עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


טעם ה(א)דם

08/01/2019 21:49
Jenny
סיפור, פנטזיה

פרק א

 

נסעתי על כביש החוף של העיר ויקטוריה, נהנה מעוד יום סגרירי אשר עוטף את המקום הקסום הזה.

אהבתי לחזור לכאן, לא משנה באיזה מקום בעולם הייתי מוצא את עצמי בו, החזרה לויקטוריה תמיד גרמה לי להרגיש בבית.

הדלקתי סיגריה, שואף לתוכי את העשן הממכר הזה אשר חימם אותי מבפנים,

הרדיו של האאודי RS3 שלי זמזמם מנגינות של שירים שלא הכרתי ותמיד גרם לי לעלות חיוך לעובדה שיש דברים שלא משתנים אף פעם.

הבית שלי היה ממוקם בסמוך לפארק הלאומי המזרחי של ויקטוריה, זה היה מקום שקט יחסית, מרוחק ממוקדי הרעש העירונים, אולי זה מה שהכי אהבתי בו את השקט.

הבית הזה היה שנים ארוכות שייך למשפחה שלי ואני תמיד הרגשתי את הרצון להשאיר אותו כפי שהוא היה. העובדה שהיה ניתן לראות ממנו גם את האוקיינוס גרמה לו להיות עוד יותר ייחודי בעיניי, אהבתי את האוקיינוס את האפשרות שניתן פשוט לשקוע בתוך קו המים הכחולים האלו

ופשוט ללכת לאיבוד בתוך הכחול הממכר הזה.

יש דברים שלומדים להעריך אותם יותר ויותר ככל שהזמן עובר...

חניתי את האאודי, יוצא החוצה פוגש בריח הממכר הזה של העצים הגבוהים והמוכרים לי כל-כך אשר עוטפים את הבית, פנים מוכרת פוגשות אותי עם חיוך מתוק ושיער אפור שלא מאפשר להסתיר את הגיל.

"ברוך הבא" אמרה גברת קלארק שיצאה לקבל את פניי.

"שלום" אמרתי בחום מברך אותה גם, היא הייתה מנהלת את משק הבית שלי, היא גרה פה שנים ארוכות ולהגיד את האמת היא הייתה חלק בלתי נפרד מהמקום הזה.

"הופתעתי לגלות שאתה חוזר מוקדם מהצפוי" היא אמרה כאשר נכנסנו הביתה

"אני יודע" אמרתי מניח את התיק השחור שהבאתי איתי משדה התעופה

"אבל אני שמח שזה כך" אמרתי מודה שאני שוב כאן.

גברת קלארק הרימה את התיק, "אני אטפל בזה, אתה בטח עייף מהנסיעה הארוכה" היא אמרה בחום, מתרחקת ממני ומשאירה אותי לבד.

הדאגה שלה אליי לפעמים החליפה את הדאגה האימהית הזאת שכולם מדברים עלייה, גברת קלארק מכירה אותי הרבה שנים ותמיד הרגשתי שאולי במובן כלשהו זה מה שהיא בשבילי.

צעדתי לחדר השינה שלי שהיה ממוקם בקומה העליונה, נכנס למקלחת, מוריד את הבגדים שלי אני ניצב מול מראה, הגוף הזה היה לבן וחיוור כל-כך, יכולתי פשוט לראות את הסימנים הכחולים מתחת לעיניים שלי, לא חשבתי שלכאן התגלגל מצבי...

נכנס מתחת לזרם המים, אני עוצם את העיניים מנסה להקשיב למים,

לא לחשוב על כלום, לנקות את עצמי ולטבוע בשקט הזה.

החלפתי בגדים, לובש את הג'ינס השחור וחולצת טריקו אפורה, גברת קלארק תמיד דאגה שהמקום יהיה מסודר לא משנה מתי אני אגיע, מעניין אם היא אוהבת את הלבד הזה כמו שאני אוהב אותו...

שכבתי על המיטה הגדולה, מוקף בהרבה כריות שעטפו אותי.

הטלפון שלי צפצף, משכתי אותו אליי מעיף מבט, על המסך הופיע השם אריק.

מה עכשיו? חשבתי לעצמי, לוקח נשימה עמוקה, ועונה

"מה קורה?" הוא שאל בקול גבוהה

"רגיל" מלמלתי, ממשיך לשכב על המיטה

"הגעת הביתה?" הוא שאל

"כאילו שאתה לא יודע" אמרתי, יודע וודאות שהטלפון שלי מחובר למערכת הגי פי אס שלו ככה שאין ספק שהוא לא יודע שאני כבר כאן.

"כמה אתה קשה..." הוא אמר אך נראה שהוא היה מרוצה מעצמו כמו תמיד

"רצית משהו?" שאלתי מנסה לדלוף פרטים מהשיחה הזאת

"הבוס רוצה שתבדוק משהו"

עצמתי את עיניי, הוא באמת לא מאבד רגע

"אני מקשיב" אמרתי מרים את עצמי לישיבה

"אני שולח לך עכשיו את הכתובת, זה אמור להיות באזור של האוניברסיטה, תקפוץ לשם, תאתר את הבחורה ותדווח" הוא אמר, תוך כדי שיחה כבר שמעתי את הצפצוף של ההודעה שקיבלתי מאריק, זאת הכתובת שהוא רוצה שאני אלך אליה.

"קיבלתי" אמרתי כאשר ראיתי שהמידע אכן הועבר אלי,

"ומייקל..." אמר אריק, "מה עכשיו?" שאלתי מרים מעט את קולי

"אל תשכח לאכול משהו, הכדורים זה לא פתרון" הוא אמר וקולו נשמע רציני יותר.

"אל תמלא את הראש שלך בשטויות" אמרתי, סוגר את השיחה.

האמת, חשבתי שיהיה לי קצת זמן.

חשבתי שאולי תהיה לי את האפשרות לקצת שקט לפני שאקבל את המשימה הבאה שלי, אבל...

מצאתי את עצמי נוהג לכתובת שנשלחה אליי מאריק, הוא צדק מדובר בבניין דירות ליד האוניברסיטה של ויקטוריה, ככל הנראה מדובר בדירות שמושכרות לרוב לסטודנטים בגלל הקרבה שלו למקום

תהיתי מה הבוס רוצה לדעת על הבחורה הזאת...

תמונה של אישה צעירה, בעלת תווי פנים ארוכות, עיניים חומות ושיער שחור ארוך נשלחה אליי, היא נראית לי לא בהרבה יותר מבוגרת ממני. השם שלה זה יולי רון.

חניתי אם האאודי ממש בכניסה של הבניין, מצידו השני של הרחוב, מדליק סיגריה, מכאן אני יכול לראות את הבאים וההולכים מהמקום בקלילות ולא למשוך הרבה צומת לב שלא הייתה נחוצה לי...

הערב ירד, המקום היה מקום מרכזי, הרבה אנשים יצאו ונכנסו לבניין, אבל עד עכשיו לא קלטתי את יולי... תהיתי אולי כדי לי לבדוק קודם באוניברסיטה, אולי היא סטודנטית שלומדת שם,

לפחות על פי התמונה נראה שהיא יכולה להיות בגיל המתאים...

כיביתי את הסיגריה, מעיף מבט מהחלון כאשר פתאום תופס אותי ריח מטריף...

ריח שלא יכולתי ישר להבין מהו...

הורדתי את משקפי השמש שלי, מעביר מבט מהיר על האנשים שנמצאים בקרבתי, הריח היה חזק וארומטי ופשוט הרגיש כאילו הוא מגיע מעולם אחר... אף פעם לא נתקלתי בדבר כזה...

הרגשתי איך כל החושים שלי מתחדדים, כמו צייד אני מרגיש את האיברים הפנימיים שלי גוררים אותי לצאת החוצה, לעקוב ולמצוא את המקור שלו...

הייתי חייב להחזיק את עצמי ולא לפעול לפיו...

והנה בקצה הרחוב, אני מצליח לקלוט את המקור שלו, האם מדובר באותה בחורה?

העפתי מבט נוסף על התמונה שנשלחה אלי, יולי רון... כן. זאת היא.

היא הלכה ביחד עם עוד מישהי לצידה, בחורה צעירה עם פניים עדינות ולבנות, שיער בלונדיני ארוך אשר היה קלוע בצמה ארוכה שנחה על החזה שלה...

הריח מגיע משם.

דחפתי את היד שלי לכיס של המכנס, שולף משם קופסת כדורים ורודים, מושך משם שני כדורים ומכניס אותם במהירות לפי, בולע אותם, מנסה לא לשכוח לנשום...

הריח התקרב ונהיה חזק וברור הרבה יותר ככל שהן התקרבו אליי, מנסה לשלוט בדחף שמתעורר בתוכי אני נשאר במכונית.

הרגשתי מבולבל, אך אני מתחיל להרגיש את ההשפעה של הכדורים, לאט- לאט

ואני מצליח להרגיע את עצמי...

לוקח את הטלפון אני מקליד לאריק הודעה שמצאתי את הבחורה.

אחרי רגעים ספורים, הבנות נמצאות כבר בתוך הבניין.

אני מקבל הודעה חזרה.

עבודה טובה. יש להמתין להוראות המשך.

כמובן... מלמלתי לעצמי...

לא קרה לי משהו כזה כבר תקופה ארוכה....

הריח הזה הטריף אותי. הוא כמעט ושבר אותי...

שנים של עבודה, שנים של הרגשה כאילו אני יכול לשלוט בזה, והנה...

אני כמעט ונופל שוב.

 

 

הברים בעיר הזאת תמיד פתוחים כל הלילה, זה המקום בו צעירים רבים בוחרים לבלות בו את הלילה שלהם, אולי מנסים לברוח מהבעיות שלהם, אולי סתם מעדיפים חברת אנשים או שאולי זה המקום בו הם יכולים למצוא את הקורבן הבא שלהם...

אלכוהול סמים ורוק'נרול... ישבתי על הבר, בפינה השמאלית, עם כוס ג'ק דניאלס שהייתה מונחת לפני... העיניים שלי צדו, אחר הבחורה הנכונה.

המקום היה עמוס באנשים, דווקא בסביבה כזאת זה היה פשוט כל-כך למצוא אותן, הן היו נואשות אחרי צומת הלב הנכונה, ואני הייתי שמח לתת להן אותה.

והנה צדתי אחת. לבר בדיוק צעדה בצעדים קטנים בחורה עם שיער אדמוני, היא נראתה לי בדיוק כמו הטיפוס שזקוק למלוא צומת הלב שלי, היא הייתה לבד... ייתכן וזאת הסיבה שהיא הגיעה לכאן היום, גם היא צדה אחר הגבר שייקח אותה מכאן...

זה הזמן...

היא התיישבה על הבר, מזמינה משקה, ניגשתי אליה נעמד לצידה, ספק נוגע בה

"היי" אמרתי, הקול שלי היה חד וברור

היא הרימה את מבטה לכיווני, סורקת אותי סריקה מהירה עם העיניים החומות שלה, אני יודע בוודאות שזה מה שהיא מחפשת

"היי" היא ענתה אחרי שסימה לבדוק אותי, השפתיים שלה לא משקרות... היא מחייכת

"אני יכול להזמין אותך למשקה?" שאלתי, נועל את עצמי על העיניים שלה.

"אני אשמח" היא אמרה בקול חם וזמין.

שפלתי מהכיס שלי שטר, משלם על המשקה שלה,

ומתיישב לצידה, הגוף שלה מופנה אלי, היא מהופנטת, ככה אני אוהב אותן.

"מה שמך?" שאלתי ממשיך לדובב אותה

"לילי" היא מלמלה אלי "ואתה?"

"אני מייקל" אמרתי ממשיך לא להוריד ממנה את העיניים, היא הסמיקה

גורמת לי לעלות חיוך לבן, היא יותר מהירה ממהירה...

"מה את מחפשת כאן בלילה מקסים כמו זה?" שאלתי, לוגם מהויסקי שלי

היא משכה בכתפיים שלה, מניחה את היד הרכה שלה ומוחצת קלות את הברך שלי...

"הרפתקה..." היא מלמלה, כאילו מנסה להסתיר את ההתלהבות שלה,

"אני חושב שאני יכול לעוזר לך עם זה." אמרתי, זורק אליה מבט כחול מאשר.

יש לי את זה...

היא קמה על רגליה, מובילה אותנו לשירותים, היא הולכת בצעדים קטנים, יכול להיות שזאת

הפעם הראשונה שלה? הלכתי אחריה, נותן לה את האפשרות שתחשוב שהיא זאת שיוזמת...

שכל זה היה הרעיון שלה...

המוזיקה עוטפת אותנו יחד עם קולות האנשים, כולם עסוקים כל-כך בעצמם...

היא נכנסה לתא השירותים האחרון, ואני אחריה, נועל אותו...

מצמיד אותה כנגד הדלת... עכשיו את שלי.

"לילי, אני רוצה שתסתכלי עלי טוב" אמרתי בקול חד וברור

העיניים החומות שלה נפתחו לרווחה, ילדה טובה וצייתנית

"כל הכבוד..." החמאתי לה "עכשיו, אני רוצה שתהיי ילדה טובה, תעמדי כאן בשקט, אל תזוזי ואל תשמיעי קול... את מבינה אותי?" שאלתי מוודא שהי אכן הבינה את ההוראות שלי

היא המשיכה להתבונן בי, בשקט היא הנהנה בראשה.

"ילדה טובה..." אמרתי, מתקרב אליה, מושך את שיערה האדום לאחור, מפנה לעצמי את הדרך לצווארה... מרגיש איך הניבים שלי מתחילים לחתוך את בשר החניכים שלי... הן מתארכות וננעלות על הצוואר שלה, בקול קטן של קריעה, הן נכנסות לתוך הבשר החם שלה...

ותוך שניות, מאפשרות לנוזל האדום והחם הזה להתחיל לרוץ לתוך הפה שלי...

הרגשה של אקסטאזה, טירוף חושים... שמתחילה למלא את פי...

לילי עמדה בשקט, כמו שאמרתי ילדה טובה וצייתנית... סוג הדם השלה היה חיובי, מתקתק יותר מהסוג השלילי... התגעגעתי להרגשה הממכרת הזאת שהשתלטה עליי...

רציתי להמשיך... עוד ועוד...

אבל הייתי חייב להפסיק.

מתנתק מצווארה, אני שולף את הניבים שלי ממנו....

הדם עדין ממשיך לצאת... לוקח את האגודל שלי, אני מצמיד אותו על ניב ומנקב אותו, טיפות קטנות של הדם שלי מתחילות לצאת החוצה, אני מצמיד את הדם שלי, על החורים שהשארתי עליה לפני רגע, ומורח אותם. לילי ממשיכה לעמוד בשקט בלי תזוזה מיוחדת.

תוך רגע החורים נסגרים. ואני מלקק את שאריות הדם שנותרו עליה.

"לילי" אמרתי, מושך את מבטה חזרה אלי.

היא הפנתה את מבטה החום, עדין כל-כך מתוקה

חייכתי אליה "אני ממש גאה בך, עשית עבודה טובה מאוד" אמרתי, והיא החזירה לי חיוך חם

"עכשיו אני יודע שתרגישי עייפה, אבל זה בסדר, שתית היום יותר מידי, אני רוצה שתלכי הביתה, תזכרי שהגעת לכאן, ישבת על הבר, שתית ושהרגשת עייפה החלטת לחזור הביתה, אני לא רוצה שתזכרי אותי, או את מה שקרה כאן. הבנת?" שאלתי אותה שהעיניים שלי נעולות על שלה.

היא הנהנה שוב בראשה.

"עכשיו את יכולה ללכת" אמרתי, פותח את הדלת של תא השירותים

לילי יוצאת החוצה, משאירה אותי מאחור...

ניצב מול מראה, עכשיו הסימנים הכחולים מתחת לעיניים נעלמו כליל...

נראיתי בדיוק כמו שנראיתי לפני 142 שנים.

 


IM AL
08/01/2019 22:44
וואו, לא הייתי בכיוון בכלל, מקסים, את קוסמת.
ואוהב נורא שאת כותבת כגבר.
Jenny
09/01/2019 11:34
איזה כיף לי :) תודה רבה
כיף לדעת שנהנית :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: