עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


טעם ה(א)דם פרק ח

24/01/2019 13:16
Jenny
סיפור, פנטזיה

פרק ח

שנת 1918

 

המלחמה נגמרה בנובמבר של שנת 1918, משאירה אחריה שובל של מוות.

אירופה מתחילה ללקק את הפצעים שלה, כאשר היא מתחילה ללמוד על החורבן העצום שלה.

האנשים היו שברירים גם קודם ועכשיו בתוך ההרס הזה הכול נראה ברור אפילו יותר.

ויליאם לאומת זאת היה ההפך מכול זה, הוא היה בעננים.

הניצחון שלנו כחלק מהכוחות הצרפתים אשר שלמו לו הרבה כסף ואפשרו לו לתפוס עמדות מפתח גרמו לו לזכות בכוח עצום עוד יותר אשר תרם רבות לאופי השחצני שלו.

מוביל תחושה של ניצחון ברור וחסר תקדים הוא לא סבל מאובדן של איש מאנשיו, כולנו חיילים מצטיינים, צמאי דם, עשינו את המוטל עלינו ניצחו את המלחמה, כמו שהובטח.

ויליאם אסף אותנו, מחזיר אותנו הביתה, את החיילים האהובים שלו שכרגע אין בהם שום צורך.

25 אריסטוקרטים של העולם העתיק ערפדים טהורי הדם, כולם ביחד, לראשונה זכיתי לראות את הפרצופים שלהם במקום אחד, מתקבצים לקחת חלק בניצחון שלהם על האנשים הקטנים האלה.

זאת גם הייתה הפעם הראשונה שפגשתי בה את הולדן.

הוא הגיע ביחד איתם, עם האליטה, ערפד טהור דם,

לבוש בחליפה אפורה, הוא היה גבוהה, בעל שיער בלונדיני קצר ועיניים כחולות, אופייני למעמד האריסטוקרטי שלהם. למראית העין הוא לא נראה שונה מאחרים, הוא היה כמעט העתק מדויק של אריסטוקרט אחר שהיה לי קשר דם ארור איתו, ויליאם. אז שום דבר בהתחלה לא נראה לי שונה.

אני לא יודע אם עד לרגע זה יצא לי לראות כמות כזאת גדולה של ערפדים במקום אחד,

האליטה כמו שחלקים מהם שכבר הכרתי הייתה כעט בטוחה אפילו יותר באפשרות שלהם להמשיך ולהשפיע על האנשים, הם זכו עכשיו בהכרה שיש להם כוח, הם יכולים להמשיך בקלות להתברג בשלב זה לכל מקום שירצו... האנשים השאירו חורבן גדול כל-כך שעכשיו שצריך לבנות

אותו כסף והשפעה... זה שוב מילת המפתח.

אז כן, היו להם את הסיבות שלהם לשמוח על הניצחון.

אירופה וככה גם שאר העולם היו מזועזעים מידי בכדי להבין שיש כמה וכמה ערפדים שמנסים להכניס את עצמם יותר ויותר לעולם החדש הזה שהם מנסים לבנות..

ארתור הפך במהרה ליד ימינו של ויליאם, תופס את מקומי, נהנה מעמדה חדשה, הוא הרשה לעצמו הרבה מעבר למה שאני אי פעם חשבתי עליו, שטוף בעמדה של כוח הוא לקח הכול מידיו של ויליאם צמא לעוד...

ואני? כמו שויליאם הבטיח לי. אני נשאר כל עוד הוא מעוניין בי, אני שלו כל עוד הוא רוצה בכך, ואני כבר לא האדם שהוא יכול לבטוח בו... אז כן, השנים האלה במלחמה עברו עלי בדיוק כמו על שאר החיילים, הפקנו מזה את המיטב, הדם זרם בנהרות... לא ראינו כל-כך הרבה דם כמו שראינו אז, הכול היה מורשה, איש לא תהה... לא שאל, לא בדק, כמויות עצומות של אנשים

מתים בתוך רסיסים של אבק וריח של שריפות, מחוסרי דם...

אף אחד לא חשב לבדוק למה החיילים המצטיינים יוצאים וחוזרים ללא פגע...

מכוסים בדם הקורבנות שלהם... כולם שמחו על זה שהם מנצחים ולא בודקים את המתים...

אבל עכשיו, הבלגן נגמר.

יהיה קשה יותר להטביע את הצמא לדם...

אבל בשביל זה תמיד היו את החוקים המאוד ברורים.

לעולם לא לדבר עלינו, לעולם לא לספר, לשתות בכדי להרוג.

חוקים של ויליאם היו אמורים להגן עלינו, היו אמורים להעלים את העקבות שהיינו משאירים בגופות של האנשים... וזאת הייתה התוכנית, מאז ומעולם.

יצאתי החוצה, מדליק סיגריה, מנסה להתרחק מהמסיבה חסרת הבושה שהם עושים לכולם,

כמו שאמרתי זאת הפעם הראשונה שבה הייתי מוקף בכמות כזאת גדולה של ערפדים.

"היי" שמעתי קול, מפנה את מבטי אני פוגש את הולדן, העיניים הכחולות האלה של האריסטוקרטים היו קרות כמו קרח, לא משאירות ספק לעובדה שהם ראו כבר הכול, לא נשאר שריד של אנושיות בהם... "היי" אמרתי, מוציא עשן

"אכפת לך?" הוא שאל, מבקש ממני להצטרף לסיגריה

"ממש לא" אמרתי, שולף לו אחת ומצית אותה עבורו, הוא לקח אותה לפיו שואף את העשן המר

"תודה" הוא אמר

"זה שום דבר" מלמלתי, מנסה לתפוס מרחק

"מה שמך?" הוא שאל, מכריח אותי להישאר קרוב

"מייקל קים" אמרתי

"אני הולדן קליף" הוא אמר, תופס אותי לא מוכן, קליף...?

"אתה בא ממשפחת קליף?" שאלתי, מעולם לא שמעתי עליו

"כן, למה אתה מופתע?"

"לא יודע... שאלה טובה, לא ידעתי" מלמלתי שוב, קליף אחד בעולם הזה מספיק ויותר עכשיו אני מגלה שיש שניים כמוהו...

"אני יכול להבין מהתגובה המאוד קיצונית שלך שאתה מקורב לויליאם?"

"הוא יצר אותי... כמו רבים וטובים אחרים שנמצאים כאן" עניתי בחוסר חשק,

המילים האלה היו כבדות עליי

"אני מבין... ויליאם בהחלט טוב בזה..." הוא אמר ונשמע שיש בקולו מעט ציניות

"לא הייתי מנסח את זה בדיוק ככה..."

"אז היחסים בניכם לא משהו, הא?" הוא שאל, נינוח

"הוא היוצר שלי, אין לי משהו אחר להגיד"

"אני מבין... אז אני צודק. יש לך אומץ אני יכול להרגיש את זה" הוא אמר ממשיך

"מי היית כשהיית בחיים?"

"מי הייתי?" איש לא שאל אותי את השאלה הזאת שנים...

"לא הייתי אף אחד, סתם בן של סוחר, חייל..."

"מוזר... אני מרגיש ממך דברים אחרים לגמרי"

"איזה דברים?" בחנתי אותו, העיניים הקפואות האלה שלהם...

"אני מרגיש שאתה מסוגל לעשות הרבה יותר ממה שאתה עושה כרגע"

"אתה אומר שאני לא ממש את הפוטנציאל שלי?" אמרתי, הוא מצחיק אותי

"אל תראה את זה בצורה כזאת... אתה אולי אחד מבין רבים אבל אני מרגיש שאתה שונה, ואם אני מרגיש את זה בטח שגם ויליאם, מפתיע אותי שהוא לא מחזיק אותך קרוב יותר לשמנת" הוא אמר, מכבה את הסיגריה.

"אני מצטער, אני לא באמת יודע על מה אתה מדבר"

"ויליאם אחי הצעיר לפעמים מאבד את הראש מול אנשים כמוך... ובכל זאת דוחף אותך הצידה..."

לעזאזל, אני הולך ומסתבך עם אחיו של ויליאם... אני צריך לשמור על הפה שלי.

"אני מרוצה מאיפה שאני" אמרתי משקר במצח נחושה

"באמת?" הוא שאל מעלה ספק בשקר שלי

"כן, בהחלט, זה כל מה שרציתי"

"ואם הייתי מציע לך תחלופה? לא היית מעוניין לנסות משהו שונה?"

"על מה אתה מדבר?"

"אתה בטח כבר מבין, החיילים של ויליאם טובים ככל שהם היו בזמן המלחמה, הוא לא יוכל לשמור אותם לעצמו לאורך זמן. כל-כך הרבה ערפדים במקום אחד זה ימשוך את צומת הלב הלא נחוצה מהרשויות... הוא יהיה חייב לאפשר לחלקם לפחות לצאת לעולם... ואני מעוניין בך"

קימטתי את הגבות שלי... "מה?"

"אני אדבר עם ויליאם, שיאפשר לי לקחת אותך"

הולדן מצחיק אותי "הוא בחיים לא ייתן לי ללכת" אמרתי

"אז אתה מעוניין?" הוא שאל, צמא לקבל תשובה ממני, אבל בשלב זה לא ידעתי מה לענות לו... הוא היה אח של ויליאם, אריסטוקרט קר וצמא דם... למה שהמצב שלי איתו יהיה שונה מזה של ויליאם?

אבל יחד עם זאת... לא להיות כאן... יכול להיות כמו הזדמנות שאני לא יכול להרשות לעצמי לפספס...

"בוא נעשה הסכם, אם תצליח אז אני אבוא איתך" אמרתי, יודע שהסיכויים לכך קלושים ביותר.

אבל כנראה האתגר הזה היה משהו שהולדן היה בטוח בו לגמרי, כנראה שהייתה לו השפעה על ויליאם... והוא הסכים לאפשר לי ללכת איתו.

כך בשנת 1918 עזבתי את אחוזת קליף באנגליה, לונדון, מתחיל את החיים שלי מסביב לעולם עם הולדן קליף.

חלק בי שמח לעזוב את ויליאם אם כי הוא לא הסכים לוותר על קשר הדם בנינו, סוג של ביטוח לכך שאני לא אחזור ואנקום בו כנראה... או שאולי הוא פשוט רצה להמשיך ולהחזיק בי... קשר הדם שנוצר בין הערפד היוצר ולבין היצירה שלו, חזק מכל דבר אחר בעולם.

מילה של היוצר שלך היא כמו קוד שאי אפשר לסרב לו. בשביל לבטל את זה, הוא חייב לתת את הדם שלו מחדש ולאפשר את השחרור רק ככה אפשר להפסיק את קשר הדם המקולל הזה...

אבל לא יכולתי להתעקש על יותר מזה...

למרות שבשלב זה לא הייתי בטוח שהחלופה היא הטובה ביותר בשבילי...

לפחות יכולתי ליהנות מהעובדה שאני יכול לראות את העולם...

הולדן עסק גם הוא בעסקים עם בני האדם, אחרי שהערפל של המלחמה התחיל להתפזר ונראה כאילו האנושות מתחילה להתאקלם מחדש הוא הקים את החברה שלו, העסק  די פשוט, הוא היה "מנקה" אחרי הבלגן של בני האדם.

בגדול הוא היה מקבל שליחויות ואנחנו היינו נשלחים לבצע אותם, לרוב זה דברים קטנים כמו לגרום למישהו להיעלם, או לשנות את ההחלטה של אדם אחר... בשבילינו הערפדים זה היה כלום.

התשלום היה טוב וזה אפשר לי לראות כמעט את כל החלקים בעולם...

לאט – לאט התחלתי להכיר את הולדן, ממשימה למשימה הבנתי שהוא לא דומה לויליאם.. כן הם היו אחים וכן חלקו חיים די דומים אבל הגישה שלו לאנשים הייתה שונה, הוא עצמו לא ראה בהם רק טרף, הוא הציג לי אותם כחלק בחברה שניתן להשתלב בה.

הוא לימד אותי את הדבר הכי חשוב שעד אז לא באמת הצלחתי, הוא לימד אותי לשלוט ביצר הדם הזה, הוא הראה לי שלא חייבים להרוג את האנשים, הוא הראה לי איך ניתן לרפא את הפצעים שאנחנו משאירים עליהם מבלי לעורר חשד ששתינו את הדם שלהם, הוא אפשר לי לנסות וללמוד איך חיים מחדש בתוך העולם האנושי הזה... נותן לי כמעט גישה מלאה לעולם...

מצחיק לחשוב על זה אבל הרגשתי קצת כמו שהרגשתי כשהייתי חיי כאילו שיש לי אפשרות לפתח רצונות משל עצמי, ואפילו שיכולות להיות לי שאיפות.

הולדן עצמו חלק קשר דם עם ערפדים מעטים, הוא בחר אותם בקפידה יוצאת דופן, הוא חיפש את הייחודיות בהם בהיותם אנשים, הוא לא רצה לקחת מהם את האפשרות לבנות את עצמם גם אם הם היו מוותרים על החיים שלהם, מסיבה זו הוא לא היה מעוניין במספרים רבים אלא באיכות שלהם ולכן חלק קשר דם עם ארבע ערפדים.

אריק ורן היו שם הרבה לפני, הם טוענים שהם אפילו לא בטוחים מה הגיל האמיתי שלהם, הולדן מצא אותם בהיותם ילדים בבית יתומים אי שם בשנת 1500, הוא לקח אותם תחת חסותו והחליט שהוא רוצה לגדל אותם כאילו היו הילדים שלו, זה לא נראה טוב בעיניי האליטה, אבל לא היה לו אכפת, למזלו כאשר הם גדלו הם קפצו על ההזדמנות להיות חלק מעולם האלמוות, והוא הפך אותם. ככה שהם קשורים אליו מאוד ולא רק בקשר הדם.

אחרי הגיעה גם סאלי, היא הייתה נערה בת 18, איטלקייה בעלת תווי פנים יפות כל-כך היה קשה להסיר ממנה את העיניים, היא הגיעה ללימודים באוניברסיטה ורצתה להפוך לרופאה. זה לא היה ממש אופייני לנשים באותה תקופה אבל היא הייתה שונה, ויליאם זיהה בה את הפוטנציאל והיא הסכימה להפוך להיות כמוהו. מאפשר לה להמשיך ללמוד,

אבל משנה את תחום הלימודים שלה מרפואה לכיוון המחקר.

היא הייתה מבריקה, כבר בגיל צעיר כל-כך היא הייתה יכולה להתעלות בקלות על גברים רבים שראו בה יריבה וודאית.

נראה כאילו העולם מתחיל להירגע, להשתקם ולהראות ניצנים של בנייה מחודשת.

אבל כל זה לא נמשך הרבה זמן. מלחמת העולם השנייה הייתה ממש מערב לפינה.

ויחד איתה הפגישה המחודשת שלי עם יצורים שהייתי שמח שלא להיפגש איתם.

 


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: