עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


טעם ה(א)דם פרק יג

29/01/2019 19:11
Jenny
סיפור, פנטזיה

פרק יג

שנת 1945

 

העצמות השבורות שלי בתוך היד התחילו להתאחות, הדימום מהצוואר שלי נפסק,

אבל עכשיו אני זקוק לדם, יצאתי מהחדר, הבגדים שלי היו מגואלים בדם, ידעתי שאני אמשוך צומת לב במסיבה המפוארת הזאת של ויליאם אבל הרעב הזה געש בתוכי כמו לבה שרק מחכה לפרוץ, ויליאם ידע את זה יותר טוב מהכול, היצור הזה מוליך אולי שולל, משחק בי איך שרק מתחשק לו...

צעדתי לתוך האולם הגדול, הנשים שויליאם הביא במיוחדת למסיבה היו רבות, אני צריך לפחות אחת מהן כדי להחזיר לעצמי את הכוחות שלי... יצאתי לצוד אותה...

עובר במהירות עם העיניים בחיפושים אחריה, והנה היא הייתה, היא לבשה כמו כולן את השמלה הלבנה הזאת, השיער שלה היה קצר ומתולתל, ניגשתי אליה, נוגע בכתף שלה, היא הסתובבה אותי, פוגש זוג עיניים חומות שנפתחו אליי לרווחה, המראה הזה שלי בהחלט לא ראוי

"אני חייב לבקש את עזרתך" אמרתי לה, היא בהתה בי לרגע, אבל לא הייתה לה ברירה אחרת,

"כמובן" היא אמרה, לקחתי את ידה, מוביל אותה אחרי לחדר הצדדי ליד הספרייה,

פותח את הדלת ומכניס אותה יחד איתי פנימה, היא נראתה לחוצה, בצדק... המקום הזה היה נראה כמו אזור מלחמה.

"אני מצטער..." אמרתי בחצי קול, תופס אותה ומצמיד אותה כנגד הדלת שממנה נכנסו,

הרעב געש בי, הייתי זקוק לזה יותר מהכול עכשיו...

נועץ את השיניים שלי בתוך הצוואר שלה, מרגיש איך היא מתכווצת נגדי, אך היא עומדת שקטה, הדם שלה התחיל למלא אותי, בולע אותו במהירות....

שנאתי להרגיש ככה... אבל הייתי חייב את זה...

הרגשתי איך לאט- לאט אני מגיע לנקודה שאין לחזור ממנה, הרגשתי איך הלב שלה מתחיל להאט...

אני חייב לגרד את הכוחות שלי להפסיק... אבל הייתי רעב כל-כך...

כל טיפה של הדם שלה הייתה כמו שיקוי החיים שלי...

הרגשתי איך הכוחות שלה עוזבים את הגוף שלה אם כל טיפה מתוקה של הדם שלה שגלשה לתוכי... שנאתי את עצמי כל-כך... שנאתי את העובדה שהדם הזה חזק יותר ממני...

היא נפלה לתוך זרועותיי, לוקחת את נשמתה האחרונה ושוב הייתי מוקף בדממה.

הנחתי אותה בעדינות על המיטה, מקדש קטן...

ידעתי שרגשות כאלה שאני מרגיש כרגע לא יכולים להוביל אותי לשום מקום...

אני ערפד, אני נוצרתי בכדי להרוג ואני חיי בשביל זה...

עצמתי את עייני, מרגיש איך הזעם שלי מתעצם בכל פעם שאני פוגש את ויליאם...

זאת אשמתו! אולי הוא היה פשוט צריך להשאיר אותי מת!

יצאתי מהחדר, סוגר אחרי את הדלת

הייתי מוכן ללכת הביתה והפעם אני לא מתכוון לחכות לאישור שלו!

הלכתי בצעדים מהירים לעבר את הדלת, פוגש את הפרצופים של הערפדים עוקבים אחרי יוצא משם, עדין מגואל בדם של עצמי.

בדרכי החוצה נתקל סוף-סוף בהולדן, הוא נכנס לאחוזה, אחריו ראיתי גם את האחרים, רן ואריק וכמובן סאלי ועוד מישהו שלא הכרתי, שמחתי לראותם.

הולדן בחן אותי במבט הכחול שלו

"מייקל מה קרה?" הוא שאל מופתע מהמראה שלי

לקחתי נשימה עמוקה "ויליאם" אמרתי מרגיש את הזעם שלי,

הוא העביר את היד שלו בתוך השיער הבלונדיני שלו, חורק בשיניו

"איפה הוא עכשיו?" הוא שאל חסר סבלנות

"מה זה משנה? אני הולך" אמרתי

"אתה לא הולך לשום מקום, תישארו כולכם כאן" אמר הולדן, ונכנס פנימה

סאלי נשכה את השפה התחתונה שלה, בוהה בי כמה שניות "בוא אני יעזור לך לסדר את עצמך" היא אמרה, לוקחת את היד שלי, ומושכת אותי אחריה, הלכנו ביחד נכנסים לחדר האמבטיה,

היא סוגרת את הדלת אחרינו.

"מי היה מאמין שאני לא רואה אותך ארבע שנים וככה אתה פוגש אותי" היא אמרה פותחת את ברז המים ומוציאה ממחטה מהכיס שלה, מרטיבה אותה

"מה את עושה?" שאלתי

"מנקה אותך" היא אמרה כאילו את המובן מאליו

הידיים שלה היו רכות, היא העבירה את הממחטה על הצוואר שלי לוחצת בעדינות, מתחילה להסיר את שאריות הדם ממני,

"את נראית טוב" מלמלתי, בוחן אותה, היא לבשה שמלה אפורה שמאוד התאימה לעיניים הכחולות שלה, השיער השחור שלה היה אסוף כלפי מעלה והעור שלה זהר כמו תמיד.

"תודה, חבל שלא היית יכול להיות איתנו, היית חסר לי" היא אמרה, ממשיכה לנקות אותי

"גם אתם הייתם חסרים לי" אמרתי בחום, היא שטפה את הממחטה שלה, מסתכלת עליי שוב

"טוב, הורדנו את הדם, עכשיו צריך למצוא לך בגדים אחרים ללבוש" היא אמרה משלבת ידיים

"לא אכפת לי מזה" אמרתי

"אני מצטערת, אבל לי אכפת, תמתין לי כאן אני כבר באה" היא אמרה משאירה אותי לבד,

התבוננתי על עצמי בתוך המראה, כן שאריות הדם ירדו, העיניים שלי נצצו בכחול קר וחסר רגשות... אני בהחלט הערפד שויליאם כל-כך רצה שאני אשאר...

תוך רגעים ספורים הדלת נפתחה וסאלי עמדה מולי, אוחזת בידיה בחליפה נוספת

"הנה, תלבש את זה" היא אמרה מושיטה לי אותה

קימטתי את הגבות שלי "קדימה" היא אמרה בקול ברור יותר

"את מתכוונת להישאר כאן?" שאלתי אותה לוקח את החליפה מידיה

היא הופתעה לשאלתי

"למה לא?"

"אני יכול להסתדר בעצמי"

"אני בטוחה" היא אמרה מתמקמת לצד הדלת, מחייכת אליי עם החיוך הלבן שלה

"את חסרת תקנה" מלמלתי מתחיל להתפשט

"אני טובה בזה" היא אמרה

"ראיתי שהגעתם עם מישהו נוסף, מי זה?" שאלתי

"אה, יורי רומנוב" היא אמרה בקלילות

"פגשנו אותו במודיעין, הוא היה חלק מכוחות הרוסים, ילד מבריק אם יורשה לי להגיד" היא אמרה בחיוך "מוצא חן בעינייך?" שאלתי, יכולתי להרגיש את זה בקול שלה

"הוא ילד" היא אמרה, ממשיכה להסתכל עליי מחליף בגדים, גורמת לי לעלות חיוך

"את לא מבוגרת ממנו בהרבה..." אמרתי

"אולי אני נראית כמו ילדה בת שמונה עשרה אבל שנים שאני לא" היא אמרה וקולה היה חד יותר, העיניים שלה ננעלו על שלי, סאלי... סאלי המתוקה שאני זוכר...

"מבין את כוונתך" אמרתי, סוגר את הכפתורים על החולצה שלי, הידיים שלה נמשכו אליי, היא הניחה אותם על שלי עוצרת אותי מלהמשיך ולסגור אותם, המבט שלי היה עליה,

הרגשתי את זה מגיע כמו גל שכיסה אותי, היא משכה אותי אליי, השפתיים שלה מצאו את שלי, מאפשרת לי לטעום אותה... הנשיקה שלה הייתה תובענית מלאת תשוקה, היא סוחפת אותי לתוכה... רכה כל-כך...

"שנים שרציתי לעשות את זה..." היא אמרה ניתקת ממני, משאירה אותי לרגע תלוש מהמציאות

"סאלי..." מלמלתי, לא יודע מה עליי לעשות עכשיו...

דפיקה בדלת משכה את צומת הלב שלנו, סאלי הסתובבה ופתחה אותה, פוגשת את אריק

"הסתדרתם?" הוא שאל מציץ פנימה

"כן, החליפה בסדר גמור תודה" היא אמרה בחום

"תסיים להתארגן הולדן קורא לך" אמר אריק

"כן" אמרתי, ממשיך לסגור את הכפתורים שעל החולצה שלי, לובש את הז'אקט.

צעדתי למטה, מוצא את הולדן, ויליאם עמד לצידו, לא מסתיר את החיוך הזחוח שלו

"קראת לי?" שאלתי

"כן, אתה בסדר?" שאל הולדן

"כמובן שהוא בסדר" אמר ויליאם "אמרתי לך, לא קרה שום דבר, קצת חינוך"

"הכול טוב" אמרתי להולדן

"דיברתי עכשיו עם ויליאם אני מבין שקיבלת הצעה להישאר כאן ולעבוד יחד עם הצוות של הנרי גריי" הוא אמר מחפש לאשר את המידע שקיבל מויליאם

"נכון, ויליאם חושב שזאת הזדמנות טובה"

"בהחלט" אמר ויליאם

"אתה רוצה להישאר?" שאל הולדן, זרקתי אליו מבט, ברור שלא, למה הוא בכלל שואל דבר כזה?

"אמרתי שאני מודה על ההזדמנות, אבל אני מעדיף לחזור לעבוד אצלך" אמרתי

הולדן הפנה את מבטו לויליאם

"אמרתי לך, הילד לא מעוניין בהזדמנויות שלך" הוא אמר וקולו היה תקיף וברור

"אני בסך הכול עושה מה שטוב לו" אמר ויליאם בקולו הדביק

"כן, אני בטוח" אמר הולדן

"בקיצור, אני לוקח אותו חזרה" הוא הוסיף

"לא נראה לי" אמר ויליאם "אולי הוא לא רוצה לעבוד אצל הנרי, אבל אני לא מתכוון לאפשר לו לחזור איתך" "זאת לא הייתה בקשה" אמר הולדן

"אתה יודע, אולי אתה חושב שאתה יותר טוב ממני, אבל הולדן אתה בדיוק כמוני"

"באמת? ואתה מעוניין שנבדוק את זה? אולי ממש כאן, במסיבה היפה הזאת שאתה עורך?"

ויליאם לקח נשימה עמוקה, לראשונה יכולתי לשמוע תסכול בקולו

"אתה לא משתנה" הוא אמר

"תעשה מה שאתה רוצה, אם אתה רוצה לקחת אותו תיקח, אבל אני לא מתכוון לשחרר אותו!"

הוא אמר וקולו היה גבוהה יותר, אפשר להרגיש את זה באוויר, הוא שוב לא מרוצה.

"מצוין, אם כך אנחנו נצא לדרך" אמר הולדן

"קדימה" הוא סימן לי ללכת, התחלתי ללכת לכיוון הדלת כאשר ויליאם תפס את היד שלי, מושך אותי קרוב אליו, לוחש לתוך האוזן שלי "עד שניפגש שוב..." הוא אמר, ושיחרר את ידי,

היצור הזה מצליח לעורר בי את כל הרגשות הכי גרועים שאפשר לעורר במישהו.

נכנסו למכונית, רן נהג והולדן היה לצידו אני וסאלי ישבנו מאחור ביחד עם יורי

"לאן עכשיו?" שאלתי את הולדן

"היום נעצור באכסניה לא רחוק מכאן, מחר בבוקר אני אחלק לכם משימות חדשות" הוא אמר

ממשיכים בנסיעה ברחובות לונדון, היו מקומות רבים שהיו הרוסים ואחרים שנשארו שלמים, אבל ההרגשה הזאת של הריקנות הייתה ברורה... תהייתי כמה שנים ייקח לאנשים לבנות את כל ההרס הזה שהם הותירו מאחור... ומתי זה כבר יהיה מספיק להם?

נכנסו לאכסניה, מקבלים את החדרים שלנו הולכים להתמקם, הגעתי לחדרי פותח את החלון, ומשקיף לעבר לונדון, המקום הזה שנולדתי בו בשנת 1876 כבר מזמן לא מרגיש לי כמו הבית.

שמעתי דפיקה בדלת, ניגשתי לפתוח אותה, פוגש את סאלי

"היי" היא אמרה מכניסה את עצמה

"היי" אמרתי מאפשר לה להיכנס וסוגר אחריה את הדלת

"איך אתה מרגישה?" היא שאלה צועדת לכיוון החלון, מעיפה מבט החוצה

"אני בסדר" אמרתי מוריד את הז'אקט ומניח אותו על הכיסא בצד, ויחד איתו משחרר את העניבה ושם אותה ליד, היא עמדה שם מתבוננת החוצה

"תמיד אהבתי את לונדון" אמרה סאלי

"פעם זה היה המקום האהוב עלי" אמרתי, מגיע לצידה "ועכשיו?"

"לצערי כבר לא" אמרתי בשקט

"הם ישקמו את ההריסות" היא אמר במתיקות

"אני בטוח" הסכמתי איתה

"אתה לא מרגיש אליי את מה שאני מרגישה אליך הא?" היא אמרה באותה תמימות של ילדה בת שמונה עשרה, הפניתי את מבטי אליה,

"למה את חושבת?" שאלתי

"כמה שנים אנחנו כבר מכירים? עשרים וחמש?" היא אמרה, פונה אלי עם מבטה

"כן," עניתי

"ואף פעם לא עשית שום צעד" היא אמרה, העיניים שלה היו כחולות וצלולות, היא הייתה יפה, כל אידיוט היה יכול לראות את זה

"אני מצטער..." אמרתי, היא חייכה, חושפת את החיוך הכי לבן שלה

"זה בסדר, לא אכפת לי..." היא המשיכה, מתקרבת אליי, עטפתי את המותניים שלה, מצמיד אותה קרוב יותר, השפתיים שלה היו אדומות, חוזר לטעום אותן...

הידיים שלה משכו אותי אליה, היא אחזה בצוואר שלי בחוזקה, למרות המבנה גוף הקטן שלה, היא הייתה חזקה להפליא, הרמתי אותה על הידיים שלי, מושך אותה אל המיטה,

היא התבוננה בי, חסרת מנוחה, תוהה מה עובר לי בתוך הראש שאני הולך לעשות את זה...

אבל מבין שכלום לא עובר שם, פשוט רציתי את זה...

פותח את השמלה שלה, אני זורק אותה הצידה, פוגש את הגוף הלבן שלה, מושלמת...

היא תפסה את החולצה שלבשתי, קורעת אותה ממני, השפתיים שלה גולשות על הגוף שלי, הלשון שלה מטיילת עליי, מרגיש באיזה קלילות הגוף שלי מגיב אליה, אני רוצה לטעום אותה, עכשיו!

היד שלי בתוך השיער שלה, תופס אותו בחוזקה אני מושך אותה לאחור, חושף את הצוואר שלה...

העיניים שלה עוקבות אחריי, הכחול שלי והכחול שלה...

יצורי הלילה... הניבים שלי מתארכים, הגוף שלי גועש... ואני נועץ אותם בתוך הצוואר שלה, היא נאנקת, תופסת את גבי בציפורניים שלה, נועצת אותם לתוך הבשר שלי,

הדם שלה מתחיל למלא את הפה שלי, מטריף את הרצון שלי, מעורר אותי...

אני מושך את הניבים שלי מתוכה, הסימנים שלהם נעלמים תוך שניות, היא מחלימה במהירות,

היא הופכת אותי, עכשיו היא מעלי, הידיים שלה גולשות על החזה שלי,

אני מרגיש אותה היטב, העור הקר שלה... הידיים שלי על הירכיים שלה,

הקול שלה חד כל-כך, היא באמת יצור מופלא... היא ממכרת בכזאת קלילות... לא מצליח לעצור את עצמי... העיניים הכחולות שלה נפתחות לרווחה, היא חושפת את ניבים שלה...

היא שוב שורטת אותי, מאפשרת לטיפות הדם לצאת החוצה, אבל הם נסגרים במהירות משאירים רק את הצבע האדום אחריהם....

היא נופלת על המיטה לצידי, מכניסה את הניבים שלה פנימה, הגוף שלה מדהים, אני צופה בה

שהיא אוספת עם אצבע את שאריות הדם שהותרתי עליה ומכניסה אותן לפה, טועמת.

"אתה יודע לא היית חייב לנשוך" היא אמרה שולחת לי חיוך לבן

לא עומד בפניה, "לא היית חייבת לשרוט" עניתי לה

"גם נכון" היא אמרה, מביאה לי נשיקה קטנה על האף, וקמה על רגליה

"לאן את הולכת?" שאלתי ברגע שהיא התחילה להתלבש

"מה זאת אומרת?" היא שאלה, מופתעת

"חוזרת לחדר שלי, מחר אנחנו מקבלים משימות חדשות"

"את לא רוצה להישאר?" שאלתי

היא חייכה אליה, אך החיוך שנראה ראה רדוף

"אל תפתח את הציפיות שלי" היא אמרה, סוגרת את השמלה שלה

"זה לא היה טוב?" שאלתי, לא יודע מה עליי לעשות

"זה היה מדהים, זאת הבעיה. אמרתי לך אני יודעת שאתה לא מרגיש אלי את מה שאני מרגישה אליך" היא אמרה שוב, קולה היה קטן

"גם לי היה טוב" אמרתי, מנסה לעצור אותה

היא המשיכה לחייך אלי, העיניים הכחולות שלה המשיכו להביט בי, חשבתי האם כדי לי להתעקש יותר, הרגשתי שאולי אני עושה טעות שאני מאפשר לה ללכת...

"ניפגש מחר" היא אמרה, יוצאת מהחדר משאירה אותי מאחור.

 


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: