עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


טעם ה(א)דם פרק יב

28/01/2019 20:15
Jenny
סיפור, פנטזיה

פרק יב

 

עמדתי לצד המיטה, בוהה בה, כאילו מפחד שהיא תחזור לעצמה ותנוס על נפשה.

אני צד אותה, מקשיב לקולות הנשימה שלי... עורב לה.

שומע עכשיו גם קולות אחרים... אני מכיר אותם, ייתכן שהם כבר כאן?

אני יוצא מהחדר, משאיר את אליזבת, נועל אחרי את הדלת ופונה לפגוש אותם,

גברת קלארק קיבלה את פניהם בחום האופייני לה.

"הולדן" קראתי בשמו, שמח לראות אותו כבר זמן ארוך שלא נפגשנו, הוא חייך אליי לובש את המבט הכי כחול שלו, עדין אריסטוקרט עד העצם.

רן וסאלי היו לצידו, למרות שאנחנו מכירים כבר שנים ארוכות, הפגישות בנינו היו רחוקות מאוד.

סאלי בחנה אותי עם העיניים הכחולות שלה, היא כנראה שוב מחפשת את השקיות הכחולות מתחת לעיניים שלי, דואגת לי כמו תמיד.

"מייקל, טוב לראות אותך" אמר הולדן בוחן את הבית

"גם לי" אמרתי בחום, שולח שלום גם לרן שעמד מאחוריו,

סאלי צעדה לעברי בצעדים קלילים עוטפת אותי בשתי ידיים ונטלת על צווארי, עטפתי אותה לחיבוק, היא הייתה ונשארה כמו תמיד ילדה בת שמונה עשרה ולא משנה כמה שנים יעברו היא תמיד יודעת איך לתפוס את הלב שלי, יפה כהרגלה. "התגעגעתי אליך ממש" היא אמרה

"אנחנו דיברנו לא מזמן" מלמלתי לתוך השיער השחור שלה

"כן, כן" היא אמרה משחררת אותי

"הופתעתי ממש שאריק אמר לי שאתם בדרך לכאן"

"כן, לא היה לי זמן בכלל לחשוב על משהו אחר" אמר הולדן

"הכול קורה מהר מידי" אמר רן

"מה התוכנית שלך?" שאלתי את הולדן והוא לקח נשימה עמוקה.

"איפה היא עכשיו?"

"בחדר" עניתי

"תיקח אותי אליה" הוא אמר, מתחיל ללכת אחרי, פתחתי את הדלת מכניס אותם פנימה,

היא עדין שוכבת על המיטה, הנשימות שלה קטנות אבל ברורות

"אלוהים..." מלמלה סאלי, היד שלה נמשכה באופן אוטומטי לתוך הכיס במעיל שהיא לבשה, היא לוקחת כדור ורוד ומכניסה אותו במהירות לפיה, המתח היה באוויר היה מורגש היטב.

"מה זאת הארומה הזאת?" שאל רן

הנהנתי בראשי "אי אפשר להתעלם מזה..." מלמלתי

הולדן צעד לעבר המיטה, בוחן אותה מקרוב, בזמן שרן וסאלי נשארו מאחור מנסים להתמודד עם הרעב הזה שמתעורר בתוכם ולגמרי לא באשמתם.

"מה עשית לה?" הוא שאל

"היא התעלפה" מלמלתי, הוא הרים עליי את מבטו הכחול

"זהו?"

"כן, זאת אומרת יכול להיות שסיפרתי לה קצת מהסיפור..."

"יצאת מדעתך?" הוא שאל, יכולתי לשמוע את הכעס בקולו

"מצטער, אני יודע , אחרי זה חשבתי על זה, פשוט... לא יודע אני לא מצליח לחשוב בהיגיון איתה"

אמרתי מנסה לתרץ את ההתנהגות הפזיזה שלי, שלא אפיינה אותי כלל.

"ומה קרה?"

"טוב..." מלמלתי, מפנה את ידי לעבר המיטה

"היא לא לקחה את זה טוב כמו שחשבתי"

"סאלי..." אמר הולדן, קורא לה להתקרב אלינו, לקח לה רגע של היסוס, יכולתי להבין אותה לגמרי, אבל היא צעדה בצעדים קטנים, מתקרבת

"תבדקי אותה בבקשה" הוא אמר, היא הסתכלה עלייה, בוחנת אותה עם המבט שלה

"היא צנומה כל-כך..." היא אמרה בחצי קול

"רן, אתה יכול להביא לי את התיק שלי מלמטה?" היא אמרה, משלחת אותו להביא לה את הציוד שלה, אני והולדן זזנו מאפשרים לה לבדוק אותה, סאלי בסופו של דבר השלימה גם את התואר שלה ברפואה אומנם לא באמת עסקה בה על בני האדם, אבל במקרים קיצוניים זה מה שהיא עושה.

"אז מה התוכנית שלך?" שאלתי את הולדן, מחפש תשובות

"תראה אני עדין לא בטוח שזאת היא..." הוא אמר מעיף מבט נוסף עליה

"נראה לך? אתה לא מרגיש את מה שאני מרגיש?"

"קשה התעלם מזה, אתה צודק... ובכל זאת, זה עדין לא מספיק, יורי אמר שהוא ממתין כבר"

"איפה הוא עכשיו?" שאלתי

"שלחתי אותו לטוקיו, הוא מכין לנו שם מקום שנוכל להתארגן בו"

קימטתי את הגבות שלי

"אתה רוצה לנסוע לטוקיו?"

"כרגע זה המקום הכי בטוח, אם אתה צודק והאליטה טועה יכול להיות שיש לנו חלון הזדמנויות ממש קטן כדי לנסות ולהרוויח קצת זמן"

"ואם לא?"

"ואם לא...? אז כל העבודה שלנו הלכה לטמיון" הוא אמר ונשמע רציני יותר מאי פעם

"הולדן" אמרה סאלי מושכת את צומת הלב שלנו

"בדקתי אותה, היא בסדר גמור, אם כי אני לא מצליחה להבין למה היא לא חזרה להכרה עדין... בכל מקרה אני הזרקתי לה חומר מרגיע, אז אם אתה רוצה לזוז אנחנו יכולים לצאת לדרך" היא אמרה. "טוב מאוד" אמר הולדן

"רגע," אמרתי, לא סגור על התוכנית עדין

"ייתכן שויליאם גם פה" אמרתי במהירות

הולדן נראה מופתע "לא ייתכן, למה אתה אומר את זה?"

"הוא התקשר אלי, טוען שאני שוב מסתובב לו בין הרגליים"

הולדן לקח נשימה עמוקה, "אם כך, אני ממש מקווה לטובתך שאתה לא טועה בנוגע לזה" הוא אמר

מלחיץ אותי עוד יותר, עכשיו הכול תלוי בכושר השיפוט שלי...? ממש יופי!

"רן, תכין את המכונית אנחנו בתזוזה" אמר הולדן, רן יצא מהחדר

"לך להביא את הדברים שלך, זריז" הוא אמר לי, ניגש למיטה ומרים על הידיים את אליזבת,

ראיתי אותם יוצאים מהחדר בדרכי להביא את התיק שלי, מיהרתי להתארגן ולהכניס את הכול לתוכו כדי לצאת לדרך. אבל הלחץ שלי רק הלך וגבר.

תוך זמן קצר כבר היינו בדרכינו לשדה התעופה של ויקטוריה,

בחנתי את אליזבת בזמן הנסיעה, כרגע היא נראית שלווה כל-כך, תהיתי לעצמי כמה עצבנית היא תהיה כאשר היא תתעורר ותבין איפה היא נמצאת...

"מה קרה?" שאלה סאלי, היא ישבה לצידי ואליזבת הייתה בנינו

"אני ממש מקווה שלא טעיתי" אמרתי לה, מדבר בשקט, בתקווה שהולדן ורן לא מאזנים כרגע לשיחה שלי ושל סאלי, היא שלחה לי חיוך קטן

"אני חושבת שאף אחד לא באמת בטוח במשהו כל-כך חשוב... אבל אני אומרת לך את זה בסוד, אני איתך" היא אמרה, מעודדת אותי

"תודה..." אמרתי מעיף מבט נוסף באליזבת

"את חושבת שהיא תסלח לי?" שאלתי את סאלי, היא הניחה את היד שלה על כף ידי, לחצה עלייה קלות, "אני מקווה שכן" היא אמרה שומרת על קול קטן.

"גם אני מקווה" מלמלתי.

הגענו לשדה התעופה, רן הכניס אותנו פנימה, הבידוק שעברנו כלל בתוכו את יכולת השכנוע שלו כערפד, ככה שנכנסו עם המכונית ישר לשדה, המטוס הפרטי שהולדן הגיע איתנו לקנדה, היה מוכן, והצוות חיכה להוראות, גם כאן הולדן עשה עבודה טובה עם הצוות האנושי שהוא שכר, נשאתי את אליזבת על הידיים למטוס, מתמקמים במקומות שלנו, רן תפס את תא הטייס, בין היתר רן היה גם טייס ממש טוב, הוא יכול היה לנהוג בכל דבר אפשרי, החל ממכוניות, סירות, ספינות, מטוסים וכל דבר שהיה ממונע.

חגרתי את חגורת הבטיחות של אליזבת, מתיישב ממולה, כאשר סאלי ישבה ביחד עם הולדן בצד השני. מתכוננים לצאת לדרך.

זאת הייתה טיסה ארוכה כאחת עשרה שעות עד שנגיע לנמל התעופה נריטה בטוקיו.

"אל תדאג כל-כך" אמרה סאלי כהרגלה מנסה להמשיך ולהרגיע אותי

"היא תהיה בסדר גמור" היא המשיכה בחום.

"תודה" אמרתי, שולח לה חיוך.

הולדן אמר שיורי ימתין לנו כבר בתוך השדה וייקח אותנו ישירות למקום שהוא ארגן לנו.

בתקווה שזה ירוויח לנו את הזמן בינתיים, אם כי נורא קשה להסתתר הרבה זמן,

במיוחד בעולם שלנו.

להיות במקום סגור במשך כל-כך הרבה שעות עם אליזבת היה קשה, הרגשתי איך הרצון שלי לדם שרק הולך וגובר, שלא לחשוב על סאלי שגם היא התקשתה ולמרות ששנינו לקחנו כמה סבבים של כדורים, זה היה כמו פלסטר ולהגיד את האמת לא מספיק חזק לרצון הזה שהיא מצליחה לעורר אצלנו, לאומתנו הולדן היה נינוח כתמיד, היכולת שלו לשלוט בתאווה לדם האנושי הייתה מעוררת הערצה, ייתכן שכל השנים הארוכות הללו שהוא צבר לימדו אותו הרבה, משהו שלנו כערפדים צעירים יש רק לשאוף אליו.

במהלך הטיסה, סאלי בדקה את אליזבת כמה וכמה פעמים, מזריקה לה עוד חומר הרגעה, למרות הביטחון המלא שלי ביכולות של סאלי קצת הפריע לי

שכל מה שקורה פה זה ללא ידיעתה של אליזבת,

אנחנו מסממים אותה, גוררים אותה לצד השני של העולם והיא לא מודעת לזה...

אליזבת המשיכה לעורר בי רגשות אנושיים בקצב מוגבר, לא טבעי לחלוטין,

הרגשתי שאני דואג לה כאילו הייתה חלק ממני, תהיתי לעצמי איך דבר כזה יכול להיות

"היא משפיעה עליך עד כדי כך?" שאל הולדן, בכלל לא שמתי לב שהוא צפה בי

"מה כוונתך?"

הוא שילב את הידיים שלו "אתה יודע..." הוא אמר

"ממש לא, אני פשוט... תסתכל עליה, היא ילדה"

"היא צעירה בהחלט, אבל אני חושב שזה לא רק זה"

"תפסיק" מלמלתי, הולדן היה טוב בלקרוא אנשים, במיוחד אותי ואני בכלל לא הייתי קשור אליו בקשר הדם ולמרות זאת...

"אתה צריך להבטיח לי שזה לא יפריע לעבודה שלנו"

"מה פתאום, בחיים לא" אמרתי בתוקף

"אז כדי שתנוח קצת" הוא אמר, קם על רגליו והולך לתא הטייס.

המילים שלו הפריעו לי, אולי כי המילים שלו היו דומות לרגשות שאני עצמי הרגשתי וניסיתי להילחם בהם... הבנאדם האחרון עלי האדמות שעניין אותי בצורה כזאת הייתה קלריס ואלוהים יודע שעברו שנים רבות כל-כך מאז... והנה, האישה הזאת, היצור המופלא הזה מצליחה לעשות לי שיעור והיא בכלל לא יודעת  את זה...

רן הודיע לנו לחזור למקומות ולהדק את החגורות, היינו קרובים לנחיתה בנריטה טוקיו.

הולדן חזר גם הוא למקומו, מהדק את החגורה שלו

"איך היא?" הוא שאל, מפנה את השאלה לסאלי

"בסדר, יש לנו לפחות עוד כמה שעות מהפעם האחרונה שהוספתי לה עוד חומר הרגעה"

"טוב מאוד" הוא אמר, אבל קולו נשמע רדוף, יכול להיות שהספקות שלו עד כדי כך גדולות?

נחתנו בנריטה בשעה אחת לפנות בוקר, יורי חיכה לנו עם מכונית ניסן אקסטייל שחורה ממש לצד המטוס, הולדן יצא לפנינו לקבל את פניו, סאלי אחריו ואני לקחתי את אליזבת, עדין ישנה.

צעדנו לכיוונו פוגשים באוויר של טוקיו.

"היי" אמר יורי פותח את הדלת ועוזר לי עם אליזבת.

"היי, טוב לראות אותך" אמרתי טופח לו על השכם, יורי היה הצעיר שבנינו, הולדן הכיר אותו בזמן מלחמת העולם השנייה בזמן שהם היו במודיעין מטעם האליטה של טהורי הדם, יורי היה אז חייל בשירות סדיר של הרוסים אבל לא חשב פעמים כאשר הולדן הציע לו לממש את הכישורים שלו אצלו והסכים לקבל את חיי האלמוות.

"אתם מוכנים?" שאל יורי בזמן שנכנסו לניסן וסידרנו את עצמינו, רן הגיע כמה רגעים אחרינו

תופס את מקומו במושב לפני.

"בואו נזוז" אמר הולדן, ויורי התניע.

"כולם תכבו את הגי פי אס שלכם" אמר הולדן, שלפנו את הטלפונים שלנו וסגרנו את החיבורים שלנו לרשת.

"אתה חושב שזה יעזור?" שאלתי את הולדן

"לא להרבה זמן"

"אבל אריק יצליח לאתר אותנו?"

"אל תדאג, יורי דאג לחבר אותו לרשת פנימית מוצפנת, ברגע שנגיע לבית נוכל שוב ליצור קשר"

"אני לא יודע איך אתם מסדרים..." אמר יורי, יכולתי לשמוע את החריקות בשיניים שלו כאשר הוא דיבר. סאלי שלפה לו כדור ורוד והעבירה לו

"הנה קח אחד" היא אמרה והוא לקח אותו מידיה, בולע אותו במהירות

"הארומה שלה כמעט ובלתי אפשרית" הסכים רן

"זה רחוק?" שאלה סאלי

"לא ממש, ביציאה מטוקיו יש עיירה קטנה, בעיקרון מי שנמצא שם אלו אנשים מבוגרים אשר עובדים בשני מקדשים שנמצאים על ההר, אז זה מקום שקט, אם הייתי מגדיר אותה אפשר לקרוא לה עיירת רפאים, רוב הביקורים במקום זה קוראים בזמן פריחת הסאקורה ואנחנו כרגע באוקטובר אז זה הכי טוב שמצאתי" אמר יורי, ממשיך בנהיגה בכבישי יפן.

יפן... הייתי ביפן כמה פעמים, המקום הזה בהחלט קסום, התרבות, האנשים, הכול פה מתערבב בצורה של קסם שמשלים את עצמו, מצד אחד יש את הקדמה המטורפת שלהם ומצד שני קיימת התרבות העתיקה כל-כך שעדיין מיושמת כאן בצורה היפה ביותר שאני מכיר, אי אפשר להגיע למקום הזה ולא להתחבר ליופי שתומה המקום הזה בתוכו.

יורי החנה את המכונית בכניסה לבית שהיה בנוי מעץ והיה בעל שני קומות, בניה יפנית מסורתית.

יצאנו מהמכונית, רן עזר לי עם אליזבת, עולים במדרגות מעץ, המקום הזה היה שקט באמת כמו שיורי אמר, צעדנו בשורה נכנסים פנימה, שומעים את קולות הלילה,

"כל חדרי השינה הם בקומה השנייה" אמר יורי

"תודה" עניתי, מרים את אליזבת על הידיים אני לוקח אותה למעלה, היא הייתה קלילה ממש

סאלי הלכה ביחד איתי, פותחת לי את הדלת של החדר הראשון מימין ומדליקה את האור, המיטה עמדה באמצע החדר, הנחתי את אליזבת עליה, נראה שהיא עדין ישנה חזק

"אני אשאר איתה" אמר סאלי

"את בטוחה?" שאלתי אותה, יודע שזה לא פשוט להישאר לבד איתה כל-כך הרבה זמן, ואני הייתי היחיד שהייתי כבר כמה ימים, מרגיש שכוח הסיבולת שלי גדול יותר מזה של האחרים, היא חייכה אליי במתיקות,

"אל תלחץ, יורי דאג לכמה מנות דם שהוא קנה, אני ממליצה לך ללכת לשתות"

"ומה איתך?"

"אני אבדוק אותה ואחר כך נתחלף"

"תקראי לי אם את צריכה אותי"

"תפסיק להיות כל-כך אבהי" היא אמר, דוחפת אותי בעדינות לכיוון הדלת, יצאתי מהחדר סוגר את הדלת אחרי, לקחתי נשימה עמוקה וירדתי לקומה הראשונה.

"איך היא?" שאל הולדן

"בינתיים ישנה, סאלי אמרה שהיא בודקת אותה"

"טוב, בוא תיקח לעצמך לשתות" אמר הולדן, מביא לי כוס גדולה של דם

בחנתי אותה בזמן שלקחתי אותה מידיו

"תודה" אמרתי, מתיישב על הספה לצידם

רן חיבר את המחשב הנייד שלו לרשת והינו יכולים לראות את אריק

"איך אתם שם?" הוא שאל וקולו היה צוהל כתמיד, בנאדם אחד שהכרתי שלא משנה מה הוא תמיד

תמיד יהיה שופע באנרגיות

"הגענו לפני כמה דקות" אמר הולדן

"יש חדש?" הוא המשיך

אריק הקליד כמה דברים, יכולתי לשמוע בבירור את האצבעות שלו על המקשים

"הצלחתי לפרוץ למחשב האישי של ויליאם" הוא אמר בקלילות

"מצאת שם משהו?" שאל הולדן

"לא ממש, הדברים הרגילים בערך מה שהיה שם גם בפעם האחרונה, גם הטלפון שלו היה נקי"

"זה לא מוזר בעינייך?" התפרצתי לשיחה שלהם

"מוזר, בגלל זה חשבתי שאולי גם להם יש רשת מוצפנת שהם יושבים עלייה, כמונו" הוא אמר ממשיך "ואז עליתי על איזה באג, הבנתי שהם כנראה יודעים שאני מנסה לפרוץ מחדש, אז הם ניסו לעשות את אותו הדבר גם לי"

"והצלחת לגלות משהו?"

"למזלי אני טיפה יותר מתוחכם מאיש סייבר החדש שלהם וכן, הצלחתי, הם לקחו את יולי"

הולדן נראה מעט לחוץ יותר "אני לא יודע את כל הפרטים, אבל לפי מה שהבנתי הם מתחילים לבדוק אותה" הוא אמר וקולו היה עמוק יותר עכשיו

"אני עדין ממשיך לעקוב אחרי ההתכתבויות שלהם, בינתיים לא יצאה הוראה חדשה אז אני לא באמת יכול לדעת אם הם צודקים או לא"

"ומה לגבי שאר האליטה? מה קורה שם?" שאל הולדן

"באופן עקרוני חלק מהם שקט, הם סוג של מחכים כנראה להודעה של ויליאם מאחר והוא הוציא את ההודעה שהיא אצלו"

"גם רפאל?" הוא שאל במהירות

"כן, גם אני הופתעתי יכול להיות שקורה שם משהו שאנחנו לא יודעים" הוסיף אריק

"חשבתי שכנראה מנהלים שם משא ומתן מתחת לפני השטח" אמר הולדן, לוקח נשימה עמוקה

"קיבלתם איזה מידע אחר?" שאלתי את הולדן

"באספה האחרונה שהייתה לנו לפני כמה שנים, נראה שאף אחד לא באמת מתעסק בזה יותר, סוג של משהו שנשאר מאחורינו, הקולות היו רדומים מידי, תהייתי לעצמי כבר אז האם מישהו מהם הצליח למצוא רמזים כלשהם והם פשוט לא רוצים לחלוק אותם אם היתר אבל ברגע שרפאל התערב ואמר להניח לזה, מודה הופתעתי אבל נראה כאילו שהרוב הסכימו"

"זה באמת ממש מוזר" אמרתי

"עכשיו זה כבר ברור" הוא המשיך

"הם מעולם לא זנחו את זה, ויליאם המשיך לספק למי שמוכן לשלם יותר את השירותים שלו, הוא לא משתנה ולא משנה כמה מאות עוברות."

הרגשתי את הכעס בקולו של הולדן, גם בהיותם אחים, הם היו אנשים שונים לגמרי, ואני ממשיך ללמוד על ההבדלים האלה כל פעם מחדש.

"אז מה עושים? ממתינים?" שאל יורי

"נמשיך בינתיים לחכות, כל עוד אנחנו לא יודעים כלום"

"אבל אנחנו יכולים לבדוק, זה זמן יקר שאנחנו מפספסים" אמר אריק, נכנס לשיחה

"אנחנו יכולים" אמר הולדן, זורק לי מבט כחול

"מה שתרצה" עניתי, מנסה לשלוט ברגשות שלי, ולדחות את הסף

"תמשיך לעקוב בבקשה ותעדכן אותנו אם יש תזוזות מיוחדות" אמר הולדן לאריק

"כן, בוס" הוא אמר, סוגר את השיחה.

סאלי ירדה אלינו בצעדים קלילים, פוגשת את הפנים שלנו

"הכול בסדר?" היא שאלה בודקת אותנו

"הם לקחו את יולי, והם התחילו לעבוד עליה" אמר רן

"הא, אני מבינה..." אמרה סאלי בקול קטן "ומה איתנו?" היא שאלה

"איך אליזבת?" שאל הולדן

"ישנה עדין, כל הזמן נתתי לה מנות ממש קטנות, היא ממש רזונת, אבל בכל זאת כנראה שמעט הגזמתי" היא אמרה במבוכה

"זה בסדר" אמר הולדן מרגיע אותה

"בואו פשוט ננוח, השעה מאוחרת, בבוקר נראה איך נמשיך" הוא אמר, משאיר אותנו בקומה למטה ועולה לקומה העליונה, שמעתי את הצעדים שלו מתרחקים.

מצאנו את עצמינו יושבים לראשונה מזה כמה שנים ביחד בסלון,

סאלי בחרה לשבת לצידי, שותה כוס גדולה של דם שהביאה לעצמה, רן ויורי עשו כמוה

"אני באמת לא זוכרת מתי עשינו את זה בפעם האחרונה" היא אמרה מתמתחת

"מה שתינו דם?" שאל רן, זורק לה מבט כחול

"מצחיק מאוד" היא אמרה טועמת את הדם

"היא משהו מיוחד..." אמרה סאלי

"מי? אליזבת?" שאלתי במהירות

"כן, אני לא חושבת שאני מכירה בנאדם אחר בעולם הזה שיש לו ריח כזה מדהים, אני מרגישה איך אני בקושי מצליחה לתפקד שאני נמצאת איתה לבד" היא אמרה זורקת את זה בכזאת קלילות לאוויר

"זה קשה" מלמלתי

"קשה, זאת לא המילה, אפילו הכדורים לא מצליחים לגמרי להשתיק את זה, זה מזמזם בתוך כל האיברים" היא המשיכה, הרגשתי איך כל האיברים שלי מתחילים להתעורר לחיים, כשהיא יושבת ומדברת על זה בכזאת קלילות, גם הדם ששתיתי לא היה יכול להשתוות לטעם שלה... שידעתי היטב איך הוא מרגיש...

"אולי כדי שלא תדברי על זה כזאת קלילות" אמרתי, מנסה בעדינות להרגיע אותה

"צודק" אמרה סאלי, משתתקת.

 

 

edya
28/01/2019 20:58
אני מכורה. סופית.
IM AL
29/01/2019 10:55
אני כבר הודתי בכך :)
מה הן דרכי הסגידה האפשריות ?
הסוגדים ל JENNY :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: