עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


אש וקרח פרק א

08/08/2018 10:05
Jenny
סיפור
פרק א' :

זה היה קיץ שנת 2008

שכבתי במיטה מנסה להתעורר ליום חדש.

שמעתי קולות בוקעים מהקומה התחתונה של הבית מנסה להתרכז בהם, ברור שזאת הייתה אמא שלי. היא הייתה טיפוס של בוקר, אני לעומת זאת קצת פחות.

ובכל זאת הבוקר התעוררתי מוקדם, המחוגים של השעון הפרחים על הקיר שלי הראה את השעה 7:15. קילפתי מעלי את השמיכה והורדתי שתי רגליים על הרצפה,

מתבוננת במראה שליד המיטה שלי, שיער ארוך וחום וזוג עיניים כחולות התבוננו בי בתמיהה.

חייכתי, נראיתי כמו כל ילדה טיפוסית בת 15.

לא יודעת למה ציפיתי מעצמי?

ניגשתי למקלחת מתחילה את היום שלי בתוך שובל אדים שאהבתי אפילו בקיץ החם הזה.

הגוף שלי רק התחיל לקבל צורה כלשהי שדומה לדבר הזה שציפיתי להיות באחד הימים.

ובכל זאת, היה לי קשה להתבונן בעצמי ערומה.

אולי זה טירוף שהיה מיועד לילדים כמוני?

סרקתי את השיער ונתתי לו לגלוש על הכתפיים שלי עדין נוטף טיפות של מים.

לבשתי את השמלה הצהובה שאמא שלי קנתה לי לפני כמה ימים במיוחד לאירוע של היום.

במבט לאחור אפשר היה לראות את זה כמו עוד קיץ, אבל משהו בתוכי געש.

ירדתי למטה בצעדים קלילים, פגשתי את אמי

היא הייתה צמודה לטלפון שלה, לפעמים חשבתי שזאת הסיבה האמיתית לגירושים של ההורים שלי, אבל הייתי עוד ילדה קטנה שהם התגרשו ככה שקשה לדעת מה הייתה הסיבה לזה באמת.

ניגשתי לדלפק השיש השחור שעמד באמצע המטבח והתיישבתי על אחד הכיסאות הגבוהים.

כוס גבוהה של מיץ תפוזים חיכתה לי עליו. עדין קרירה וצוננת.

לגמתי ממנה, מתבוננת לאמי ממשיכה את שיחת הטלפון שלה, מסתובבת ברחבי הבית, עוברת מחדר לחדר.

היא הייתה אישה יפה מאוד, תמיד לבושה בבגדי מעצבים, דואגת למראה של "אשת העסקים הכי טובה" חייכתי אליה שהיא סוף-סוף סיימה את שיחת הטלפון שלה וניגשה אלי.

"אני אוהבת את הצבע הזה עליך" היא אמרה ברכות מעבירה יד לבנה על הגב החשוף שלי.

"תודה" מלמלתי הרי היא זאת שבחרה אותה בעבורי.

"את מוכנה לחופש?" היא אמרה ובקולה נימת גאווה

"אני מקווה" שוב מלמלתי, לוגמת שלוק נוסף מהמיץ

"את תאהבי אותו מאוד" היא אמרה שוב באותה נימת קול.

ואני משכתי בכתפיים שלי, אותו? היא מתכוונת למחזר החדש שלה אדון "אני אקנה לך את העולם"

הוא היה הגרסה החדשה שלה לעונה הקרובה...

לא שאני שופטת אותה אבל מחזרים לא היה חסר לה ולצערי יצא לי להכיר רבים וטובים או פחות טובים שבאו והלכו וחזרו או שעזבו מעולם לא שמעתי מהם שוב.

אמא שלי הייתה אישה יפה ככה שזאת באמת לא הייתה הפתעה בשבילי,

אבל הייתי מעדיפה לראות אותה מערכת יחסים שנמשכת ליותר מעונה אחת.

"קדימה, סיימי את המיץ שלך ונצא לדרך." היא העירה אותי ממחשבותיי.

"סיימתי" עניתי בקצרה, קמה על רגליי וצועדת לכיוון הדלת.

קלוד עזר לנו להכניס את המזוודות לתוך הג'יפ לקסוס הלבן שלה, קלוד היה מאין סוג של עוזר- כל דבר שאמא שלי תחליט שהוא יעשה באותו היום.

הוא היה בחור כבן 30 אני חושבת שהיה להוט להיכנס לענייני הפרסום,

לכן הוא היה סוג העוזר האישי של אמא שלי. בכל מקרה הוא בילה די הרבה בבית שלו

והיה עושה את כל מה שהיא הייתה אומרת לו.

התיישבתי לצד אמי וחגרתי את חגורת הבטיחות, הייתה לנו נסיעה די ארוכה להרים, הבן זוג החדש של אמא שלי החליט שכצעד נוסף במערכת יחסים שלהם הגיע הזמן למשוך את הילדים לתמונה

והנה אני עושה את זה, חודשיים שלמים במקום מבודד בהרים בבית של מישהו שאני לא מכירה מספיק טוב ובכל זאת אי אפשר היה לסרב.

החופש הזה אומנם לא ארוך מספיק, אבל הוא יכול להיות ארוך כאשר מושכים אותך למקומות שאתה לא בטוח רוצה ללכת אליהם.

 

 

 

 

נסיעה של שלוש שעות לתוך הלא נודע.

דחפתי לאוזניי אוזניות של הטלפון שלו מאזינה לרשימת השירים האהובים עליי.

זורקת מידי פעם מבט על אמי שניסתה להתרכז בנסיעה אבל כל כמה רגעים הייתה מעיפה מבט

על הטלפון שלה. עבודה אצלה זה בראש, לא ברור לי איך ולמה היא החליטה לקחת את הקיץ הזה

ולהפוך אותו למסע משפחתי.

ככל שהתקרבנו יכולתי להרגיש את הבטן שלי מתהפכת, שמעתי על החבר החדש שלה

הוא נשמע לי בדיוק כמו כל אחד אחרי שהיא הייתה מדברת עליו בתחילת מערכת היחסים, נשמע שהיא התלהבה, אבל עד עכשיו אני לא פגשתי אותו.

אני כן יודעת שהוא מגיע מתחום הנדל"ן, אני יודעת שהוא גרוש ויש לו ילד.

אבל זה בערך כל מה שהיא סיפרה לי עליו.

ייתכן וחששתי שאני הולכת לבלות זמן רב עם אנשים שאני לא אדע איך להתמודד איתם ועובדה זו הלחיצה אותי.

אמי חנתה מול שער גדול בצבע שחור ולידו הייתה עמדה עם קוד. היא יצאה מהאוטו באלגנטיות ולחצה באצבעות קוד של כמה מספרים, אחרי כמה שניות השער נפתח.

היא צעדה חזרה לאוטו והמשכנו בנסיעה של עוד כמה רגעים.

משכתי מאוזניי את האוזניות שומעת מסביבי, כלום.

לא את הרעש של העיר, לא רעש של מכוניות פשוט שקט.

משהו בתוכי שמח על זה.

"אני ממש מקווה שתהיה לו פה קליטה" היא אמרה בחשש

"אל תדאגי" חייכתי אליה, למרות שאין שום דבר רגע באזור ללא קליטה מבחינתי.

אולי סוף-סוף נוכל להתנתק קצת, לא ראיתי אותה שנים כבר ללא טלפון ביד.

אמי עצרה את האוטו מול הבית, זה היה בית מעץ ענקי עם מספר קומות, נראה לי שספרתי 4.

הוא היה בהחלט מרוחק מהכול, לא ראיתי אף בית אחר בסביבה כבר דקות ארוכות.

היא פתחה את הדלת ויצאה ראשונה, ראיתי שבחנייה כבר היה אוטו נוסף, אוטו ספורט אדום אני חושבת שזה היה אאודי.

לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת שלי, פוגשת באוויר צלול לחודש הקיץ החם הזה.

אולי החופש כאן יהיה דווקא שינוי מרענן.

הדלת של הבית נפתחה והנה צעד לעברה גבר, הוא היה גבוהה, לבש חולצת פולו לבנה ומכנס שחור. יכולתי לראות את החיוך הלבן שלו עוטר את פניו ברגע שאימי התקרבה אליו

הוא עטף אותה בשני ידיו והיא החזירה לו חיוך.

עמדתי שם קצת, משקיפה על הנוף, הוא באמת היה משכר.

ילדים בגיל שלי לא אמורים לאהוב נופים ושקט אבל הייתי קצת טיפוס שלא ממש דומה לאף אחד שהכרתי.

"אלכסה" היא קראה לי וסימנה לי להתקרב אליה.

צעדתי בצעדים קטנים מתקרבת אליהם,

"אלכסה, תכירי בבקשה זה אדם שול" היא אמרה באושר

"היי" הוא אמר וקולו היה עמוק, הוא בהחלט עטר חיוך מאושר על פניו שאפשר היה להשוואת לזה של אמי.

"היי" אמרתי

"שמעתי עלייך הרבה, אני מקווה שאנחנו נוכל להכיר יותר במהלך השבועות הקרובים" הוא אמר בגאווה

"תודה" אמרתי באותו נימה.

"בואו, אני רוצה להראות לכם את הבית" הוא אמר מראה לנו את הדרך להיכנס הביתה.

צעדנו במדרגות העץ, דלת הכניסה הייתה פתוחה ונכנסו פנימה, הבית היה גדול, התקרות גבוהים וניכר שהיה פה מעצב או מעצבת שהעבירו הרבה שעות בעיצוב הבית.

הוא נראה כמו תמונה מהעיתונים שאני חושבת שראיתי, הבית היה חמים, אבל מעוצב בצורה מודרנית.

"פה זה חדר האורחים" הוא אמר ופנינו שמאלה נפרס לעניינו סלון עור צבע קרם ואח ענקי שכינסה לפחות חצי קיר, היה חלון ענקי שפנה לכיוון השני של הבריכה  שכבר שמתי לב אליה.

"אם אתן ממשיכות ללכת ישר, זה המטבח" הוא הוביל אותנו להמשיך לתוך הבית

"זאת כרמלה" הוא אמר בחיוך, אישה בעלת שיער אפור וחיוך מתוק – מתוק פגשה אותנו

"כרמלה, תכירי בבקשה אלה הן האורחות  המיוחדות שלנו אוליביה ואלכסה" הוא הציג אותנו

"נעים לי מאוד, אני מנהלת משק הבית כאן וכל דבר שאתן צריכות אתן יכולות לפנות אלי" היא אמרה בקול שקט.

"כרמלה עובדת אצלנו כבר הרבה שנים, היא דואגת שהבית יהיה תמיד מוכן בשבלינו"

אמר אדם ומשך אותנו לקומה העליונה, צעדתי בתוך הבית רחב הידיים הזה, יכולתי להבין את המשיכה של אמי לאדם, הוא נראה כבחור בעל אמצעים.

חייכתי לעצמי שהמחשבה עלתה לראשי.

"אלכסה, אני רוצה להראות לך את החדר שלך" הוא אמר מראה לי לפנות ימינה.

במסדרון ארוך החדר האחרון.

הוא צעד לשם בצעדים קלילים ואני אחריו.

אדם פתח את הדלת ונכנסתי פנימה, החדר היה גדול מאוד, יותר ממה שציפיתי שיהיה לאור הבית המאוד מרשים הזה שראיתי.

המיטה עמדה באמצע החדר היא הייתה בגדול שלא חשבתי שמייצרים בו מיטות, הוא פנה לכיוון ההרים והיער, הייתה בו אפילו אח קטנה וכמובן חדר אמבטיה צמוד.

הוא נראה לי יותר כמו יחידת משפחה שלמה.

"אני מקווה שתרגישי פה בנוח" הוא אמר שוב ברכות בקולו העמוק.

"תודה" אמרתי בשקט.

אמי נכנסה אחרי והתבוננה מתרשמת.

"אבא?" שמעתי קול שבוקע מהקומה התחתונה של הבית.

אדם הפנה את מבטו

"הבן שלי" הוא אמר בחיוך

"אני חשבתי שאמרת שהוא החליט להישאר עם קייטלין לא?" שאלה אמי

"שינויים של הרגע האחרון" ענה לה אדם

"בואו אני רוצה שתכירו אותו"

צעדנו למטה כמו חיילים טובים, יצאנו אחרי אדם החוצה והנה הוא עמד שם.

"ניק, אני רוצה שתכיר בבקשה את אוליביה ואת הבת המקסימה שלה אלכסה" אדם הציג אותנו

ניק חייך מושיט את ידו לאמי ולוחץ אותה.

"נעים לי מאוד” הוא אמר בחיוך שלא נופל רחוק מחיוך שכבר פגשתי כבר היום מאביו.

ניק היה בחור גבוה עם שיער שחור שגלש לו מאחורי האוזן ועיניים ירוקות.

הוא לבש ג'ינס שחור שאולי היה גדול עליו באיזה מידה וחולצה אפורה.

"נעים לי מאוד לפגוש אותך" אמרה אמי "כבר הרגשתי שתהיה חייבים לעשות את זה בפעם אחרת"

"כן, אני לא הייתי בטוח שאוכל להגיע, אבל לשמחתי אני ממש מרוצה שפגשתי אתכן" הוא אמר זורק מבט ירוק לעברי. משהו בתוך הבטן שלי זרק אותי לא מוכנה לסיטואציה הזאת.

"טוב, ארוחת ערב תהיה מוכנה בעוד כמה שעות. תוכל אולי להראות לאלכסה את האזור?" אמר אדם לניק ותפס את אמי בידו עוטף אותה.

"יהיה לי העונג" הוא אמר מושיט לי את ידו.

"אנחנו בפנים" אמרה אמא שלי דוחפת אותי באצבעות קלות לעברו של ניק

הושטתי את ידיי לעברו והוא תפס אותה מקרב אותי אליו.

בצעדים קלילים שמעתי אותם מתרחקים מאיתנו.

עמדתי על הדק הזה מול נוף עוצר נשימה והוא התבונן אליי.

"אז אלכסה" הוא אמר את שמי וחייך

"כן" אמרתי בעדינות חוששת מה עלול לבוא

הוא משך בכתפיו "בואי נעשה לך סיור" הוא אמר מתחיל ללכת לכיוון היער.

העצים הגבוהים שעטפו את כל הבית , צעדי אחריו בצעדים קטנים והוא הלך מעט לפני.

יכולתי להשקיף נהדר עליו מבלי להיראות טיפשי מידי.

"אז..." הוא אמר שוב

"את לא מדברת הרבה" הוא מלמל

"גם אתה לא" עניתי לו באותו מטבע.

"ייתכן" הוא ענה שוב בקצרה, צעדתי אחריו עוד מספר דקות מבלי להוציא מילה

הרעש של העיר הגדולה בהחלט לא היה פה, לרגע אפשר היה לצלול לתוך השקט שאהבתי.

אחרי הליכה של עוד כמה רגעים עצרנו, זה היה צריף קטן עם מנעול גדול על הדלת.

ניק שלף מפתח מכיס האחורי של הג'ינס שלו פותח את המנעול במיומנות.

"לא הייתי פה כבר הרבה זמן" הוא אמר פותח את הדלת

הוא נכנס ראשון, פותח את החלונות שהיו שם, זה נראה כמו צריף מרוחק שלא היה קשור במיוחד לבית המרשים שראיתי לפני כמה רגעים.

"מה זה המקום הזה?" שאלתי קצת חוששת מאיפה שאני נמצאת

"זה מקום שהייתי מבלה בו הרבה שהייתי קטן יותר, סוג של 'בית עץ' כזה" הוא אמר.

צחקתי. "בית עץ אמור להיות על העץ בפעם האחרונה ששמעתי על כזה"

הוא הפנה עלי מבט ירוק וחייך "אמרתי סוג של"

הצריף היה מלא באבק ולרגע היה קשה בכלל להבין מה קורה שם.

למרות שהאוויר הצח כבר התחיל להיכנס פנימה עדין היה קשה לנשום

"אני חושבת שאתה צריך לנקות פה קצת" אמרתי, מציינת את המובן מאליו.

"אולי יהיה לי מה לעשות בקיץ" הוא אמר צועד החוצה ואני אחריו

"אז, זה מקום שאהבת לבלות בו?" שאלתי

"כן, את יודעת מה זה הורים גרושים, שהייתי קטן היה כיף ללכת לפעמים למקומות אחרים"

"והבית שראינו עכשיו הוא לא מספיק רחוק?"

"לפעמים לא" הוא אמר בכבדות.

"אז, אלכסה" הוא אמר שוב את שמי

"אתה יכול לקרוא לי אלכס או משהו" מלמלתי, השם שלי לפעמים נשמע לי כבד מידי.

"אם כך, אלכס." הוא אמר בחיבה

"בת כמה את?" הוא שאל משקיף עליי

" 15 " אמרתי

והוא התבונן עליי מקרוב הרגשתי לרגע איך הגוף שלי מתמלא בצמרמורת שטיפסה בי במהרה.

"האמת שיש לי עוד מעט יום הולדת  16 " זרקתי לאוויר כאילו מנסה להצטדק בפניו מסיבה שלא הבנתי.

חצי חיוך עלה עליו שפתיו, ויד ימין שלו גלשה לתוך המכנס שלו, מושך משם חבילת סיגריות.

הוא התיישב על הדק הקטן של הצריף ממש לצדי, מסמן לי לשבת גם.

עשיתי כדבריו.

"אני מניח שאת לא מעשנת" הוא אמר מדליק סיגריה.

"לא" אמרתי בקול קטן "ניסית פעם?" הוא שאל מוציא עשן, עוטף אותי בו

"זה לא כל-כך הסטייל שלי" עניתי מושכת את עצמי, קצת מתרחקת ממנו.

"ומה הסטייל שלך? שמלות קצרות וצהובות?" הוא אמר מבלי להפנות את מבטו אלי.

העברתי יד בתוך השיער החום הארוך שלי מזיזה אותו הצידה

"לפעמים" שיקרתי, גם אני לא ממש אהבתי את מה שלבשתי

"לפעמים זה גם טוב" הוא אמר והפנה שוב את מבטו אליי

"מה את עושה בשביל הכיף?" הוא שאל לא מסיר את מבטו ממני, היה לי קשה פתאום להיות קרובה כל-כך למישהו , חיפשתי לי נקודה אחרת שאוכל להסתכל בה.

"אני, אממ... " מלמלתי

האמת שאני עושה את מה שכולם עושים, אני לומדת ושוחה.

"שחייה" אמרתי אחרי שנייה שזה התבשל בתוכי.

"שחייה?" הוא חזר על זה , נשמע קצת מופתע

"כאילו באופן תחרותי?" הוא אמר

"גם" אמרתי "עם אך זה ברור לי למה לא ניסת לעשן" הוא אמר בחיוך, מכבה את הסיגריה שלו.

"אולי תוכלי ללמד אותי נוכל לעשות תחרות" הוא אמר

קימטתי את הגבות שלי, היה לי ברור שעם העובדה שהוא גבוהה ממני תיתן לו היתרון ברור עליי יחד עם זאת, מהכירות שלי עם בנים הם לא אוהבים לוותר בקלות אפילו עם הם אומרים תחרות זה רק עם ידוע להם שהם הולכים לנצח.

"כן, בהחלט" עניתי אמרתי רגע

"למרות שאני בטוחה שהכוחות שלנו לא שווים" אמרתי מפנה את מבטי אליו, פוגשת במבטו

הוא נראה מרוצה מאוד מעצמו.

"אם כך, תהיי חייבת לתת את כולך" הוא אמר ומשו בקולו נתפס עמוק בתוך הבטן שלי.

 

 

 

 

 

ארוחת הערב הוגשה לנו על ידי כרמלה שהתברר לי שהייתה טבחית נפלאה.

לא שהייתי טיפוס ששופטת יותר מידי אוכל של אנשים אבל היא הכינה ארוחה ששמחתי לאכול וזה הפתיע אותי לטובה.

ישבנו סביב שולחן רחב ידיים בחדר האוכל.

למרות הגודל שלו הצטופפנו דווקא בחצי ממנו. אמי שלחה מבטים וחיוכים בלתי פסוקים באדם.

לא זכרתי שהיא התנהגה ככה עם רבים ממחזריה.

כאילו לרגע שחכה שיש עוד אנשים שיושבים איתם בחדר.

אדם וניק ניהלו בין היתר שיחות חולין על השבועות האחרונים בהם לא התראו, מהשיחות האלה הצלחתי לקלוט שאומנם הקשר שלהם נראה די מרוחק הוא הרבה יותר טוב מהקשר שלי עם אבא שלי. עובדה שלפעמים הייתה חסרה לי קצת בחיים.

אחרי ארוחת הערב יצאנו לשבת על המרפסת של הדק.

אמא שלי ניסתה להתחבב לניק וסיפרה לו כל מיני דברים קטנים שלא בטוח שניק היה באמת מעוניין לשמוע, אבל הוא המשיך לשבת שם ולהגיב לה למרות שלדעתי היא התאמצה יותר מידי.

קצת אחרי השעה חצות כולנו פרשנו לחדרים שלו.

למזלי החדר שלי היה האחרון במסדרון ואהבתי את העובדה שזה רחוק יותר מהשאר.

נכנסתי לחדר סוגרת את הדלת מאחורי.

לוקחת נשימה עמוקה.

החדר היה מואר בכמה מנורות שהפכו את האווירה לחמימה מאוד, אפילו לקיץ החם הזה היה לי נעים. המזוודה שלי הייתה מונחת על המיטה ששוב נראתה לי כל-כך מוגזמת.

פתחתי אותה מוציאה משם את הבגדים שלי, החלטתי שאני רוצה לסדר אותם למגירות שהיו שם.

חודשיים במקום אחד פתאום לא נראו לי ארוכים כל-כך.

צעדתי למקלחת, פותחת זרם של מים חמימים כמו שאהבתי.

הורדתי מעצמי את השמלה הצהובה נותנת לה ליפול על ריצפת המקלחת.

נותנת למים לשטוף את היום הזה ממני.

נכנסתי למיטה מנסה למצוא את התנוחה שאוכל להירדם בה.

אחרי מספר ניסיונות אני מצליחה ונרדמת.

פקחתי את עיניי, קרי השמש חיממו אותי חיפשתי את הטלפון שלי, מושיטה את ידיי אני מוצאת אותו ומתבוננת בשעת הצהריים. ישנתי הרבה כמו שאני אוהבת.

שפשפתי את העיניים שלי ממשיכה לשבת עוד קצת במיטה הענקית הזאת.

החדר באמת מצא חן בעיניי, יכול להיות שאדם מנסה גם הוא להתחבב עליי ולכן החליט לתת לי אותו. חייכתי לעצמי.

השקט הזה של המקום הזה היה מהפנט בעבורי.

רציתי ממנו עוד ועד עכשיו לא ידעתי שאני אוהבת אותו כל-כך.

בסופו של דבר קילפתי את עצמי מהמיטה, לובשת את הג'ינס הקצר שלי, עם חולצה לבנה.

קלעתי את השיער שלי בצמה ונתתי לה לגלוש על כתפיי.

יצאתי מהחדר, חולפת במסדרון וישר למטה.

לא שמעתי את הקולות בבית.

תהייתי איפה הם יכולים להיות, נכנסתי למטבח פוגשת את כרמלה

"בוקר טוב" אמרתי בקול קטן

"שלום מתוקה" היא אמרה וחייכה אליי

עמדתי שם משקיפה עלייה בפרצוף מחפש "הם יצאו הבוקר לסיור בעיר" היא אמרה בחום

"כולם?" שאלתי "אמא שלך ואדם" היא ענתה

"אה" אמרתי "את רוצה שאני אכין לך משהו לארוחת בוקר" היא אמרה וזרקה מבט לשעון שהיה על הקיר של המטבח, השעה היא לא שעת ארוחת הבוקר, היא יותר קרובה לצהריים

"זה בסדר, תודה" אמרתי, חוזרת על עקבותיי לעבר הסלון.

הבית נראה ריק, אמא שלי נסעה ואני לא יודעת איפה ניק.

ייתכן שהוא עדין ישן. החלטתי לערוך לעצמי סיור נוסף בבית, הסתובבתי בין החדרים, עוברת בין המסדרונות, הבית הזה באמת היה מרשים. לא הייתי מתנגדת לגור פה לאורך כל השנה.

חבל שאי אפשר להגר למקום כזה להרבה זמן.

בסופו של דבר מצאתי את עצמי יוצאת לאותו הטיול שהייתי בו אתמול עם ניק, לא יודעת למה בחרתי לחזור לצריף ההוא, אבל זה מה שעשיתי.

צעדתי לשם, לא יודעת אולי חשבתי שאני אוכל למצוא אותו שם.

או שאולי הוא בכלל ישן עדין.

הדלת של הצריף הייתה פתוחה. צעדתי לשם ונכנסתי פנימה

ניק ישב שם וגיטרה לצידו.

"היי" אמרתי מרגישה שאני קצת מפריעה לו.

הוא הרים את מבטו מהמחברת שהייתה מונחת שם והוא עיין בה.

"היי" הוא אמר וחייך אליי

"אני מצטערת.." מלמלתי מרגישה קצת לא במקום שאני נמצאת בו.

"חשבתי שאת טיפוס של לילה" הוא אמר בצחוק

"למה?" שאלתי מתיישבת לצידו

"לא יודע נראית לי כמו טיפוס כזה" הוא אמר סוגר את המחברת ומכניס אותה לשידה הקטנה שהייתה לצידו.

"אז אתה מנגן?" שאלתי מביטה על הגיטרה שלו.

"לפעמים" הוא אמר מניח גם אותה הצידה "האמת שגם זה לא משהו שעשיתי שנים"

הוא הודה, משפתר את השיבה שלו ככה שעכשיו הוא פונה עם הגוף שלו אלי.

"אז מה קרה לשמלה הצהובה שלך?" הוא שאל מביט בי.

חייכתי "המראה שלי לא מוצא חן בעינייך?" שאלתי מביטה בו בחזרה.

גם היום ג'ינס שלו נראה לי גדול עליו והוא בוחר להעביר ביקורת על הלבוש שלי.

"זה לא מה שאמרתי" הוא אמר מחזיר לי חיוך.

"טוב, זה יותר הסטייל שלי" אמרתי בתוקף כדי לסוגר את הפינה של הבגדים שלי.

"אם כך, אני מודה שאני אוהב את זה" הוא אמר גורם לי שוב לקליק בבטן.

הורדתי את מבטי, מעבירה אותו בצריף, הוא היה נקי. כלומר בערך

הרבה יותר טוב מאתמול, תהייתי לעצמי ממתי הוא ער.

"אני רואה שעשית פה קצת ניקיון" אמרתי

"לא באמת" הוא אמר מודה שוב נשמע אפילו נבוך

"אני די גרוע בזה, כרמלה היית פה בבוקר" הוא אמר וקם על רגליו

"כמובן" אמרתי בשקט. ילדים מפונקים אמרתי לעצמי מזכירה לי שגם אני לא הייתי עושה יותר מידי מעבודות הבית. תמיד היה לאמי מי שהיה מטפל בזה בגלל העבודה שלה וחוסר היכולת לדאוג לכול.

"אז מה את אומרת שנלך לעשות טיול אופניים?" הוא שאל

חייכתי אליו "טיול אופניים?" שאלתי אותו בחזרה

"כן, אל תגידי לי שאת לא יודעת לרכב" "ברור שכן" הרגשתי פגועה קצת.

"קדימה בואי" הוא אמר ויצאתי אחריו.

אני לא זוכרת שאי פעם יצאתי לטיולי אופניים, לא כל-כך ידעתי למה אני צריכה לצפות אבל נסיעה באופנים נראה שזה דווקא משהו שאני אוכל לעשות.

כמצופה ממארחים טובים, קיבלתי זוג אופני הרים חדיש וקסדה.

"אתה לא באמת רוצה שאני אלבש את זה" אמרתי לניק מתבוננת על הקסדה שהוא נתן לי.

"למה לא?" הוא שאל, מניח אותה על ראשי.

"זה מוזר.." מלמלתי והוא צחק

"כן עלייך זה באמת נראה מוזר" הוא אמר מסכם את העובדה שאני נראית עכשיו אפילו יותר צעירה ממה שנראיתי קודם.

אבל הוא לא וויתר. נסעתי אחריו על הכביש, בעליות, לא שוכחים איך זה לרכב באופניים, אבל שוכחים שלפעמים זה הרבה יותר קשה ממה שזוכרים.

ניק נראה לי בכושר מעולה למרות הסיגריות שהוא מעשן.

נסעתי אחריו מנסה לעמוד קצב שלו, אומנם שיעורי שיחה זה ספורט טוב, עדין הרגשתי איך אני קצת מפגרת מאחור. בסופו של דבר הגענו למעלה ההר. ניק ירד מהכביש ועצר עם האופניים.

עשיתי את אותו הדבר.

נשמתי נשימה עמוקה. "בואי איתי" הוא אמר משאיר את האופניים ליד המעקה של הכביש.

"לאן?" התבוננתי מסביב והאמת לא ראיתי שום דבר.

ניק חצה את המעקה בקפיצה מושיט לי יד.

עשיתי את אותו הדבר כמוהו והתחלנו לצעוד למטה.

פתאום התחלתי לשמוע בנוסף לקולות הציפורים והשקט גם קולות של מים זורמים.

הלכנו עוד כמה דקות והנה ראיתי את זה, מפל מים עם בריכה של מים כחולים צלולים משקיפה אליי.

"מה את אומרת?" הוא אמר עוצר ומביט על הנוף

"מדהים" אמרתי מודה שלא ציפיתי לזה.

"המים עדין קרים" הוא אמר ממשיך לרדת עוד למטה

"זה באמת נראה טוב" אמרתי ממשיכה ביחד איתו.

ניק עצר ליד המים הוריד את הנעליים שלו.

"את מוכנה?" הוא שאל זורק מבט לעברי "מוכנה למה?" הסתכלתי עליו בחזרה

הוא פתח את הכפתורים של הג'ינס שלו, "לקפוץ למים"

הוא אמר באושר.

"ניק אני לא באתי בגד ים" אמרתי מתבוננת בו

"אין פה אך אחד" הוא אמר מעודד אותי, הוא הוריד את הג'ינס שלו, מושך את החולצה שלו מעליו, מגלה לי את הגוף שלו. הוא בהחלט נראה טוב.

הכתפיים שלו היו רחבות והבטן שלו... הוא היה בנוי בדיוק כמו שאפשר היה לצפות מאדם שמצליח לדווש את הדרך הזאת בקלות יחסית.

על הכתף הימנית שלו מצאתי גם קעקוע, זה היה נמר בצבע שחור שניכר שנעשה כבר לפני כמה שנים. הרגשתי את העיניים שלי לא יורדות ממנו. עמדתי שם קפואה בוהה בו כאילו היה אל נורבגי עם שיער שחור.

"אלכס" הוא אמר מעיר אותי

"את הולכת לייבש אותי? הבטחת לי תחרות שחיה"

"בבריכה" מלמלתי, ממשיכה לעמוד ולא לזוז.

הוא צעד לעברי מתקרב אליי "אל תכריחי אותי לזרוק אותך למים" הוא אמר בקול משועשע

אבל יכולתי להבין מזה שהוא באמת יכול לעשות את זה.

"טוב" מלמלתי "אבל אל תסתכל" אמרתי בקול חלוש

לא מאמינה על עצמי שאני באמת הולכת לעשות את זה.

הבטן שלי התהפכה שוב שהוא חייך אליי, אבל הוא עשה את מה שביקשתי ממנו

הוא הסתובב וצעד לכיוון המים. פתחתי את המכנס שלי והורדתי אותי מושכת ממני גם את החולצה.

לבשתי סט לבן שעכשיו נראה לי חשוף מידי לשחייה במים.

ירדתי למטה ונעמדתי לצידו

הגוף שלי רעד, משהו בתוכי געש ולא היה אופייני לי בכלל

"את מוכנה עכשיו?" הוא אמר תופס את היד שלי בידו,

לא חושבת שהוא באמת חיכה לתשובה שלי כי אחרי שנייה וחצי הוא משך אותי אחריו למים הקפואים. צללתי פנימה אחרי וגופי פגש את המים הקרים האלה שעטפו אותי בברכה אחרי הנסיעה הזאת. עליתי לקחת אוויר הרגשתי איך הריאות שלי מתכווצות שאני נאבקת לנשום.

"אוי, אלוהים המים האלה קפואים" צעקתי לניק שחייך כמו משוגע

"אבל עשית את זה" הוא אמר באושר

"עשיתי? משכת אותי איתך" אמרתי בקול מעיפה עליו מים קרים.

הוא עצם את העיניים, מחזיר לי את אותו מטבע.

"את מוכנה עכשיו תחרות?" הוא אמר צף לצידי

"אני לא בטוחה כמה יעילה אני במים קרים כאלה" אמרתי לו מודה באמת

"אם כך זה מגדיל את הסיכויים שלי" הוא אמר מרוצה עוד יותר מעצמו.

חייכתי, הוא יודע שזה לא כוחות

"בוא נעשה את זה" אמרתי בגאווה

הוא התקרב אליי "עד המפל וחזרה, מי שמגיע ראשון זוכה"

הוא אמר בוחן אותי "אוקי במה?" שאלתי

"זה משנה?" "כמובן שכן, אני רוצה לדעת מה אני הולכת לקבל" אמרתי בביטחון למרות שידעתי שזה לא המצב.

"אממ... יש לי רעיון" הוא אמר "אוקי, אני מקשיבה"

"תנצחי קודם ואז אני אגיד לך" הוא הקניט אותי

"אתה מעצבן אתה יודע?" מלמלתי לעצמי, אבל הייתי בטוחה שהוא שמע אותי מצוין.

"קדימה" הוא אמר מזניק אותנו.

התחלתי לשחות בקצב, לצידו שם ניק, הגובה שלו בהחלט היה היתרון מצידו

והמים היו קפואים מה שהקשה על השרירים שלי לעשות את מה שידעתי שהם יודעים לעשות טוב, שחתי, מהר ובטוח מיישמת את כל מה שלמדתי תמיד.

אבל כמו שחשבתי, לא באמת היה לי סיכוי.

ניק הגיע כמה רגעים לפני. ניק יצא החוצה מתנשם באושר

הגוף שלו היה לבן ומושלם. יצאתי גם אני מרגישה איך את העור שלי מצומרר לחלוטין.

ניק התבונן בי שיצאתי מהמים למרות שביקשתי ממנו לא לעשות את זה, הרגשתי חשופה כל-כך.

ראיתי את המבט הירוק שלו בוחן אותי

"בואי לפה" הוא אמר מושיט לי את ידו.

עטפתי את עצמי בידיי והתבוננתי בו, "אלכס" הוא אמר בתוקף מצווה לי שוב להתקרב אליו

התבוננתי בו "קדימה" הוא אמר שוב ואני התקרבתי אליו

שמתי את ידי בידו והוא משך אותי אליו, עוטף אותי בשתי ידיו הארוכות

הגוף שלו היה צמוד לשלו, הוא חיבק אותי למרות שגם הוא היה קפוא משהו בתוכי געש כמו לבה.

הרגשתי איך הגוף שלי מספיק לרעוד, עמדתי שם עטופה בו. מנסה לסדר את נשימותיי.

"ניצחת" אמרתי אחרי כמה רגעים שעמדנו ככה

"אני יודע" הוא אמר בשקט שהצליח להחריש את אוזניי.

"אז במה זכית?" שאלתי עדין עטופה.

רגע של שתיקה נוספת עטף אותנו.

אחרי שנייה הרגשתי את ניק מסובב אותי עם הפנים אליו.

והנה עמדתי ממש מולו. הוא התבונן בי עם העיניים הירוקות האלה שלו שיער שלו רטוב היה מאחורי האוזן שלו. היד שלו עלתה במעלה הגב שי והרגשתי נגיעה קטנה על הלחי שלי,

האצבעות שלו ליטפו אותי קלות, גלשו על הלחי , מגששות...

"את יפה כל-כך" הוא אמר שובר שתיקה שנראתה לי כמו נצח

גורם לדם שלי לרוץ במעגלים גורם לגוף שלי לשכוח שהיה לי קר לפני כמה רגעים

הרגשתי איך אני צוללת לתוך העיניים הירוקות שלו עמוק יותר ויותר...

בלעתי את הרוק שלי מנסה להזכיר לעצמי לנשום.

ניק העביר את האצבע שלו על השפה התחתונה שלי באיטיות מייסרת... האגודל שלו שרטטה אותה,

הוא בנה שם בתוכי משהו שלא הכרתי קודם.

 

 

 


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: