עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


טעם ה(א)דם פרק יא

27/01/2019 20:06
Jenny
סיפור, פנטזיה

פרק יא

לילית

 

השקט... השקט הזה עטף אותי מכל הכיוונים....

הדממה, היא מכאיבה.

גם אם אני אלחם בה, היא עדין תנצח אותי.

מעניין כמה זמן עבר?

יום, יומיים, חודש, שנה...?

החושך הזה, הוא חלק מהדממה, ואני נשארת לבד בתוכה...

הכאב הזה, האם הוא הפך כבר לחלק ממני...?

חלק מהדממה?

חלק ממה שנותר ממני?

הקור הזה... כל-כך רחוק אך קרוב...

האם אני מתחילה לאבד את עצמי...?

"לילית..." השם שלי נשמע כאילו מגיע ממרחקים, שקוע בתוך המים הצלולים...

"לילית..." הוא חזר , קורא בשמי

"אהובה..." הוא מחזר אחרי... האם אני מדמיינת אותו? הקול שלו עמוק כל-כך ורחוק... אך מזמין

כל-כך... אני רוצה לשמוע עוד...

"לילית שלי..." הוא ממשיך, האם כבר איבדתי את עצמי לגמרי שקועה.... עטופה בתוך היצר של עצמי... אבל אני מרגישה אותו...

"כן..." מלמלתי, הכוחות שלי כמעט עזבו אותי, מתחננת אליו..

"יקירה איך הגעת למצב הזה?" הוא שאל מתוך החשכה, קוטע את הדממה, כאילו חותך אותה בסכין חדה...

"אינני יודעת..." מלמלתי, מיואשת, מרגישה את הכוחות שלי ממשיכים לזרום ממני, בוגדים בי

"אני כואב את כאבך..." הוא המשיך, מזמר לי

"אני חולק את הטעם הזה שאת מרגישה ממש ברגע זה... את הייאוש... את הבדידות...והעצב"

"אני מצטערת..." מרגישה איך הגרון שלי הופך ליבש יותר, מתקשה לבטא את המילים שלי

"אני רוצה לעזור לך"

"באמת?"

"אני עדין מאמין בך... למרות שאפשרת לאנשים האלה לשחק בך, אפשרת לעצמך ליפול, נותנת להם את כל מה שאי פעם הענקתי לך..."

"הייתי טיפשה... כל-כך טיפשה..."

"זאת אשמתם! הם הובילו אותך לתהום! את הקורבן שלהם, תראי מה הם עשו לך... הורגים אותך, גונבים ממך... הם חיות!" הוא המשיך לדבר אליי מתוך החשכה

"אתה צודק..." גמגמתי, הגרון שלי יבש

"האם את מוכנה לחזור אלי? האם את מוכנה סוף –סוף לעשות את מה שיצרתי אותך למענו?"

"כ-ן... אין משהו אחר שאני רוצה יותר..."

"את צריכה להתחנן..."

"להתחנן...?"

"אני רוצה להיות בטוח שהפעם את לא תבגדי בי..."

"לעולם לא...."

"קדימה, תתחנני אליי, תבקשי את עזרתי..."

"אני מ-ת-ח-נ-נ-ת אליך... אדוני... המושיע לי, אעזור לי להיחלץ מידיהם של היצורים הללו... תחזיר אותי אליך שאוכל לשרת אותך כפי שזה ראוי... ב-ב-ק-ש-ה..."

"אני אעזור לך, אבל לילית את חייבת לזכור שזאת תהיה הפעם האחרונה" הקול שלו הדהד בתוך הראש שלי... שובה אותי ברגע אחד בתוך משהו שנראה כמו נצח....

הטעם המתוק של הדם הזה... אני מכירה אותו...

הריח המתכתי הטהור הזה... חמים כל-כך...

מתוך החשכה מתחיל לבצבץ רסיס של אור, העיניים שלי כואבות, אני בקושי מצליחה לפתוח אותם...

הדמות שלו עומדת לפני, מרגישה איך הוא עוטף אותי תחת כנפיו, מחזיק אותי צמודה לחיכו...

הטעם של הדם... איך התגעגעתי אליו... מתוק...

החום הזה... מרגישה איך הכוחות שלי מתחילים להתחדש, זזים בתוכי ביחד עם טיפות הדם שזורמות אלי...

"יש דבר אחד קטן..." הוא אמר קרוב אליי, לוחש באוזני

"כל דבר..."

"את צריכה להקריב לי את הגוף שלך" אמר לתוכי

"הגוף שלי?"

"את יודע שללא הקרבה גדולה לא ניתן לממש את ההסכם בנינו"

"אני שייכת לך, כל טיפה אחרונה שבי שלך, אני מקריבה גם את הגוף שלי, אם זה רצונך" מלמלתי, מאפשרת לעצמי להתמסר למושיע שלי כאן ועכשיו...

"ילדה טובה, אהובה..." הוא המשיך לחזר אחרי, לוחש לי מילים מתוקות מדם, מתיר את השרשראות שקבלו אותי בהם, גורר אותי ביחד איתו לעבר השאול...

מעלה את הגוף שהוא עצמו יצר למעני בתוך הלהבות... אבל הכאב הזה היה שולי...

הוא אחז בי... תומך בי, כל עוד הלהבות ממשיכות לשרוף את הבשר שלי.

 

 

 

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: