עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


טעם ה(א)דם פרק ז

14/01/2019 10:44
Jenny
סיפור, פנטזיה

פרק ז

 

פתחתי את החלון הגדול שבחדר האורחים, מכניס את האוויר הקריר של אוקטובר, הגשם מליל אמש שקט, משאיר אחריו עכשיו שובל של שמים נקיים וריח מטריף של רעננות הבוקר...

מצית סיגריה אני מכניס אותה לפה, מרגיש איך היא העשן שלה ממלא אותי...

אליזבת, היצור המופלא הזה שוכב עכשיו במיטה בביתי, מתקשה להאמין שאפשרתי לעצמי ליפול ככה... שנים שלא אפשרתי לעצמי להרגיש ככה, מערבולת חושים שכזאת, הדם שלה עדין משאיר את הטעם המתוק שלו בתוך הזיכרון שלי... גורר אותי לשוב ולהיזכר בלילה של אתמול...

היא הסתובבה במיטה, פוקחת את העיניים הירוקות שלה ומציצה עליי

"בוקר טוב..." היא מלמלה

"בוקר טוב" אמרתי, מכבה את הסיגריה שלי ומניח אותה בתוך המאפרה

"קריר..." היא אמרה מושכת את השמיכה על עצמה, עוטפת את גופה הערום

"אני מצטער" אמרתי, סוגר את החלון, שוכח שאנחנו מרגישים את הקור בצורה שונה.

"זה בסדר" היא אמרה מתיישבת, ממשיכה לעקוב אחרי עם המבט שלה

"איך את מרגישה?" שאלתי, חוזר לשבת על המיטה מולה

"בסדר" היא אמרה אחרי כמה שניות שכנראה העריכה את מצבה

"אני שמח לשמוע" אמרתי, שולח לה חיוך, יפה כל-כך...

היא הסתכלה עליי מבעד לריסים הארוכות שלה, בוחנת אותי כמו תחת זכוכית מגדלת

"מה קרה?" שאלתי

"אתה יכול להראות לי?"

"להראות לך מה?" שאלתי מנסה לפענח אותה

"את הניבים שלך..." היא מלמלה, לא מורידה את העיניים שלה ממני

"את עדין חושבת שכל זה חלום?" שאלתי מתבונן לתוך עיניה

היא משכה בכתפייה הקטנות "אני מוודא"

"אוקי" אמרתי, מאפשר לניבים שלי לצאת החוצה,

אליזבת לא מסירה את העיניים שלה היא עוקבת אחריי, עדין בפליאה

"אני עדין מבולבלת.." היא אמרה

"זה בסדר" אמרתי

"זה כואב?" היא שאלה, בוחנת אותם

"קצת"

"הא" היא מלמלה, כשאני מכניס אותם פנימה

"אתה עדין רוצה את הדם שלי?" היא שאלה בשקט,

גורמת לי לעלות חיוך קל על שפתיי, עדין...

"אני מצטער, הייתי צריך להיות חזק יותר" אבל הדם שלה היה הדבר הכי מופלא שטעמתי

"זה בסדר" היא מלמלה, ממשיכה

"אז כל הדברים האלה שאומרים על ערפדים הם נכונים?"

"איזה דברים?"

"אתה יודע, למשל הקטע שאי אפשר לראות ערפד במראה?" היא שאלה בעיניים ירוקות גדולות

מצחיקה אותי, אני לא מצליח לשמור על הקול שלי, היא בוחנת אותי לא זזה

"סליחה.." מלמלתי משתלט על עצמי

"את יכולה לראות אותי במראה וכן גם בתמונות" עניתי שולח לה לחיוך, היא קימטה את האף

"אתה אמרת שתענה על השאלות שלי" היא אמרה ולא נראתה ממש מרוצה

"את צודקת, אני משתדל, פשוט מופתע קצת, מאיפה לקחת את המידע הזה?"

"לא יודעת... סרטים.. ספרים... ומה לגבי הקטע עם השום?"

"שום?" פקחתי את עיניי "אנחנו לא במאה השתיים עשרה... אליזבת"

"גם זה לא נכון?"

"תראי, היחסים שלי עם שום מעולם לא היו יחסי אהבה גם כשהייתי בחיים, אבל להיותי ערפד אין קשר לשנאה שלי לדבר הזה"

"הא" היא אמרה, מנסה לעכל את המידע

"מה בדבר העניין הזה עם הדלת? שערפד לא יכול להיכנס לבית של מישהו כשהוא לא מזמין אותו?"

"מצטער... גם זה לא נכון"

"ומה כן נכון?" היא שאלה מתוסכלת

"מה נכון? הדם זה נכון... האלמוות..." אמרתי משתדל שלא לבאס אותה יותר עם התשובות שלי

"אני מניחה... אז אתה לא מתבגר..."

"לא, כמו שאמרתי, אני נשאר באותו גוף כבר שנים..."

"אני מרגישה שאתה מאוכזב"

"מאוכזב? זה לא מדויק, אבל כן היו לי שנים שבהם רציתי לדעת איך הייתי נראה עם הגוף שלי היה יכול להתבגר יחד איתי..."

"ועכשיו?"

"אני לא בטוח... מעולם לא יצא לי לחשוב על זה בצורה כזאת עמוקה"

"אני מבינה" היא אמרה ממשיכה להסתכל בי, כאילו מנסה לספוג ממני עוד

"מה לגבי שינה?"

"שינה?" חייכתי, כזאת מקסימה

"אני יכול לישון, אבל לא באמת צריך"

"אני מרגישה איך כל מה שאני אי פעם שמעתי על ערפדים הוא לא מדויק בכלל"

"ככה זה, אנחנו לא מספרים ואנשים... יוצרים אגדות וסיפורים"

"סיפורים..." היא אמרה מחייכת

"החיים שלך נשמעים לי כמו סיפור"

יותר נכון סיוט... חשבתי לעצמי

"יש עוד משהו שאת רוצה לשאול?" בחנתי אותה

"אני לא יודעת... כן, הרבה דברים, אני מרגישה שאני רוצה לדעת הכול"

ממשיכה לגרום לי לחייך, אף פעם לא חשבתי שאנהל שיחה דומה עם מישהו שהוא לא חלק מהעולם שלי.

"את בהחלט סקרנית" אמרתי

"לא בכל יום מגלים משהו כל-כך משמעותי על העולם" היא אמרה ממשיכה לספוג אותי

"אולי כדי לי קודם כל להאכיל אותך בארוחת בוקר לפני שנמשיך"

"אני אשמח" היא אמרה באושר

"אני מיד אבקש מגברת קלארק להכין לך משהו" אמרתי, קם על רגליי

"תודה" היא אמרה בזמן שיצאתי מהחדר.

אני חוצה כל-כך הרבה קווים אדומים... המצב הזה חריג ואני לא מבין למה אני ממשיך לשתף פעולה...

גברת קלארק ארגנה ארוחת בוקר ששמחתי לקחת לחדר האורחים, חזרה לאליזבת

מכניס את המגש לחדר, פוגש אותה לובשת את הבגדים שלי מאתמול,

הריח שלה ספוג בכל החדר הזה... אני מניח את המגש על המיטה, היא עוקבת אחרי בדריכות

"אני מקווה שאת בקטע של חביתות ירק" אמרתי בחום

"אני לא בררנית" היא אמרה בחיוך, ממשיכה לבדוק אותי, חוזר לשבת מולה

"אתה לא מתכוון לאכול?" היא שאלה ונראה שהיא מתחרטת על השאלה

"אני בסדר, יש לי תחליף"

"תחליף?"

"כן, בעשרים השנים האחרונות הצלחנו לפתח כדורים, הם אמורים לדכא את הרצון שלנו לדם"

היא עפעפה עליי עם הריסים שלה

"זה לא מונע את הרצון לגמרי, אבל זה משתיק את הרעב"

"ואתה לא יכול לאכול אוכל רגיל?"

"יכול, אבל אין לו שום טעם, הכול מרגיש טפל ואין לי אפשרות להחליף את העובדה שאני זקוק לדם כדי להמשיך להתקיים" אמרתי לוקח נשימה עמוקה שגם לה אני לא באמת הייתי זקוק

"אני מצטערת" היא אמרה לוקחת חתיכה מהחביתה

"זה בסדר" אמרתי

"העולם שלך נשמע לי קצת עצוב" היא אמרה אחרי שסיימה ללעוס

"ייתכן, אבל גם התחלופה כרגע לא באה בחשבון"

"תחלופה?"

"גם בשביל למות, מישהו כמוני צריך הרבה מאמצים" אמרתי מנסה לעלות חיוך ולרכך את האווירה שנוצרה כרגע

"חשבת על זה?" היא שאלה בחצי קול

"כבר שנים שלא"

"הא" היא אמרה, ממשיכה לאכול את ארוחת הבוקר.

תהיתי האם אני מרגיש חופשי מידי איתה, אני מדבר על עצמי, על החיים שלי, על העולם הסודי הזה עם מישהי אנושית שמשום מה אינה ניתנת להשפעה... ואני בכל זאת מרגיש שאני לא יכול לגרום לעצמי לסתום... זה כאילו שהיא עטפה אותי באיזה סוג של כישוף...

 

 

שמעתי את צלצול הטלפון שלי, הוא היה בחדר שלי בקומה השנייה

משאיר את אליזבת בחדר האורחים הלכתי להביא אותו.

המספר שהופיע על המסך היה חסום, עניתי ממתין לתשובה.

"מייקל..."

עצמתי את עייני, הקול הזה... חלחל לתוכי כמו ים של סכינים חדות

"ויליאם" מלמלתי מבעד לשיניים שלי

"מה שלומך?" הוא שאל באותו קול העמוק והדביק שלו

"התקשרת בשביל לשאול לשלומי?" שאלתי, לא משיב לשאלה

"בהחלט, קיבלתי דיווח מארתור שאתה נמצא בויקטוריה, חשבתי לעצמי שזה מעט מוזר אתה לא?"

"אתה יודע היטב שאני גר כאן, זה לא חדש לך"

"ובכל זאת... אני מרגיש שאתה מרחרח מסביב לאזור שאני לא בטוח שאתה אמור להיות בו"

קולו היה חד וברור... הוא היה מעורב בזה... לגמרי...

"אני לא צריך לתת לך דין על זה"

"אוי... מייקל אתה עדין כל-כך קר אלי... אתה לא חושב שהייתי מספיק נדיב איתך? גם כשאמרתי שאני לא אהיה...?"

ויליאם המשיך לרדוף אותי... לא משנה כמה רחוק אני אברח ממנו

"כמו שאמרתי, אני גר פה ולא יותר"

"אתה יודע שאני עדין יכול להרגיש אותך נכון?"

קשר הדם שלנו...

"מה הסיבה שהתקשרת אלי? היית יכול לשלוח לי את ארתור או כול נציג אחר שלך"

"זה נכון, אבל מהדיווח של ארתור זה נשמע שאתה זקוק לשמוע את קולי... ואני לא יכול לסרב לדברים כאלה, בטח שזה קשור לעובדה שאתה מסתובב לי מתחת לרגליים. אז אני צריך שתשמור מרחק" הוא אמר משנה את הטון שלו

"סיימת?" שאלתי, מרגיש את הדם שלי מבעבע בתוכי, מחדד את כל החושים שלי

"עד שניפגש שוב" הוא אמר, מנתק את השיחה.

זרקתי את הטלפון על המיטה, משהו פה מסריח, ויליאם בכבודו ובעצמו מאיים עלי שוב...

מה הקטע הזה? הם באמת חושבים שיולי היא האחת?

העברתי את הידיים שלי בתוך השיער השחור שלי, מנסה לאחד את הפיסות מהמידע שקיבלתי מהולדן, ארתור ועכשיו ויליאם...

הסיפור שאני שמעתי תמיד הצטייר לי בצורה שונה...

לוקח חזרה את הטלפון, מחייג לאריק, אחרי כמה צלצולים הוא עונה

"אריק, אני חייב להשיג את הולדן"

"הוא עלה על טיסה"

"טיסה? לאן?"

"האמת שהוא אמר שהוא נוסע אליך"

"אלי?" הרגשתי מופתע

"כן, הוא הפתיע אותי מאוד, הוא לקח איתו את רן ואת סאלי"

"מתי הם יצאו?"

"האמת, הם ביקשו ממני לארגן טיסה כבר אתמול בערב, אני מתאר לעצמי שהם צריכים להגיע בכל רגע, אבל עדין לא יכולתי ליצור קשר"

"לעזאזל" מלמלתי

"קרה משהו? אתה צריך משהו?" הוא שאל בדאגה

"ויליאם יצר איתי קשר, הוא ניסה לאיים עלי בצורה הרגילה, אתמול זה ארתור היום זה הוא, ייתכן שהשאר יגיעו בקרוב..." אמרתי בקול

"אנחנו מקווים שלא... הולדן די בטוח שהוא צודק בנוגע אליה"

"אז זהו, אני לגמרי לא"

"באמת? מה הספקות שלך?"

"לא יודע, יש כל-כך הרבה שאני מתקשה להאמין שמישהי כמוה יכולה להיות האחת"

"אולי הסיפורים ששמעו אחרים מהמציאות"

"ובכל זאת... אריק משהו פה לא מסתדר"

"אומרים שיכול להיות שיש איזה דרך לראות"

"באמת? כמו מה למשל?"

"היא אמורה להיות חסינה לכוחות שלנו"  הוא אמר, מפיל עליי פצצה, שנוחתת ומנפצת אותי

"מה אמרת?"

"בעיקרון אומרים שאנחנו לא יכולים להשפיע עליה" הוא חזר על עצמו

"לא יכול להיות..." אמרתי, יוצא מחדרי, אני הולך בהליכה מהירה לחדר האורחים בו השארתי את אליזבת, רגעים קודם לכן...

אני מתפרץ פנימה, היא יושבת על המיטה

"מייקל? מה קרה?" אריק היה עדין על הקו

"אני חושב שהיא כאן" אמרתי, מביט על אליזבת שנראית מופתעת להתפרצות שלי לחדר

"מה זאת אומרת? מה קרה?"

"אריק, אני חושב שזאת אליזבת" מלמלתי, המום

"אליזבת? מי זאת?" הוא שאל

"מה קרה?" שאלה אליזבת ועכשיו נראתה מפוחדת, התגובה שלי הייתה חסרת פרופורציות

שמעתי את ההקלדות של אריק, לקח לנו כמה רגעים

"היא איתך?" הוא שאל

"כן, היא אצלי בבית"

"אני שולח להולדן הודעה, ברגע שהוא ינחת הוא יגיע אליך בינתיים תישאר שם, בוא נקווה שאחרים לא יודעים מזה בינתיים"  

ניתקתי את הטלפון, עומד עדין לא מצליח לזוז... עכשיו הכול מתחיל להתחבר.

 

 

IM AL
18/01/2019 15:08
היי, מחכה להמשך...
נהייתי מכור חחח
Jenny
23/01/2019 11:34
מנסה, קצת תקועה...
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: