עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אילנהאורjulisee from the heartהדסThe dark
IM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drakesmooth criminalאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
-To Do List-
- לסיים תואר ׁׁ(V)
- צניחה חופשית (Vׂ)
- להפסיק לעשן (V)
- ללמוד לאהוב את עצמי
- להפסיק לאהוב אותו (V)
- להאמין
- לכתוב ספר
- לברוח לאי בודד
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 9

15/11/2016 16:51
Jenny
סיפור

פרק ט

 

פתחתי את המייל שלי, הקלדתי את הסיסמא

והנה זה הופיע שם.

תוצאות בדיקות מעבדה.

לחצתי את הקישור, הוא קישר אותי בתוך שניות לדף תוצאות בדיקת ההיריון שעשיתי.

חיובי.

קראתי את המילה הזאת כמה וכמה פעמים

אבל היא הייתה כתובה שם, שחור על גבי לבן.

הייתי בהריון.

המקל לא שיקר.

נשמתי נשימה עמוקה, היו שם עוד כמה מספרים שהופיעו מתחת למילה

במהירות הקלדתי אותם בחיפוש באינטרנט והנה הם גם עדכנו אותי

באיזה שלב אני נמצאת.

לפי בדיקה מהירה גילתי שאני בהריון 3 שבועות.

הרגשתי איך הגרון שלי מתייבש.

3 שבועות...

המספר הזה בלבל אותי עוד יותר.

אחרי הכול זה לא אומר לי ממי אני בהריון.

העברתי את האצבעות שלי בתוך השיער שלי

מנסה לשחזר בראשי מתי בדיוק פספסתי את הגלולות שלי

והאם זה של דן או של איילי...

זה הרגיש כאילו הייתי בתוך חלום רע

חלום או סיוט שאני לא יודעת איך לצאת ממנו!

ידעתי שבשלב מוקדם כל-כך אני יכולה לבחור לעשות הפלה

אני יכולה לבחור לסיים את זה כאן ועכשיו

במיוחד שאני בת 18, לא נשואה

אני עומדת בפני כל הקריטריונים לסיום הריון מבלי שאצטרך לספר למישהו

אני פשוט יכולה לגמור את זה עוד היום...

אבל המחשבה הזאת פתאום לא הסתדרה לי בראש.

לפני חודש ניסיתי לסיים את חיי

ומסיבה לא ברורה שרדתי, נשארתי בחיים

ולא הבנתי למה...

אולי הסיבה הזאת הייתה כדי שאני אוכל להביא לעולם את מה שגדל בתוכי עכשיו

המחשבה הזאת גרמה לי לחייך

ולא הבנתי למה.

אולי הסיפור שלי לא היה צריך להיגמר אולי הוא היה צריך להתחיל

החום הזה שאני מרגישה פתאום

אולי הוא לא באמת מגיע מראש אולי הוא מגיע מהבטן שלי.

השאלה הגדולה היא מה עלי לעשות?

להגיד לאיילי?

להגיד לדן?
או להשאיר את זה לעצמי...

עד לרגע שאצטרך להתמודד עם זה באמת.. ואז כבר לא תהיה לי ברירה...

שכבתי על מיטה שלי, מפספסת עוד יום לימודים

חשבתי שאולי עכשיו לא אצטרך להחליט לגבי חזרה ללימודים

כי פשוט אהיה הבדיחה השמנה של כל בית הספר

חוץ מזה יהיה קשה להסתיר את זה בשלב מסוים מבלי לעורר שאלות נוספות.

בנוסף איילי נעלם.

לא היה לי מושג לאן ומה קרה לו

לראשונה מזה שבועות לא שמעתי אותו

אולי הוא ראה את זה כמספיק בשבילו

הוא הרי אמר לי שהוא לא רוצה להתמודד איתי

במיוחד עכשיו במצבי...

ככה שאם אבחר לספר לו על זה, אני חוששת שזה יעיר אותו ליצור איתי קשר

ואני לא מעוניינת לראות אותו יותר.

אז מה נותר לי?

התגלגלתי לצד מניחה את היד שלי על הבטן

אני יכולה להיות אם חד הורית.

אולי התפוח לא נפל רחוק מהעץ...

הרי אמא שלי עשתה את זה, בצורה עקומה ואם הרבה שגיאות בדרך

אבל הגעתי לכאן לגיל 18... אז טכנית זה אפשרי.

צחקתי על עצמי מדברת על החלטות כל-כך לא שגרתיות

מי היה מאמין...

או שאני יכולה לספר על זה לדן חשבתי לעצמי

אבל פחדתי לעשות את זה.

במידה ואני אבחר לעשות את זה, זה יכניס אותו לבלגן נוראי

חשבתי לעצמי עוצמת את העיניים בחוזקה.

שום פתרון לבעיה לא נשמע לי הגיוני...

הרגשתי איך הראש שלי בוגד בי

איך הגוף שלי החליט לבגוד בי

איך אני יוצאת מהבלגן הזה...

 

שקרים.. הם חלק מהעולם שלנו.

כל יום אנחנו בוחרים בשקרים קטנים , גדולים, לבנים או סתם חצי אמיתות לספר

לסובבים אותנו.

שקרים הם חלק מאיתנו...

נכון אולי לא כולנו בוחרים להציג את זה בצורה כל-כך ברוטאלית, אבל זאת האמת.

אז... גם אני חשבתי על הדרך הזאת.

חשבתי לעוות את המציאות שלי.

אחרי הכול שנים הסתרתי את עצמי בסודות כאלה ואחרים

אז מה שונה עכשיו?

אולי הסוד שלי גדול יותר ואולי הוא לא סוד בכלל הרי אני לא יודעת מי האבא באמת...

מה זה משנה שאני יעשה את הבחירה הטבעית, הלגיטימית ואני אבחר

בגבר הנכון לעבודה הזאת...

מה אם אני אבחר בדן?

אולי זה לא מה שרוב האנשים בעולם יגדירו כמוסרי

אולי רוב האנשים בעולם לא יבינו את זה

אבל בשבילי זה היה די ברור והגיוני 

לבחור בגבר מבוסס, לבחור בגבר אמיתי עם שאיפות לעתיד עם מטרות

עם כל-כך הרבה דברים שהוא יכול להעניק לילד הזה שייתכן מאוד שהוא אפילו יכול להיות שלו.

 

עוד יום נוסף החיים שלי התחיל...

אומנם בגדול לא הרגשתי שונה במיוחד, לא נראיתי שונה

לא היה בי שום דבר אחר שהיה יכול להעיד על מצבי

אבל משהו בתוכי היה שונה, הרגשתי את זה, הרגשתי משהו שלא ידעתי עדין

איך להסביר אותו אפילו לעצמי.

לא הייתי יכולה להימנע מלפספס עוד יום לימודים בבית ספר, אומנם ההחלטה על לסיים את התיכון או לא כבר לא נראתה לי כמו החלטה נכונה או לא נכונה היא פשוט הייתה קיימת.

ידעתי שברגע שלא אוכל להסתיר את הבטן שלי אצטרך לבחור בדרך החוצה.

יחד עם זאת, ידעתי שזה לא הסוף אוכל לגשת ולהשלים את החוסרים שלי בזמן

שכולם יעשו את זה בכיתות הלימוד אני אוכל לעשות את זה בפרטיות ביתי

אם כי אצטרך לבקש את עזרתה של אמי...

משהו בתוכי חשש להגיד לה על זה.

חשש מאוד אפילו, אולי לא רציתי שתשפוט אותי כפי שאני שפטתי אותה כל חיי..

אולי לא רציתי להרגיש כאילו אני חייבת לה משהו עכשיו שאני באמת צריכה את העזרה שלה בחיי

ועד היום ניסיתי למנוע ממנה כל כניסה אפשרית לתוך העולם שלי.

הרגשתי איך הסוד שלי גדל בתוכי

אך הפעם הוא לא אכל אותי מבפנים כמו תמיד

אלא פשוט שכן שם בשקט.

הראש שלי אומנם לא היה מרוכז בעולם שסביבי

הייתי צריכה ללבוש את המסכה האהובה עליי, לשחק את עצמי כאילו כלום לא השתנה.

למזלי הייתי באמת די טובה בזה אף אחד לא התעניין בי יותר מידי

אף אחד לא רצה לדעת יותר מידי, החינוך שרכשתי מהסובבים אותי

והיחס האדוק שאיילי לימד אותי בהחלט השתלמו לפעמים.

אחרי הלימודים נסעתי לפגישה עם הפסיכולוג שלי..

בדיוק כמו שמצופה ממני.

לצעדי למשרדו כמו בכל פעם... הלב שלי געש בתוכי

מהציפייה לראות אותו, לראות את דן.

פוגשת את פניו משהו בתוכי כאילו ניצת מחדש...

הוא היה כמו תמיד מעוטר בחיוך הלבן הזה שלו

מושך אותי אליו במתיקות כל-כך מייסרת...

הקול שלו הצטייר כל-כך מושלם בתוך הזיכרון שלי שובר לרגע את המחשבות הכמוסות שלי.

"היי..." הוא אמר עוטף אותי במגע של חום

"היי" אמרתי בקלילות מחזירה לו חיבוק

"מה שלומך?" הוא אמר מניח לי להתמקם במקום הקבוע שלי על הספה

"בסדר" אמרתי מנסה לחייך למרות שהלב שלי דופק בחוזקה בתוך האוזניים שלי

"נפלא" הוא אמר מתיישב לצידי

"האמת רציתי לדבר איתך על משהו..." מלמלתי מורידה את מבטי

"בשביל זה אנחנו פה" הוא אמר ונשמע לרגע כמו פסיכולוג לכל דבר.

שמעתי את הרצינות בקולו, רציתי לוותר... לא לספר..

רציתי להמציא כל דבר אחר שהוא לא יהיה זה, שהוא לא יהיה האמת...

אבל שתקתי...

הרגשתי את דן לוקח את ידי בידו והלב שלי ממשיך לדהור בתוכי

גורם לי לקחת עוד נשימה עמוקה לנסות להרגיע אותו.

הגרון שלי היה יבש... המילים האלה לא הצליחו להסתדר לי בצורה נכונה בתוך הראש שלי...

"קיילי את יודעת שאת יכולה לדבר איתי על הכול" הוא אמר אחרי דקות ספורות שלא הצלחתי

להוציא בהן שום מילה מפי.

"אני.. לא יודעת איך להגיד לך את זה..." מלמלתי שוב מנסה להרטיב את הגרון

"בדרך שאת יכולה להגיד זה בסדר" הוא המשיך בקולו המרגיע

זזתי בחוסר נוחות, מושכת את היד שלי מידו

מרימה את עצמי מהספה...

עמדתי עם הגב שלי אליו.

"אני בהריון" אמרתי את זה.

מרגישה איך האוזניים שלי חוות את אותו צפצוף החד שאני זוכרת מאותו הלילה.

הצפצוף היה חזק כל-כך ברור כל-כך שלרגע חשבתי שהוא משתלט עליי

הדממה געשה בתוך החדר הזה שהייתי בו.

לא העזתי להסתובב, לא העזתי לזוז...

עמדתי שם בתוך המילים של עצמי

ודן שתק...

אני לא בטוחה כמה זמן השתק הזה נמשך..

אני לא יודעת כמה זמן עמדתי שם אבל זה נראה לי כמו נצח.

עד שהרגשתי אותו מאחורי, עוטף אותי שוב בתוך הזרועות שלו...

לרגע הלב שלי פספס פעימה,

לא ברור לי האם זה היה בגלל שהוא התעייף מעט מהמרוץ הזה שהוא היה שפוט שלו

או שאולי בגלל המגע הזה על העור שלי...

הרגשתי את דן קרוב יותר מאי פעם עד עכשיו...

הוא עמד שם מחבק אותי עדין לא אומר מילה.

לא יודעת מה רציתי לשמוע באותו הרגע...

לא יודעת אם היה משהו אחר שהוא היה יכול לעשות אז מעבר לחיבוק הזה

אבל רק לרגע... רק לדקה זאת

הכול נראה שוב רגיל.

לא שמשהו היה רגיל במצב שלי, לא שמשהו בחיים האלה היה רגיל

אבל עכשיו זה נראה שלוו פתאום.

הסתובבתי אל דן, מעיזה להציץ בתוך העיניים שלו...

אם כי חוששת ממה שאני עלולה לגלות שם.

אבל הוא לא נראה שבור או מבוהל...

הוא נראה בדיוק כמו תמיד.

הגבר המושלם...

הוא לקח נשימה עמוקה מניח את כפות הידיים שלו על הלחיים שלי,

עוטף אותי לשבריר של שנייה בקרירות

ומנשק אותי.

זאת לא הייתה נשיקה מלאת תשוקה, נשיקה מלאת להט,

זאת הייתה נשיקת הבנה, הקלילות שבה השפתיים שלו מצאו את שלי

לחיבור בלתי מוסבר הזה שהרגשתי בעומקי הבטן שלי

לא היה לזה שום הסבר אחר...

יכול להיות?

יכול להיות שאהבתי את הגבר הזה...?

אבל איך הייתכן?
איך ייתכן שמשהו כל-כך אסור, כל-כך שגוי... יכול להרגיש כל-כך נכון?
לא היה צורך המילים,

לא היה צורך להוסיף מעבר למה שכבר נאמר ללא מילים,

לא היה לי את הצורך להסביר את עצמי לדן

לספר לו את המבוכה שהרגשתי או את הפחד

מעולם לא חשבתי שמישהו יכול להבין משהו מבלי שצריך לדבר על זה

לפרט על זה... מעבר למה שנאמר בשתי מילים...

אז פשוט לכמה רגעים... היינו לא קיילי ודן,

ילדה בת 18 שניסתה לחבל בחייה, לא סיימה עדין בית ספר תיכון ומצאה את עצמה בבלגן

והוא לא היה פסיכולוג ששכב עם המטופלת שלו לפני שהייתה בת 18

והכניס אותה להריון.

היינו פשוט שני אנשים שאולי מצאו זה את זה בעולם שכמעט ואי אפשר למצוא בו כלום

אלא ניתן רק ללכת לאיבוד...

 

דנה קמה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: