עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


אש וקרח הסוף

19/11/2018 14:40
Jenny
סיפור

פרק ט

 

 

אחרי שאתה בורח במשך תקופה ארוכה כל-כך... ייתכן וזה כל מה שאתה באמת יודע לעשות, לברוח, להתחמק ולהסתתר...

דברים שניק אמר נשמעו לי צלולים פתאום יותר מתמיד.

ייתכן וזה באמת מה שעשיתי ברחתי מעצמי, בחרתי ממנו, ברחתי מהבחירות שהייתי צריכה לעשות והכול מתוך סוג של פחד, סוג של עולם שיצרתי לעצמי...

נהגתי הביתה, ממלון "קיפ", מרגישה איך הצלילות הזאת מדרבנת אותי להמשיך...

הראש שלי כאב, הגוף שלי כאב ובכול זאת עשיתי את הבחירה שלי, בחרתי בניק,

ייתכן וגם הבחירה הזאת נעשתה עבורי עוד מלפני שנים... ומעולם לא הצלחתי לפעול על פיה..

ייתכן ופשוט המתנתי לרגע הנכון כדי שמשהו בחיים שלי ידחוף אותי לעבר ברור מכול...

ובכל זאת עדין חששתי להתמודד עם קול.

קול היה חלק מהחיים שלי, ייתכן והוא עדין חלק מהם, ואני עושה את הדבר הכי אנוכי שעשיתי אי פעם לטובתי... מבלי להתחשב יותר מידי, מצד שני ייתכן ושום דבר לא היה קורה עם קול

אם הייתי נאמנה לרגשות שלי מההתחלה ולא גוררת את עצמי לכאן, לאוסטרליה, לזרועותיו...

צעדתי לתוך הדירה החשוכה, ידעתי שהוא לא יחזור עד הבוקר

הייתי חייבת להתחיל לארגן את הדברים שלי,

הדירה הזאת, בחרנו אותה ביחד, אני אשקר לעצמי עם אגיד שאני באמת בלב שלם מוכנה לעזוב אותה, חלקנו כאן הרבה רגעים ביחד... עד לפני שפגשתי את קול לא באמת הייתי בקטע של מערכות יחסים ארוכות טווח, אולי זה מה שלמדתי מניק, אולי זה פשוט הקטע שהיה לי.

אבל קול הפך את זה לפשוט, חיבבתי אותו מההתחלה, אולי אפילו אמרתי לעצמי שאני אוהבת אותו כמה פעמים, אחרת למה כל זה טוב?

אבל שחושבים על זה, אין באמת תחרות בניהן... לניק בחיים לא הייתה תחרות עם אף אחד שחלקתי איתו את המיטה... ניק היה ייחודי אולי כי היה בלתי ניתן להשגה במשך תקופה ארוכה כל-כך

אולי כי זאת באמת הייתה אהבה ממבט ראשון שהציתה בתוכי להבה שאיש לא הצליח להשאיר דלוקה חוץ ממנו...

הדירה הזאת הייתה חלק ממני כמו שקול היה חלק ממני גם,

חשבתי איך אני אמורה להגיד לו, באיזה מילים אני צריכה להשתמש כדי להסביר לו מבלי לפגוע בו... דבר שהוא בלתי אפשרי בכלל, כבר פגעתי בו ואולי אני רק אמשיך לפגוע בו עוד...

אבל רציתי להיות מאושרת, רציתי להתחיל את החיים שניק הבטיח לי.

אבל דווקא ברגע הזה, הפחדים שלי התגברו, והצלילות שהרגשתי שעות קודם נראית רחוקה פתאום...

התחלתי לארגן את המזוודות שלי, רציתי לקחת כמה שיותר דברים לא רציתי לחזור לפה אחרי שאני עוזבת, אולי כי לא רציתי להתמודד עם עצמי יותר אלא להניח לכול.

או אולי פשוט לא חשבתי שקול ירצה לראות אותי אחרי זה...

שלוש מזוודות...

זה כל מה שחשבתי לנכון לקחת מכאן...

ארגנתי אותן משאירה אותן בכניסה.

ברגע שאסיים את השיחה עם קול אני אתקשר לנהג, הוא יעזור לי

עברתי על התסריט הזה כמה פעמים, אבל עדין לא הייתי מוכנה...

הלילה הזה היה איטי... במיוחד שלא הצלחתי לישון או לשתות כדי להרגיע את העצבים שלי

זה כנראה בטופ של הדברים הכי מגעילים שאני יעשה בחיים שלי...

כנראה...

עמדתי במרפסת, כוס תה חמה הייתה בידי וחיכיתי לברך את הזריחה...

ליום חדש... אולי להתחלה חדשה...

הלילה היה קר, אבל לא ירד הגשם שחיכיתי לו, אולי השמיים לא באמת בוכים יחד איתי

אולי כי אין לי סיבה אמיתית לבכות בגללה...

קול נכנס הביתה, מניח את תיק העבודה שלו בצד, פגשתי את העיניים שלו כאשר הוא בחן את המזוודות שפגשו אותו...

"היי" אמרתי בקול שקט

"מה קורה?" הוא שאל, נראה מבולבל

העברתי את האצבעות שלי בשיער, לוקחת נשימה עמוקה

"אני חייבת לדבר איתך" מלמלתי

העיניים שלו נפתחו והוא לא נראה מרוצה "זה בטוח" הוא אמר ושמעתי את זה בקולו

"אתה רוצה לשבת?" הצעתי

"לא, אני אשמח לדעת מה קורה" הוא אמר ונשמע תקיף יותר

"כן, כמובן, מצטערת..." הרגשתי איך המילים לא מצליחות לצאת ממני

כל החזרות שעשיתי, היו ריקות מתוכן...

"אני חוזרת הביתה" אמרתי מנסה להקל עליו

"חוזרת הביתה?" הוא חזר אחרי

"כן" עניתי במהירות

"אני לא מבין, מתי החלטת את זה? מה קרה?" הוא מיהר לשאול

"היום.." מלמלתי

קול נראה לחוץ למדי "אתמול נראה כאילו שלא הרגשת טוב, היום אני מגלה שאת חוזרת הביתה... אני לא מצליח להבין"

"אני מצטערת קול, אני חושבת שאני צריכה קצת פסק זמן" גמגמתי שוב, מנסה למצוא את המילים הנכונות, למרות שבקצב הזה אני מרגישה שאין באמת כאלה

"קרה בנינו משהו? עשיתי משהו?" הוא שאל ונראה עכשיו ממש על הסף, הקול שלו היה עמוק

"לא, בוודאי שלא" ניסיתי להרגיע אותו כמה שיכולתי

"אני מאבד את זה, אלכסה מה קורה? אם הכול בסדר למה את עוזבת?"

הסתכלתי עליו, העיניים שלי התחילו להתמלא בדמעות, לא יודעת למה הרגשתי פתאום צורך עז להוציא אותם החוצה, למה זה כואב לי פתאום

"היי," הוא האיץ בי "אני מצטערת" מלמלתי, מנסה לשמור על קור רוח

"אני פשוט מרגישה שהגעתי לשלב הזה בחיים שאני חייבת להבין כמה דברים"

הוא עצם את העיניים, לוקח נשימה עמוקה

"יש לך מישהו? זה מה שאת מנסה להגיד?" הוא שאל, יכולתי להרגיש את הכאב שלו

"לא, לא" מיהרתי לענות , לא מבינה למה אני ממשיכה לשקר

הוא לא הרים את מבטו

"אני לא יודעת איך להגיד לך את זה" אמרתי,

"את מה? שאת לא אוהבת אותי יותר? זאת הכוונה הגדולה?" הוא אמר מתחיל לתפוס פוזיציה

"אני מנסה להגיד לך שאני לא יודעת, אני לא רוצה לפגוע בך"

הוא קימט את הגבות שלו

"קצת מאוחר מידי בשביל זה..." הוא אמר, מנחה עם היד שלו לעבר המזוודות

"אני לא יודעת מה אתה רוצה שאני אגיד"

"את האמת, אני מעדיף לשמוע את האמת.. את יודעת? אני חושב שמגיע לי לשמוע את האמת"

הוא נראה תוקפני פתאום, כל הצ'ארם שלו נעלם כלא היה

"אלוהים, אלכסה אנחנו כמעט שנתיים ביחד, את לא חושבת שלא ראיתי שקורה משהו?"

הוא אמר באותו טון שיפוטי, גורם לי להרגיש הרבה יותר רע ממה שהרגשתי

"כל מה שאני יכולה להגיד לך זה שאני ממש מצטערת, אני צריכה זמן לעצמי כרגע, אני לא רוצה יותר להמשיך בחיים האלה"

אמרתי, לוקחת נשימה עמוקה

"ואני חושב שהייתי מצפה ממך לקצת יותר..." הוא אמר, ניגש לתיק שלו

הוא הוציא משם קופסה שחורה קטנה והניח אותה על שולחן הקפה, בדיוק מול הפרצוף שלי, בנינו...

הסתכלתי עליה "קדימה, תפתחי אותה" הוא אמר וקולו היה חד מתמיד

"קול..." מלמלתי "קדימה!" הוא אמר

ניגשתי לשולחן, מרימה את הקופסה הקטנה, פותחת אותה באיטיות

הלב שלי בקושי עומד בזה...

והנה, טבעת עגולה... יהלום... והשתיקה...

"אלוהים..." מלמלתי

"כן, טוב, יצא שאני אידיוט" הוא אמר ונשמע כועס עוד יותר.

לא ציפיתי למשהו כזה, לא ממנו.. איך זה קרה

"קול... אני... למה?" נראיתי המומה

"למה?" הוא שאל "באמת נראה לך שהייתי סתם איתך?" הוא נשמע מתוסכל

"אלכס, אני בן 32, אני לא מבלה איתן בשביל להעביר את הזמן, אני אוהב אותך, אני אוהב את זה שאת מאפשרת לי להיות אני, קל לי לדבר איתך, אני חשבתי שזה מה שאת רוצה, חשבתי שאת מרגישה כמוני... לפחות עד לחודשים האחרונים זה מה שהרגשתי... ואז.." הוא השתתק, לוקח נשימה... "משהו אצלך השתנה, הסתגרת... חשבתי שאולי את חוששת שאני לא רציני בנוגע לקשר הזה, אז הרגשתי שהגיע הזמן..." הוא המשיך

"הרשתי לעצמי לעשות עוד תחנה בחיים שלי. חשבתי שזה מה שגורם לחרדות האלה שלך, ללחצים... לא דמיינתי לעצמי את זה" הוא שוב הסתכל על המזוודות האלה

עמדתי שם, מחזיקה את הקופסה בידיים שלי, מרגישה נורא יותר מתמיד

אני שוברת את הלב שלו... בדיוק כמו שמישהו מסוים שבר את הלב שלי לפני עשר שנים... מישהו שלקח את האש הזאת, את הלהבה שלי שהרגשתי כמו ילדה קטנה בתוך הבטן שלי

וכיבה אותה... לעס אותה ולא סיים

המילים שלי היו ריקות מתוכן... שום דבר שאגיד עכשיו לא ישנה את מה שקרה שם.

זה יהיה חסר טעם מבחינתי לנסות ולהוציא אותי בסדר...

זה פאקינג לא משנה לאף אחד, בטח שלא לקול שאהבת חיי חזרה אליי

ושייתכן שהילד הזה בבטן שלי שייך לו... או אולי הוא דווקא שלו...

כל תסריט שהייתי בוחרת היה מסתיים באותו שיברון לב, זה או שהייתי הבוגדת והוא היה נשאר איתי והיה הגיבור שמוכן לקבל אותי חזרה אחרי שאלוהים יודע הוא לעולם לא יסמוך עליי שוב,

ואז מה?

הוא זה שיחיה את החיים שלו בפחד... או אולי הוא בכלל לא יוכל להיות מאושר באמת...

או שאני אספר לו את כל הסיפור והוא עדין ירגיש נורא ששברתי אותו...

וירגיש כאילו ניצלתי אותו... הוא לעולם לא יאמין לי, לא באמת

"אני באמת, באמת ממש מצטערת, על הכול" מלמלתי

מניחה את הקופסה על השולחן

רציתי להגיד לו שאהבתי אותו, רציתי להגיד לו כדי לנסות לשפר את ההרגשה המרה הזאת שהציפה אותי... אבל לא הייתי מסוגלת...
לקחתי את התיק שלי, ויצאתי מהדירה

הרגשתי את הדמעות שלי מציפות אותי והעצב הזה מתגבר בתוכי...

כל-כך צבוע מבחינתי להרגיש ככה... אני לא יכולה לרחם על עצמי ועל הרגשות שלי

אני לא זאת שנותרת לבד...

ובכל זאת הייתי אנוכית... כנראה כמו כל האנשים האחרים בעולם הזה

טובתי האישית הייתה חשובה לי יותר מאשר לנסות ולהישאר עם בנאדם מקסים, שהיה מוכן להתחתן איתי והכול בשביל שאוכל להיות עם מישהו שהוא היה האגדה שסיפרתי לעצמי...

ירדתי למטה, ממתינה למונית שלי, ביקשתי מהנהג לאסוף את המזוודות שלי

והוא עשה זאת, לא הייתי מסוגלת להתגבר על כל קשת הרגשות הזאת שחגגה עליי.

הרמתי טלפון לניק, אמרתי לו שזה נגמר ושאני בדרך אליו.

זאת הייתה נסיעה ארוכה בפקקים, כנראה שהטיפול שלי בבעיה לא נעשה בצורה הכי טובה שחשבתי עלייה בזמן שניסיתי לדמיין את השיחה הזאת... אבל הייתי בחוץ...

והייתי מוכנה לחזור הביתה...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כנראה שלעולם לא נדע...

 

ניק רכש לנו כרטיסים לטיסה הקרובה ביותר שמצא, חלק בי היה שמח להעביר את הלילה הזה במיטה, איתו, לראשונה מזה תקופה שלא הייתי צריכה להסתיר את זה מאף אחד.

היו לי הרבה חששות על החזרה הביתה... לא באמת יצא לי לחשוב על זה, לפחות לא בשנים שחייתי באוסטרליה, לא דמיינתי לעצמי את הרגע שבו ניק יתפרץ לחיי ויכבוש אותם מחדש כמו רעם ביום בהיר. תמיד חשבתי את עצמי לטיפוס שלא יסרב להצעה מהיקום, אבל לא ידעתי איך ההצעה הזאת תגיע... היינו צריכים להתמודד עם עוד הרבה שאלות בדרך, שאלות לתשובות שאני לא יכולתי לתת להם מענה, לפחות לא עכשיו...

היו לי את הפחדים שלי, תמיד נזהרתי לבדוק מה אנשים חושבים עליי, איך הם מסתכלים עליי ומה הם אומרים שאני לא שם... חשבתי לפעמים שזה מסיבה אחת ברורה שאני טובה יותר מאחרים, כמה נרקיסיסטי מצידי, לדמיין שאני טובה יותר ממשהו אחר...

אבל כנראה שהרעיון הזה חלחל לכל היבט בחיים שלי, הוא זה שמנע ממני בהתחלה לקחת את הצד ולקפוץ על הגבר שהתאהבתי בו וכן, הייתי זקוקה לפוש רציני

הייתי זקוקה לשטיפה טובה של המציאות כדי להבין שאני לא יותר טובה מאחרים...

אני בדיוק כמו כולם... אני לא נקייה מהחלטות גורל נוראיות ואני לא איזה מלאך...

בעולם שבו חייתי, נשבעתי שלא אעשה הרבה מהדברים שעשיתי...

היו הרבה קווים אדומים שהבטחתי לעצמי אין ספור פעמים שלא אחצה שלא אבחר בדרכים האלה...

ופעם אחר פעם שברתי אותם, אז אולי אני לא מושלמת, אולי לא באמת מגיע לי לקבל את כול התשובות לכל השאלות שאי פעם שאלתי את עצמי, אולי אני פשוט בנאדם, שעושה טעויות ומקווה שיוכל לזכות לסוף שמח...

אולי נשארו עוד שאלות פתוחות בדרך, אולי לא הכול ברור כשמש...

מצד שני ככה זה החיים, הכול הוא חוסר וודאות אחד גדול ואנחנו רק מגששים באפלה..

אבל, את זה כנראה שאנחנו לעולם לא נדע...

 

 

 

 

-הסוף-

 

 

IM AL
19/11/2018 20:00
קורא את את הסיפור של אלכסה ומחפש אותך,
קורא אותך ומוצא את הסיפור של אלכסה,

לא יודע אם בגלל שאת כל כך קרובה לדמות או בכלל, כתוב כל כך חי ואמיתי,
זה כמעט כמו תסריט, לסדרה או סרט , פשוט כתוב בחשק וזורם כך כך, ממש כף לקרוא.

מחכה לעוד.
Jenny
20/11/2018 05:36

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: