היי" עניתי קצת אוויר

"את נראה נפלא" הוא אמר עובר על מבטו על השמלה הכחולה שלבשתי

היא הייתה עד קו הברכיים ובעלת שרוול ארוך

"תודה לך" עיניתי מביטה עליו

"חשבתי שאמרת שהולכים לקרוע את העיר" הערתי לו על הלבוש שבחר ללבוש

שלא לגמרי תאם למה שדמיינתי לעצמי

הוא חייך אליי

"אני חושב שאולי כדי שנישאר בבית היום" אמר דן ושוב חזר לנשק אותי

"אבל חשבתי שאמרת שתראה לי איך חגגת את יום הולדתך..." אמרתי בקול מעט מאוכזב

"אל תדאגי, אני מבטיח לך שלא תתחרטי"

הביטחון בקולו היה מאוד החלטי

כנראה שאנחנו הולכים להישאר בבית למרות הכול.

"אפשר להציע לה עכשיו כוס יין?" הוא שאל

צחקתי בקול

"חיכית לרגע הזה רק כדי להציע לי את זה?"

"כן עכשיו אני יכול להציע לך לטעום אלכוהול" הוא אמר בחום

"אתה יודע שאני שתיתי לפני זה..." אמרתי מנסה להזכיר לו שדיברנו על זה בעבר

הוא קימט את הגבות שלו

"אני יודע, אני יודע, אבל זה לא היה חוקי ועכשיו המצב שונה" הוא אמר מגיש לי כוס יין לבן

"נשתה לכבוד החוקיות שלך" הוא אמר בגאווה

הרמתי את כוס היין היא הייתה קרה בתוך היד שלי

רציתי לשתות ממנה במיוחד אחרי שדן נראה כל-כך שמח שיכול לתת לי לשתות באופן חוקי

אם כי שאר הדברים שעשינו לא היו חוקים במיוחד ו... בכל זאת עשינו אותם...

"תודה לך" אמרתי בחיוך לוגמת טיפה מהיין,

הוא החליק בגרוני במהירות משאיר אותי צמאה לעוד.

אבל לא יכולתי להמשיך לשתות.

לפחות לא עד שאני אדע בוודאות.

"קניתי לך משהו" הוא אמר ולקח אותי בידו מעביר אותנו לסלון

על שולחן הקפה מזכוכית עמדה שקית שחורה

לא הכרתי את השם של החנות שהייתה מודפסת עליו

"זה בשבילך" הוא אמר מושיט אותה לעברי

"דן... לא היית צריך" מלמלתי

"תפתחי אותה" הוא עודד אותי

הכנסתי את ידי לתוך השקית, מושכת מתוכה קופסא שחור מרובעת

התבוננתי בדן, מבטו היה מרוכז בי

פתחתי את הקופסא, חופשת צמיד מזהב לבן

"ואוו" אמרתי מנסה להבין את פשר המתנה

"את אוהבת את זה?" הוא שאל

בזמן שאני משכתי אותו מחוץ לקופסא והתבוננתי בו

"אני... זה קצת יותר מידי" מלמלתי המומה

"את רוצה שאני יעזור לך?" הוא שאל

"כן, תודה" עניתי מעבירה את הצמיד לידו כדי שיעזור לי לסגור אותו על היד

"הוא באמת מקסים" מלמלתי

"אני שמח שאת אוהבת" הוא אמר לוקח את כוס היין ושותה ממנו

"אבל, דן באמת.." המשכתי

אך הוא רק חייך אליי

רציתי באותו הרגע לחבק אותו חזק, הוא באמת השקיע מחשבה

מחשבה בילדה שהוא מכיר רק כמה שבועות.

לקחתי לידי שוב את כוס היין ולגמתי ממנה עוד טיפה אחת

מתיישבת על הספה מתבוננת במתנה שזה עתה קיבלתי

היא נחה על פרק כף היד שלי שכן לא הייתה עדין במצב שאפשר היה להתעלם ממנה

אבל יחד עם זאת כרגע הצלקות שלי לא ממש הפריעו לי.

"את בסדר?" הוא שאל מתיישב לצידי

"כן, כן אני בסדר גמור, תודה לך" הוספתי בחיוך

"את בטוחה?" הוא שאל

"כן" אמרתי מניחה את כף ידי על הרגל שלו

"בא לך לקחת את המסיבה הזאת למקום שונה?" שאלתי קורצת לו

הוא התקרב אליי מושכך אותי קרוב יותר

מאפשר לי לנשק אותו.

הטעם הזה שלו הצית בתוכי תמיד את אותה ההתלהבות

כמו בחנות ממתקים שבא לך לקנות את הכול.

דן הצליח להעביר לי עולם שלם באינטימיות שלא ידעתי שקיימת בין שני אנשים

שלא מכירים הרבה זמן, שפער הגיליים שלהם גדול כל-כך

שהמשיכה שלהם היא לא הייתה צריכה להיות קיימת

ושהגוף שלהם מתחבר בצורה הגיונית וטבעית.

אם כי רציתי כל-כך לספר לו על הדאגות שלי

רציתי לשתף אותו בפחדים שלי

לא העזתי לקלק את הערב הזה שלנו ביחד...


IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: