עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


אש וקרח פרק ז

17/11/2018 13:14
Jenny
סיפור

פרק ז

 

הגשם הגיע.

הברקים, הרעמים והמים שחיכיתי במשך שבועות שהם יגיעו..

הם הגיעו. הרוח הקרה הקפיא אותי בבוקר קר זה, הכבישים היו רטובים והריח היה פשוט אלוהי.

נהגתי לעבודה כמו תמיד בשעה 7:00, לא הרבה אנשים מיהרו לצאת בבוקר שכזה מהבית החם והנעים שלהם, אבל אני כהרגלי שמחתי לקבל את הגשם הזה כברכה.

ניק נמצא באוסטרליה כבר כמעט שלוש שבועות.

תהיתי לעצמי עוד כמה זמן הוא מתכוון להישאר כאן ואיך הוא מצליח לתמרן את זה עם העבודה שלו.

ובכל זאת אלה היו שלושה שבועות נפלאים...

"אלכסה?" שמעתי את טלי קוראת לי והרמתי את העיניים שלי מהמחשב

"כן" התבוננתי בה

"הבאתי לך עוד כמה טיוטות" היא אמרה בחום מניחה אותם על השולחן שלי, שפתאום התחיל לצבור כמות של דפים שלא אפיינה אותי בכלל

"אוקי" אמרתי, מחזירה את העיניים שלי למסך

"הי, אממ..." היא גמגמה בשקט, גורמת לי להחזיר את המבט שלי לעברה

"אני מצטערת שאני מחטטת אבל הכול בסדר?" היא שאלה ונשמעה מודאגת

ותופסת אותי לגמרי לא מוכנה "מה?"

"לא יודעת, את נראית ממש מתוחה לאחרונה, והאמת ש.. טוב לא יודעת חשבתי לשאול אם את בסדר" היא אמרה מנסה להישמע הכי קטנה שהיא יכולה, טלי הייתה העוזרת שלי כבר שנתיים מאז שאני עובדת כאן, היו לנו שיחות טובות כמה פעמים אבל לא הבנתי מאיפה היא מגיעה עם שאלות כאלה. "כן, אני בסדר גמור" מיהרתי לבטל אותה "אוקי" היא אמרה "בכל מקרה אם את צריכה משהו אני שמח לעזור בכל דרך שאני יכולה" היא אמרה מנסה שוב, אולי לדלוף ממני פרטים שלא הבנתי

"תודה לך" אמרתי, מנסה לשלוח לה חיוך מרגיע

"בכיף" היא אמרה, יוצאת וסוגרת את הדלת מאחוריה.

מצאתי את עצמי במקום לא נוח, נשענתי על הכיסא השחור שלי וניסיתי לתפוס כמה שיותר אוויר לריאות שלי.. "פאק!" אמרתי בקול

תהיתי לעצמי אם ככה אני נראית בעבודה... מה לעזאזל קול חושב...

יצאתי מהמשרד לארוחת הצהריים שלי, נוסעת בכבישים הרטובים למלון "קיפ"... הרגשתי שאני עושה את הדרך הזאת יותר מידי פעמים ממה שחשבתי עליהם בהתחלה...

חניתי, עולה לקומה 9 ודופקת בדלת 912...

ניק פתח את הדלת ונראה כמו תמיד נינוח ורענן.

"היי" הוא אמר מנחית עלי נשיקה רכה

"היי" אמרתי מכניסה את עצמי לחדר

המחשב שלו היה פתוח ונראה שהוא היה די עסוק

"מה קורה?" שאלתי מניחה את התיק שלי על הספה ומורידה את המעיל גשם

"בסדר, כמה דברים שאני הייתי חייב לסדר בנוגע לאיזה תיק אבל זה בסדר" הוא אמר מוציא לי בקבוק מים מהמיני בר, ונותן לי אותו

החדר היה מלא בעשן "חזרת לעשן?" שאלתי מקמטת את הגבות שלי

"לא בדיוק" הוא אמר פותח את החלון הענקי נותן לעשן לצאת החוצה למרפסת, ויחד איתו מכניס משב רוח קריר מבחוץ. הגשם חוגג היום...

"אוקי" אמרתי לוגמת מהמים

"אז..." הוא אמר מתקרב אליי, עוטף אותי לתוך זרועותיו

"כמה זמן יש לך היום?" הוא המשיך בחום, מנשק אותי

חייכתי "אני לא חושבת שיש לי מצב רוח היום" אמרתי בכנות

"אוקי, קרה משהו?" הוא שאל מודאג, עדין מחזיק אותי קרובה אליו

"לא יודעת. אולי" מלמלתי והוא התבונן בי "טלי, אתה זוכר העוזרת שלי, אז היא רמזה לי שאני נראית לחוצה לאחרונה, והאמת שאם ככה אני נראית במקום שבוא אני אמורה להיות בטופ ולבצע את העבודה שלי מבלי לערבב את חיי האישיים אני חוששת שאולי יש לי בעיה"

אמרתי, מביטה בניק, הוא סובב את ראשו לשלילה "את נראית לי בסדר גמור" הוא אמר

"אני לא בטוחה כל-כך..." אמרתי עוטפת אותו חזק יותר לזרועותיי

"את חושבת שקול יודע משהו? זו הכוונה?" הוא שאל בקלילות יוצאת דופן

"אני עד כדי כך ברורה...?" שאלתי בשקט מבלי להסתכל עליו, הוא העביר את היד שלו בתוך השיער החום שלי בעדינות, סוג של מנחם אותי

"את יודעת, זה הרבה יותר פשוט ממה שאת עושה מזה" הוא חזר על המנטרה שלו

"ניק..." מלמלתי, עוזבת אותו צעדתי בצעדים קטנים לעבר המיטה שלו והתיישבתי על הקצה שלה.

"אוקי." הוא אמר משלב ידיים.

"את רוצה לאכול משהו? רוצה שאני אזמין משהו מסוים?" הוא שאל

"לא. אני חושבת שאולי כדי שאני אלך, יש לי הרבה דברים להספיק היום" אמרתי מרימה את עצמי על רגליי "את בטוחה שאני לא יכול לשכנע אותך להישאר?" הוא אמר מכניס אותי שוב לזרועותיו, מפלס את דרכו בנשיקות קטנות על האוזן שלי

חייכתי, מתענגת על המחווה המתוקה.

"אממ.. אולי..." מלמלתי מאפשרת לידיים שלו לטפס במעלה הגב שלי, ולמשוך את החולצה האפורה שלבשתי מתוך חצאית העיפרון, הוא פתח אותה בקלות מאפשר לה ליפול למטה, פותח את הרוכסן של החצאית ומושך אותה ממני, משאיר אותי מולו בסט תחרה שחור. השיער שלי היה פזור ונפל על החזה שלי, הוא הזיז אותו בעדינות מאחורי האוזניים שלי תופס את הכתפיות של החזייה שלי ומושך אותך כלפיי מטה מהכתפיים שלי. הנשיקות שלו היו משכרות, טובעניות, הפעם גם מהולות בטעם הזה של הסיגריות שחשבתי שגם מהן הוא הצליח להיפטר...

הוא הרים אותי על הידיים, נושא אותי אל המיטה ומתמקם מעליי.

מוריד את החולצת הטריקו הלבנה שהוא לבש, מאפשר לי לגעת בשרירי החזה שלו, הידיים שלי גולשות למטה, פותחות את הכפתורים של המכנס שלו במיומנות, חושפות ממנו עוד.

הידיים שלי חיפשו אותו, אהבתי להרגיש אותו ככה, בתוך היד שלי, מתענגת על הרעיון שכולו הולך להיות בתוכי, הנשימות שלי היו מהירות, הוא הצליח להקפיץ את הלב שלי על מאתיים בלי מאמץ בכלל, היד שלו הייתה בתוך התחתונים שלי, הוא משך אותם למטה באיטיות כאילו בוחן את התגובות שלי, כאילו מבקש ממני להתחנן שיעשה את זה מהר יותר שייקח אותי, שיהפוך אותי לשלו... העיניים שלו היו מרותקות לשלי, ממשיך ללמוד אותי ואת מה שעושה לי טוב.

קראתי בשמו. עשיתי את מה שהוא רצה שאעשה, שאתחנן אליו... להוכיח לו שאני רוצה אותו

שאני צמאה לו, שאני חייבת אותו...

הוא נכנס לתוכי, ממלא אותי, מצמיד אותי חזק אליו, מרגישה אותו עמוק כל-כך בתוכי...

והוא לוקח אותי לעוד סיבוב בעולם שלו...

שכבתי על הגב והוא לצידי, היד שלי הייתה על הבטן שלו

מתבוננת ביצירת האומנות המופלאה הזאת ששוכבת לצידי

לא רוצה ללכת, מצד שני גם לא יודעת כמה רציתי ללכת לפני זה...

אבל אני יודעת שאי אפשר להישאר ככה.

הרמתי את עצמי מסדרת את השיער שלי, מתחילה להתלבש.

"תגידי שאני יכול לראות אותך בערב" הוא מלמל

חייכתי אליו, זורקת מבט כחול "ואם אני אגיד שכן?" הוא הרים את עצמו

"אני ממש רוצה לראות אותך שוב" הוא אמר מניח נשיקה קטנה על הכתף שלי

"קול נמצא היום במשמרת לילה" אמרתי, מכניסה את החולצה לחצאית וסוגרת אותה

"אז, יש סיכוי שאת תראי לי סוף-סוף את הדירה?" הוא אמר ונראה להוט

נשכתי את השפה שלי "אממ... אני יכולה להגיע לכאן" אמרתי

אני לא יודעת איך נשמע לי הרעיון להביא אותו לבית שלי ושל קול... זה נראה לי יותר מידי

"הייתי שמח לראות את הדירה" הוא חזר על עצמו

"טוב, אבל תהיי חייב לעזוב עד 3 בבוקר" אמרתי נועלת את הנעליים שלי

"כמובן" הוא אמר "אני מכיר את הרוטינה" הוא מלמל

"אוקי, אז תפגוש אותי שם היום בשבע" אמרתי, לוקחת את הדברים שלי משאירה את ניק במיטה, סוגרת את דלת חדר 912 בכבדות, לוקחת נשימה עמוקה...

נסעתי חזרה לעבודה הגשם לא הפסיק לרדת

ואהבתי את זה כל-כך... החורף כאן ואני מרגישה נפלאה.

ניסיתי להתרכז ולשדר לטלי, ואולי בעיקר לעצמי שהשיחה הזאת איתה לא תחזור על עצמה יותר, לא קרה שום דבר מיוחד בחיים שלי שצריך להשפיע על העבודה שלי.

סיימתי את מה שיכולתי והייתי מוכנה לצאת הביתה, קפצתי לחנות בדרך ורכשתי שני בקבוקי יין מרלו והמשכתי הביתה. חניתי את הטויוטה הלבנה שלה ומיהרתי פנימה

השעה הייתה עשרה לשבע והאמת הייתי הרבה יותר זמן בפקקים ממה שרציתי.

חשבתי להזמין אוכל סיני, כבר כמה ימים מתחשק לי איזה נודלס טוב והייתה מסעדה די טוב שעושה משלוחים. הזמנתי כמה דברים מהתפריט ומזגתי לעצמי את היין.

ניק שלח לי הודעה שהוא הגיע, ואמרתי לו לאיזה קומה הוא צריך לעלות.

פתחתי את הדלת, פוגשת את החיוך הגדול שלו, הוא לבש מעיר עור שחור שנראה עליו מדהים

"היי" הוא אמר עוטף אותי בחיבוק

"היי" עניתי בחום מחזירה לו חיבוק, מאפשרת לו להיכנס לדירה.

"ואוו" הוא אמר "לא רע" הוא חייך מניח את המעיל שלו על הספה

הדירה לא הייתה גדולה במיוחדת אבל היינו יכולים להתגאות בזה שזה מיקום מעולה ונוף משגע

נתתי לו את האפשרות לבחון אותה בזמן שמזגתי לו כוס ויסקי עם שתי קוביות קרח

"תודה" הוא אמר מקבל את הכוס ממני

"את גרה פה הרבה זמן?" הוא שאל מתיישב על הספה "האמת, התחלנו לשכור אותה ביחד, אז קצת מעל לשנה" אמרתי לוגמת מהיין "נחמד" הוא אמר מתמקם בנוחיות

"אוקי" אמרתי מביטה בו "עכשיו אתה פה" זה נראה מחזה מוזר ביותר אני מודה, לא יודעת מה חשבתי לעצמי "אכן אני כאן" הוא אמר וחייך "אז פה קורה כל הקסם" הוא הוסיף לוגם לגימה גדולה מהויסיקי, תוהה לעצמי האם זה באמת רעיון גרוע להביא אותו לכאן

"טוב" הוא אמר מניח את הכוס על השולחן, מושיט את ידו לעברי

"מה?" שאלתי מניחה את היד שלי לתוך שלו והוא מושך אותי קרוב אליו, מנשק אותי, הטעם שלו היה מהול שוב בסיגריות

"ניק" אמרתי מרחיקה אותו ממני "מה קרה" הוא אמר מופתע לתגובה שלי

"הזמנתי לנו אוכל" אמרתי קמה על רגליי "אוקי" הוא אמר

"ובכל זאת אולי בא לי את הקינוח שלי עכשיו?" הוא שאל וקם אחריי, צועד איתי למטבח, תופס אותי במותניים ומצמיד אותי אליו, הגב שלי מופנה לאי שהיה באמצע של המטבח שלנו

הוא חוזר לנשק אותי. מרים אותי, ככה שאני יושבת על האי, הרגליים שלי מפוסקות והוא עומד בניהן.

הידיים שלו עוטפות אותי חזק וקרוב אליו, הנשיקות שלו מטריפות אותי, הידיים שלי בתוך השיער שלו ואני מחזיקה אותו קרוב.

משחקי שליטה שלו, הדברים הקטנים האלה שהוא מביא איתו תמיד מאתגרים אותי

הרצון שלו לשחק איתי את המשחקים שלו גורמים לי רק לרצות אותו יותר, הם מקפיצים את הדם שלי בשניות, וכל הגוף שלי עונה בהתאם.

רציתי שהוא ייקח אותי באותו הרגע שיקרע ממני את הבגדים ויטעם אותי...

לשבריר של שנייה יכולתי למשוך אותו, הפעם אחרי לתוך המשחק שלי...

פתאום שמעתי דלת הכניסה נפתחת, זה הקפיא את הדם שלי,

התבוננתי בניק, כאשר פחד מטורף עטף אותי מבפנים

"שיט!!" אמרתי במהירות, קופצת מהאי למטה מסדרת את עצמי

ניק נראה אבוד לא פחות ממני, בעיניים פקוחות הוא התבונן עליי

הרגשתי איך הלב שלי מחסיר פעימות הפעם מפחד שלא ידעתי איך להתמודד איתו

"קול?" קראתי בשמו משאירה את ניק במבטח וצעדתי לסלון מחפשת אותו

"היי" הוא אמר בקלילות מוריד את המעיל שלו

"היי..." מלמלתי "הכול בסדר? חשבתי שהיום זה המשמרת לילה שלך?" מיהרתי לקבל תשובות או להסדיר נשימה לא היה ברור לי באותו הרגע

"כן, היו שינויים, הכול טוב?" הוא שאל מתבונן בי מופתע אולי אפילו יותר ממני "בטח" אמרתי במהירות "את בדרך כלל לא חוזרת בשעות כאלה" הוא אמר מציץ בשעון הקיר שלנו "כן... טוב האמת..." מלמלתי

לא ידעתי איך אני הולכת לעשות את זה עכשיו.

ניק צעד פנימה ונראה לגמרי נינוח "היי" הוא אמר בחיוך

"היי" אמר קול בוחן אותו "קול אני רוצה שתכיר את אח שלי, ניק" אמרתי, לא מבינה איך צמד המילים האלה נולדו מתוכי... "נעים מאוד" אמר ניק מושיט את ידו לקול ושניהם לוחצים יד

"גם לי" ענה ניק, עדין נראה קצת תלוש מהסיטואציה, או שזאת רק אני

"אמרת שאתה רוצה שאני אזמין אותו לארוחת ערב...אז.." מלמלתי בחיוך

"כן, טוב, טוב להכיר אותך" אמר קול "שמעתי הרבה עלייך" הוא אמר

ואני זרקתי מבט מודאג וכחול לעברו של ניק. "כן, גם אני עלייך" ענה ניק

"אני רואה שאתם שותים" אמר קול וצעד בצעדים קלילים למטבח

משאיר אותי ואת ניק לבד, הסתכלתי עליו המומה "אני כל-כך מצטערת" מלמלתי בשקט

חשבתי שניק בכלל לא הצליח לשמוע אותי

אבל הוא לחץ את היד שלי וחייך "תנשמי, כבר" הוא מלמל לתוך האוזן שלי

"ניק, מה אתה אומר על ויסיק?" שאל קול כאשר הוא הגיע מהמטבח עם שני כוסות והושיט אחת מהן לניק. "תודה" אמר ניק בחיוך "את רוצה עוד יין?" שאל קול והניח יד על המותניים שלי, מצמיד אותי קרוב אליו, לא ממש אופייני לו.

"זה בסדר, יש לי עוד יין במטבח" אמרתי משתחררת מהאחיזה שלו, צעדתי במהירות לשם להוציא את הכוס יין שלי, משאירה אותם לבד.

"אז אני מבין שהגעת לפה לצורך עסקים" אמר קול

"כן, יש לי כמה לקוחות שהיו זקוקים לייעוץ והם נמצאים כאן אז חשבתי לעצמי למה לא?" אמר ניק בקלילות "האמת אני לא חושב שאלכסה הזכירה לי במה אתה עוסק"

תהה קול, ולגם מהויסקי "עורך דין" ענה ניק .

"זה נחמד, תמיד צריך עורך דין בחבורה" אמר קול

"אולי עדיף לך עורך דין מסוג שונה, אני מתמחה בפלילים" הוא הוסיף

וקול חייך "ייתכן שאתה צודק"

חזרתי עם הכוס יין שלי שהייתה עכשיו מלאה כמעט לגמרי, נעמדתי ליד קול כאילו הייתי חלק בלתי נפרד ממנו, סופר לא אופייני לי. "על מה דיברתם?" שאלתי מנסה להוביל שיחה

"סתם, הכרות" אמר קול ממשיך לטעום מהויסיקי

"נחמד" אמרתי בחיוך שהרגשתי שהוא מאולץ מידי, המצב הזה היה אחד המביכים שהייתי ולקחתי חלק בהם. זה לא היה צריך לקרות לא ככה.

"אולי נשב?" הצעתי שהרגשתי איך הרגליים שלי לא מצליחות להחזיק אותי

"בטח" אמר קול וזזנו לסלון, התיישבו אני וקול מול ניק שנראה לי מרוחק כל-כך וידו של קול הייתה מונחת על הרגל שלי. "אני מבין שלא הייתם בקשר הרבה זמן" ציין קול

"נכון" ענה ניק, "אבל אני שמח שאנחנו מחדשים את הקשר בנינו" הוא הוסיף

ואני חייכתי מנסה לאשר את דבריו "אלכסה לא הייתה בבית תקופה ארוכה" המשיך ניק

"אז חשבתי לעצמי שאם היא לא מתכוונת להגיע אולי הגיע הזמן לראות מה היא עושה בחייה" הוא אמר במתיקות מייסרת "לא עושה הרבה" מלמלתי לוגמת מהיין

"אל תגידי ככה, הצלחת לעשות הרבה מאוד בתקופה קצרה יחסית מאז שסיימת את הלימודים שלך" אמר קול מנסה להעלות את הביטחון העצמי שלי

"תודה" אמרתי ומחזירה לו חיוך.

"אתה מתכוון להישאר פה הרבה זמן?" חקר קול "זה תלוי" אמר ניק

"זה תלוי בלקוח שלי, אני ממתין לתשובה שלו ואז נוכל לדעת יותר טוב" הוא הוסיף זורק את מבטו לעברי. "אני מבין, טוב לפחות אני שמח שהצלחתי לתפוס אתכם כאן" אמר קול

והניח את הכוס הריקה שלו על השולחן, "חשבתי שאלכסה כבר לא תכיר לי את המשפחה מהבית" הוא אמר, עוטף אותי במותניים שלי ומצמיד אותי אליו

"כן, התעקשתי על לפגוש אותה לפני שאני טס" אמר ניק בחיוך

"ואני שמח שיצא לי לפגוש אותך" הוא אמר

פעמון הדלת הקפיץ אותי, בכלל שחכתי שהזמנתי אוכל.

"אני אפתח" אמר קול "זה בסדר" אמרתי "זה בטח המשלוח"

"אל תדאגי" הוא אמר וקם לפתוח את הדלת

בחנתי את מבטו של ניק, חיפשתי שם את המבוכה שאני מרגישה כרגע, כאילו שתפסו אותי על חם.

הרגשתי כאילו עכשיו הוא כבר יודע בוודאות, הרגשתי איך הכול בוער בתוכי

אבל התשובה היחידה שמצאתי שם, שוב נינוחות וביטחון מלא.

ישבנו לאכול את האוכל שהזמנתי, למזלי הזמנתי מספיק גם לארבע אנשים, שתינו ואכלנו

אחרי שסיימתי את היין שלי, הרגשתי קצת יותר טוב, האווירה הייתה הרבה יותר טובה ממה שחשבתי... ממה שבכלל הצלחתי לעלות על הדעת שלי...

ניק היה מקסים, הוא היה סבלני ענה על מיליון שאלות ולרגע אפשר היה לראות כאילו שהם ממש יכולים להסתדר ביחד. הרגשתי איך אני מצליחה לנשום למרות כל הדברים שעברו לי בתוך הראש שלי. קול היה בנאדם כל-כך חביב את האמת הוא הצליח להתחבב כמעט על כל אחד אולי היה לו את הכישרון הזה מבית החולים, העבודה במיון מלחיצה ואולי שם הוא למד איך לגשת לאנשים

אולי הוא יודע לקרוא אותם...

אחרי האוכל קול הציע לניק להישאר עוד, נראה כאילו השיחות שלהם זרמו אפילו יותר טוב ממה שחשבתי לעצמי, השארתי אותם ביחד בזמן שפיניתי את צלחות האוכל במטבח, שמעתי צעדים מאחורי וידיים ארוכות עטפו אותי מאחורה ושפתיים רכות מנשקות לי את האוזן, הסתובבתי לאחור

מצפה לפגוש את קול, אבל זה היה ניק "ניק!" אמרתי בקול מבוהל

והוא צחק, מתרחק ממני "את לחוצה" "מה אתה עושה?" שאלתי פוקחת עליו עיניים כחולות וגדולות "קול קפץ לשירותיים. תנשמי, זה לא כזה נורא" הוא אמר בחום

לקחתי נשימה עמוקה, "אני לא חושבת שאני עומדת בזה, אני כל-כך מצטערת" אמרתי מנסה לבקש סליחה, בחיי זה לא מה שתיארתי לעצמי

"היי" אמר ניק מניח על הכתפיים שלי ידיים ומחזק אותי "את היסטרית" הוא אמר וחייך

"הכול טוב, באמת זה היה צריך לקרות בשלב כלשהו" הוא אמר

"לא! זה לא! ממש לא!" אמרתי בתוקף אבל בשקט

"אתה חושב שזה מצב טבעי? נורמאלי?" שאלתי מרגישה את העצבים שלי גועשים

"מה? שבן הזוג שלך פוגש את המאהב?" הוא אמר וחיוך של גאווה התפשט על שפתיו

"אתה נהנה מזה?" שאלתי המומה "את לא?" הוא אמר

"את לא אוהבת את הסודיות הזאת? את הסכנה שבדבר?" הוא המשיך מנסה למשוך אותי אליו

"דיי" מלמלתי מתרחקת ממנו

"היי, הנה אתם" אמר קול צועד למטבח

"כן אנחנו פה" אמרתי מנסה להמשיך לסדר כמו שעשיתי לפני שניק הגיע והפריע לי

"אז מה אתה אומר ? נשתה עוד כוסית?" שאל קול

"הייתי שמח אבל יש לי מחר בבוקר שיחת וועידה חשובה מאוד אני צריך לקום מוקדם בגלל השעות" אמר ניק מבטל את ההזמנה, גורם לי להרגיש לרגע הרבה יותר רגועה

"טוב, אנחנו פה במידה ותמצא את עצמך משתעמם מהחיים הסוערים של אוסטרליה" אמר קול

"תודה לכם" אמר ניק, זורק לי מבט

חייכתי, "אני אלווה אותו החוצה קול" אמרתי מניחה לדברים

צעדתי החוצה לוקחת את מעיל הגשם שלי ולובשת אותו, ניק לבש את המעיל עור שלו והוא צעד אחרי, לוחץ את ידו של קול משאיר אותו בדירה.

חיכינו למעלית, לא החלפנו מילה

ונכנסו פנימה, מחכים שהדלת תיסגר. כשהיא נסגרה, ניק תפס אותי מצמיד אותי למראה, מנשק אותי

כמו שאני לא חושבת שהוא נישק אותי אי פעם... זאת הייתה אחת הנשיקות הכי לוהטות שלנו...

שירדנו למטה ודלתות המעלית נפתחו הוא צעד חוצה משאיר אותי בפנים, שולח לי חיוך

"אל תשכחי לנשום" הוא אמר והמשיך החוצה.

הוא תפס אותי כל-כך לא מוכנה, זה היה פשוט מדהים.

חזרתי לדירה, מעיפה מבט במראה שתוך המעלית, נראיתי סמוקה כל-כך...

נכנסתי לדירה וסגרתי את הדלת, לוקחת נשימה עמוקה

"קול?" קראתי לו שלא מצאתי אותו "כן" הוא ענה וראיתי שהוא בעצם במרפסת

"היי" אמרתי צועדת לשם, עדין לבושה במעיל הגשם שלי

"איך אתה?" שאלתי מנסה לגשש באפלה "בסדר" הוא אמר בוחן אותי

"כן?" שאלתי לקבל אישור שני ממנו... "כן, הוא נחמד" אמר קול, גורם ללב שלי להוריד לחץ

"באמת?" תהיתי לעצמי "כן, הוא די דומה לך" הוא אמר בחיוך

"אני שמח שאת מחדשת קשר אולי השלב הבא זאת תהיה אמא שלך" הוא אמר בחום עוטף אותי לתוך חיבוק "אולי..." עניתי בקצרה

אמא שלי לא הבעיה, היא מעולם לא הייתה בעיה, עשיתי את זה דווקא בגללו... זה הכול היה ניק, זה תמיד היה הוא...

 

שכבתי ערומה במיטה, עטופה בשמיכה, קול ישן לצידי, הייתי עייפה אבל לא הייתי מסוגלת להירדם שוב... קמתי, מתלבשת וצועדת למרפסת, קולות הרעמים תמיד עוזרים לי לישון טוב יותר אבל לא הפעם... המצפון שלי לא הניח לי בשבועות האחרונים, גם שהרגשתי שאני מאושרת

תמיד משהו גרר אותי לאחור... אני שוכבת עם שני אנשים במקביל... למה זה הופך אותי?

העברתי את הידיים בשיער שלי, קושרת אותו בגומייה שחורה כדי למנוע ממנו לעוף ברוח החזקה שיש כרגע, הגשם המשיך לרדת בטיפות גדולות וקצת מגושמות הלילה הזה.

עמדתי במרפסת מחפשת סימן למה שאני צריכה לעשות, תהייתי האם אני צריכה לעזוב או להישאר...

 

IM AL
17/11/2018 16:48
וואו קראתי שני פרקים ברצף , זה פשוט טוב!
רוצה עוד.
Jenny
18/11/2018 05:26
ואוו תודה רבה רבה ♡♡
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: