עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


טעם ה(א)דם פרק יד

01/02/2019 21:26
Jenny
סיפור, פנטזיה

 

פרק יד

 

אליזבת הסתובבה במיטה, פוקחת סוף-סוף את העיניים הירוקות שלה,

התקרבתי אליה, עוקב אחרי שהיא חוזרת לעצמה.

היא הרימה את עצמה לישיבה, בוחנת בקפידה את החלל בו היא נמצאת, הגבות שלה מתקמטות, והמבט שלה נעצר ברגע שהיא קולטת אותי.

"היי..." אמרתי בחצי קול

"מייקל..." היא גמגמה את השם שלי, היד שלה גלשה בתוך השיער שלה,

"איך את מרגישה?" שאלתי

"מוזר... כואב לי הראש" היא אמרה, הושטתי לה כוס מים שהייתה על השידה לצידה,

היא לקחה אותה, שותה ממנה במהירות

"איפה אני?" היא שאלה מניחה את הכוס חזרה.

"את בטוחה" אמרתי

"אוקי..." היא אמרה, ממשיכה לבחון אותי תחת זכוכית מגדלת, היא הורידה את השמיכה ממנה, קמה מהמיטה וצועדת לכיוון החלון, חולפת על פניי, תהיתי האם זה נכון לאפשר לה לעשות את זה כרגע, היא נעמדה מולו, משקיפה החוצה

הדממה עטפה אותנו.

היא הסתובבה אלי, מבטה נראה תמוהה

"תזכיר לי בבקשה איפה אנחנו" היא אמרה, לקחתי נשימה עמוקה

"יצאנו לטיול קטן"

"טיול..." היא חזרה אחרי, הרגשתי את הלב שלה, מגביר קצב, היא נלחצת

"חכי בבקשה" אמרתי, ניגש לדלת ופותח אותה

"הולדן" קראתי בשמו

"הולדן?" היא חזרה אחרי, אחרי כמה רגעים הוא נכנס פנימה, ניצב מולה

העיניים שלה נפתחו לרווחה, כן זה הסקס אפיל שלו...

"אליזבת" הוא אמר את שמה בחום

"אנחנו מכירים?" היא שאלה בחשדנות

"עדין לא" הוא המשיך בקולו החם

"מייקל... מה קורה כאן?" היא חיפשה אותי

"את לא צריכה לדאוג, אליזבת" המשיך הולדן

"בואי בבקשה" הוא אמר, מנסה להחזיר אותה למיטה

"אני בסדר איפה שאני" היא אמרה בתוקף

"זה בסדר, כמובן" הוא אמר שולח לה חיוך

"אני שמח לפגוש אותך" הוא אמר

"תודה" ענתה אליזבת, לא זזה ממקומה

"הבנתי ממייקל שאת כבר מכירה את הסוג שלנו" הוא בדק אותה

"סוג? גם אתה ערפד?" היא שאלה ונשמעה מופתעת

"מודה באשמה" הוא אמר

"אוקי..." היא אמרה, הלב שלה התחיל לפעום חזק יותר, הרגשתי את זה בבירור

"לא, את לא צריכה להילחץ ממני" הוא אמר

"אני לא לחוצה..." היא התנגדה לרעיון

"כערפד, אני יכול לשמוע את הלב שלך היטב, לצערי הוא אומר לי משהו אחר לגמרי"

אליזבת לקחה נשימה עמוקה, מנסה להרגיע את עצמה

"ככה יותר טוב?" היא שאלה, מנסה לרצות אותו, הוא שלח בה חיוך חם

"תודה לך"

"בבקשה" היא אמרה משלבת את הידיים שלה

"אני אשמח אם נוכל לדבר רק את ואני" הוא אמר, זורק מבט לעברי

"למה?" היא קימטה את הגבות שלה

"אני חושב שזה עדיף" הוא אמר, תופס אותי לא מוכן, לא רציתי לעזוב אותה

"אני רוצה שמייקל יישאר איתי" היא אמרה, תודה רבה לך אליזבת, חייכתי אליה

"כרצונך" אמר הולדן, מתמקם בישיבה על קצה המיטה, ממש מול אליזבת

"אני לא יודע כמה מזה את יודע, אבל מייקל מאמין שיש לך כישורים יוצאי דופן"

"מייקל טועה" היא אמרה, זורקת מבט ירוק לעברי, לא מרוצה

"הייתי שמח לבדוק את זה בעצמי, תרשי לי?"

הקול שלו היה ממכר... עמוק

"אני לא מבינה למה אתה מתכוון" היא אמרה

"זה לא יכאב לך אני מבטיח, אני יכול להתקרב אליך?" הוא ביקש את רשותה

"א-אממ..כן," אמרה אליזבת, מורידה את הידיים שלה,

הולדן קם על רגליו, מתקרב אליה, נעמד מולה, היא הרימה את הראש שלה כדי שתוכל לראות את העיניים שלו בבירור, עוקבת אחריו בקפידה

"תביאי לי בבקשה את הידיים שלך" הוא אמר, מושיט לה את שלו, היא היססה לרגע, אבל עשתה זאת, מניחה את הכפות ידיים שלה בתוך שלו, הוא עטף אותן בעדינות

"העור שלך ממש קר" היא אמרה מתלוננת, גורמת לו לחייך

"מצטער" הוא אמר, ממשיך "אני רוצה שתמשיכי להסתכל לתוך העיניים שלי, מבלי להסיר מבט"

"ככה?" היא שאלה, מביטה לתוך העיניים שלו

"מצוין תודה, עכשיו אני רוצה שתמשיכי להתמקד, עמוק ככל שאת יכולה..." הקול שלו היה חד, עמדתי מהצד צופה בהם, "אל תסירי ממני את המבט שלך... טוב?" הוא המשיך

"זה קשה.." היא מלמלה, אבל המשיכה לעשות כבקשתו

"כל הכבוד, את עושה את זה מעולה" הוא אמר ממשיך להביט לתוכה

"את מצליחה לשמוע אותי?" הוא שאל

"כן..." היא מלמלה

"ילדה טובה, אני רוצה תספרי לי מה את רואה..." הוא שאל, היא שתקה כמה רגעים, ממשיכה להסתכל לתוך העיניים שלו, קפואה, אוחזת בידיו

"מה אני רואה?" היא חזרה על השאלה

"כן, כל מה שאת רואה"

"אממ... אני רואה אותך" היא אמרה, שומע משהו ציני מגיע מקולה

"זה מובן מאליו, אבל את רואה משהו מעבר?" הוא המשיך להוביל אותה בקולו העמוק

"אממ... יש לך עיניים כחולות, הן יפות, דומות לאלה של מייקל" היא המשיכה

"זהו?" הוא שאל

"אם אתה מנסה לעשות את התרגיל הזה עם השליטה שלך בתוך הראש שלי או משהו כזה...? אז אני ומייקל ניסינו את זה קודם, לצערי זה לא משפיע עליי" היא אמרה לא מרוצה מהתרגיל,

הולדן עזב את הידיים שלה, חיוך קטן עולה על שפתיי

"תודה לך על שיתוף הפעולה" הוא אמר ברוגע

"זה עזר לך?" היא תהתה

"יותר ממה שאת חושבת" הוא אמר מפנה את מבטו לעברי

"מה אתה חושב?" שאלתי חסר סבלנות, הולדן הנהן בראשו,

"אני מבין למה התכוונת"

"אולי מישהו מכם מוכן לדבר איתי? אני לא מבינה מה קורה כאן" היא אמרה וקולה היה עצבני

"את באמת לא מושפעת מאיתנו" הוא אמר, פונה לאליזבת

"הקטע של השליטה במחשבות..." היא מלמלה משלבת שוב את הידיים

"בין היתר..." אמר הולדן

"למה מה עוד אני עושה?" היא נראתה מופתעת עכשיו עוד יותר

"את מרגישה משיכה אלינו?" הוא שאל ישיר כל-כך

היא קימטה את הגבות שלה

"מה לעזאזל אתה שואל פה?"

"בדיוק את מה שהבנת ששאלתי" הוא לא ויתר

היא זזה באי נוחות חוזרת לשבת על קצה המיטה

"אני לא יודעת אם אתה יכול לשאול דבר כזה אישה, ועוד בצורה כל-כך בוטה" היא אמרה

"אוקי, את מרגישה שאת יכולה לבטוח בנו?"

"מה זה השאלות האלה? אני לא מכירה אותך בכלל"

"ומה לגבי מייקל?" הוא שאל מכניס אותי לשיחה

"אני לא יודעת מה אתה רוצה שאני אגיד לך, כל השאלות שלך אישיות מאוד ואני לא יודעת בכלל מי אתה, ואתה ממשיך לשאול ולשאול"

"יוצא דופן" אמר הולדן

"אתה חושב שיש סיכוי?" שאלתי אותו שוב צמא לקבל תשובות

"יש סיכוי למה? אתם לא מספרים לי כלום!" היא המשיכה, הרגשתי איך היא גועשת בפנים,

הולדן ניגש אליה, תופס מקום לצידה על המיטה

"מייקל סיפר לך את סיפור שלנו נכון?" הוא שאל

"את אגדת הערפדים?" היא שאלה בחצי קול

הולדן חייך במתיקות "מה תגידי אם אגיד לך שזאת לא אגדה, שזאת המציאות"

היא שוב קימטה את הגבות שלה

"הייתי אומרת שקצת נפלת על הראש..." היא אמרה, מצחיקה אותו, שנים שלא שמעתי אותו צוחק ככה, אבל זה הרגיז אותה עוד יותר ראיתי זאת בבירור

"אני חושבת שסיימתי לשוחח איתך, אשמח ללכת הביתה" היא אמרה בתוקף

"אני ממש מתנצל, אני חושב שלא פגשתי מישהי כמוך"

"למה אתם כל הזמן אומרים את זה? אני בנאדם נורמטיבי לחלוטין, אני סטודנטית שכנראה שוב מפספסת את הלימודים שלה ובקצב הזה בטח שוב אצטרך לחפש נקודות בונוס, כי מסיבה מוזרה מאוד, שני ערפדים החליטו שאני איזה מנחיתת אסון על האנושות כולה"

היא אמרה בקול רציני

"יש לך כישורים באמת יוצאי דופן" הוא אמר חוזר על עצמו

"תראי, אני אשמח לעשות לך קצת סדר" הוא אמר, מתמקם בנוחיות מולה

"לפני מאות רבות הגיע לעולם בחורה צעירה ויפיפייה, מושלמת בכל הבחינות כל מה שבנאדם רגיל היה רוצה לראות באישה, היא הייתה כמו קסם בתוך העולם הזה, מצליחה לקנות את חיבתם של כולם גם את הטובים שבגברים, הטבע שלה היה לא אנושי... היא הייתה יצירה מופלאה של יצור הלילה, הערפד הראשון שהלך על האדמה הזאת" הוא סיפור בקולו המהפנט

"כן, מייקל סיפר לי לילית או משהו" היא נכנסה לדבריו

"נכון, לילית בכבודה ובעצמה, למרות שהיא לא הייתה אנושית היא הצליחה בקלות לפתח רגשות אנושים כאשר היא פגשה בגבר שמאוד מצא חן בעיניה, שמו היה רפאל, רפאל נשבע בקסמיה באופן טוטלי, מתאהב בה בצורה חסרת רסן, זאת הייתה אהבה הדדית, חסרת פשרות ומוחלטת, לילית גילתה לו את הסוד שלה ומאחר שהוא היה מאוהב בה הוא התעקש על זה שהוא רוצה להיות איתה לנצח, הוא לעולם לא רוצה לעזוב אותה והיא הסכימה, מעניקה לו את המתנה של חיי האלמוות, הופכת אותו ליצירה הראשונה שלה, משלבת אותו בקשר הדם שלה. הבעיה התחילה בדיוק בגלל זה, רפאל בהיותו בנאדם היה שטוף ברגשות אנושיים, הוא היה צמא לכסף, שליטה, כוח אין סופי אשר התגברו עם הפיכתו לערפד ופשוט השתלטו עליו, כולאים אותו בתוך התאווה האין סופית הזאת... הרצון הזה להשיג שליטה בכל מקום אפשרי גרמו לו לאבד את הראש שלו, משכנע אותה לתת לו יד בדבר, לילית לא באמת רצתה ללכת בדרך הזאת אבל היא אהבה אותו ורצתה לרצות אותו, ייתכן שהיא אהבה אותו יותר מאשר את עצמה, מגשימה לו משאלות...

ממשיכה לייצר עוד כמוה, הבעיה שזה לא הספיק לו, הוא רצה ממנה רק עוד ועוד, כאשר היא הצליחה להבין את התוכנית האמיתית שלו היא לא רצתה יותר שום קשר איתו והיא החליטה לשים לזה סוף, היא רצתה להרוג אותו, למנוע מהעולם את הכוח הזה... אבל זה לא קרה, אם כל האהבה שלהם הוא בגד בה בסוף, כולא אותה בכלוב עמוק במעמקי האדמה ממשיך לנצל את הדם הטהור שלה, מחפש את האנשים שהכי מתאים לו, כאלה שחולקים רעיונות דומים לשליטה ולכוח... והנה רפאל וארבעת הערפדים הראשונים מצליחים לייצר עוד עשרים טהורי דם, שהם... כלומר שאנחנו היחידים שיכולים לייצר דור המשך, אבל לילית מצליחה לברוח, רפאל לא מקבל את זה, הוא משתולל מחליט שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה למצוא אותה ולהחזיר אותה לזרועותיו..."

אליזבת שתקה, קשובה

"אוקי..." היא מלמלה, לא מסירה את מבטה מהולדן

"את מבינה עכשיו?" הוא שאל אותה, ממתין לתגובה

"ואתה חושב שאני מה בדיוק?" היא שאלה

"אני מאמין שאת יכולה להיות גלגול נשמתה של לילית" הוא הוסיף

העיניים שלה נראו רדופות, היא הסתכלה אליי, מחפשת אותי

"אין מצב!" היא אמרה בתוקף, הלב שלה מתחיל לגעוש בתוכה עוד יותר

"אנחנו מחפשים אחריך שנים ארוכות... ארוכות מידי, להגיד לך את האמת כבר חשבתי שזה באמת רק סיפור, אבל הנה את כאן, יושבת מולי..."

"אני ממש מצטערת בשבילך, החיפושים שלך צריכים להמשיך אני לא לילית"

"את עדין לא לילית..." הוא אמר וקולו היה צח

"אבל אנחנו נעיר אותך"

היא נראתה אבודה עכשיו הרבה יותר ממקודם

"להעיר אותי?"

"כן, אנחנו נחזיר את הכוחות שלך, נהפוך אותך להיות מי שאת"

"מייקל..." היא קראה בשמי

"אני מוכנה ללכת הביתה" היא הוסיפה, הלב שלה צעק אליי, רציתי כל-כך לעזור לה באותו הרגע... מרגיש איך כל הגוף שלי מתהפך, היא פחדה והיא חיפשה את הישועה אצלי...

"אני מצטער..." אמרתי

"אבל את לא יכולה ללכת..." הוספתי, יודע איך שזה בטח נשמע מהצד שלה... היא בטח חושבת שאני בוגד בה, שזאת אשמתי...

"מייקל צודק. את לא יכולה ללכת לשום מקום, לא שאנחנו קרובים כל-כך" הוסיף הולדן

"זה הספיק לי!" היא הרימה את קולה, גורמת לדלת החדר להיפתח במכה, פוגשת את סאלי ואת האחרים הם שטפו אותה עם המבטים שלהם

"אני מצטערת..." אמרה סאלי, מחליפה מבטים עם הולדן

"שמעתי צעקה, אתה צריך שאני יעזור במשהו?"

"מי כל אלה?" שאלה אליזבת

"אלה סאלי, רן ויורי, אני היוצר שלהם" הציג אותם הולדן

"אלוהים, גם אלה ערפדים??" היא שאלה במהירות

"כן" אמר הולדן

היא צחקה, וזה היה צחוק אפל

"אני מרגישה שאולי אתם צודקים ואני מתחילה לאבד את עצמי..."

"את בסדר גמור, את איתנו ואת בטוחה אבל אם לא נמהר המצב ישתנה"

"נמהר לאן?"

"אם האליטה תגלה שאנחנו מחזיקים בך מבלי ליידע בכך את רפאל, אנחנו נצטרך לשלם על זה מחיר כבד מאוד" הסביר הולדן

"מי זה הרפאל הזה?"

"רפאל, הוא הערפד הראשון שלילית יצרה, אם נסתכל על זה בצורה היררכית ברורה יותר, אז הוא סוג של ראש האליטה, מתחתיו נמצאים ערפדים טהורי הדם כמוני, ומתחתינו נמצאים הצאצאים שלנו, שזה ערפדים כמו מייקל ובעצם כל השאר שאת רואה פה" אמר הולדן

"אז למה זה בעצם הופך אותי?" שאלה אליזבת

גורמת להולדן לעלות חיוך קטן על שפתיו

"את, טוב... יש לך את המעמד הגבוהה ביותר, את היוצרת של יצורי הלילה, את האחת, האימא של כולנו..." הוא אמר בקולו העמוק, חולק כבוד

"זאת אומרת שיש לי את כל הכוח?" היא תהתה

"באופן עקרוני, כן" הוא הסכים איתה

"אם כך, אני עוזבת" היא אמרה, מאפשרת לעצמה להתחיל לנוע לכיוון הדלת, אבל הולדן עוצר אותה

"מה אתה עושה?" היא שאלה

"ניסיון יפה, אני מודה, אבל זה לא יעבור, את לא מבינה באיזה סכנה את נמצאת"

"תפסיק לבלבל אותי" היא אמרה, משתחררת מהאחיזה שלו

"אם את חושבת ששאר הערפדים הם כמונו, אז את טועה! וטועה מאוד, הם מחפשים אחריך, הם לא רוצים לאפשר לך להתעורר. הם רוצים לתפוס אותך כל עוד את אנושית ולכלוא אותך בדיוק כמו קודם!" הוא אמר מרים את קולו

"הוא צודק" אמרה סאלי, נכנסת לשיחה

"אז איך הם עדין לא פה?" היא שאלה מערערת את דבריו

"הצלחנו בעזרת מייקל לחלץ אותך, הבאנו אותך ליפן"

"יפן??" היא שאלה

"איך הצלחתם להוציא אותי? אין עלי כלום!"

"אנחנו ערפדים..." הוא אמר חוזר על עצמו

"את חייבת להבין שאנחנו כאן על זמן שאול, אנחנו לא נוכל להחביא אותך לנצח, לקוות שהם לא יאתרו אותך, כמו שאנחנו הצלחנו גם הם לא יאחרו להגיע, זה הזמן שלך, עכשיו להילחם על חייך" הוא אמר ממשיך לדרבן אותה

"הראש שלי כואב, אתם מדברים איתי על דברים שאני לא מבינה, אתה לוחץ על נקודות שאני לא מצליחה להפנים אותם, אני בסך הכול סטודנטית, אני בנאדם רגיל אני לא גלגול נשמה של אף אחד" היא אמרה חוזרת על דבריה, קולה נשמע שבור... רציתי לעטוף אותה, רציתי לנחם אותה...

"סאלי יכולה לעזור אם כאבי הראש שלך" אמר הולדן, מפנה את מבטו אליה

"כמובן," אמרה סאלי יוצאת מהחדר, אחרי מספר רגעים היא חוזרת מחזיקה בידה מזרק

"אני לא רוצה כלום" אמרה אליזבת,

"את לא צריכה לפחד, אני רופאה" אמרה סאלי

"זה בסך הכול יעזור לך להירגע"

"אני לא רוצה! אני רק רוצה שתשאירו אותי לבד" היא אמרה, קולה המשיך לרעוד

"אנחנו יכולים לעשות את זה" אמר הולדן, מסמן לכולם לצאת

"אליזבת... את רוצה שאני אשאר איתך?" שאלתי מנסה להתקרב אליה

"לא, אני רוצה להיות לבד" היא חזרה על עצמה

הרגשתי אותה, הלב שלה פעם במהירות, קולה רעד... היא אבודה...

יצאנו מחדר משאירים אותה, הולדן סוגר את הדלת ונועל אותה

"זה הכרחי?" שאלתי

"אתה רואה את המצב שלה... אני לא רוצה שתעשה משהו פזיז" הוא אמר

"תהיו ערניים, תהיו קשובים" הוא הוסיף

"כמובן" אמרנו כולם ביחד.

ירדנו למטה, צועדים אחר אחרי השני, חיילים טובים כמו שהיינו...

היד של סאלי משכה אותי, עוטפת את ידי בידה, גורמת לי לעצור, התבוננתי בה כשהאחרים ממשיכים לרדת לקומה הראשונה, היא דיברה בשקט

"אתה בסדר?" היא שאלה

"כן, כמובן" עניתי

"אני מרגישה שאתה לא עצמך..." היא ניסתה שוב

חייכתי אליה, "את לא צריכה לדאוג, אני יודע שזה בלתי נמנע"

היא לחצה את היד שלי חזק יותר, גופה היה קר כמו שלי

"אני יודעת שלא בחרת בחיים האלה, לא כמונו, מעולם לא שאלו אותך האם זה משהו שאתה רוצה... ואתה מרגיש את מה שאנחנו לא יכולים להרגיש... אבל אל תשכח, זה היעוד שלה, היא לא כמוך" היא אמרה קרובה אלי.

"אני יודע..." ניסיתי להסכים איתה, כל המידע הזה היה ידוע לי גם קודם לכן...

אני מבין שהיא מנסה לעזור, אבל לא יודע כמה זה באמת עזר לי באותו הרגע.

היא רפרפה נשיקה קטנה על הלחי שלי, משחררת את האחיזה שלה בי, ממשיכה בדרכה למטה.

ניסיתי להתעלם מהבכי ששמעתי מהחדר של אליזבת... ניסיתי להיות הערפד שאני, יצור חסר רחמים... ובכל זאת, הרגש של האמפתיה שלי היה חזק... חזק יותר ממה שרציתי שהוא יהיה.

 

 

IM AL
01/02/2019 22:52
זה מדהים השפע של הדמויות והעלילה עם כל הפרטים , המח שלך אכן ראוי להערצה.
מוצא את עצמי עוקב אחרי הדמויות ומי זה פתאום רפאל , וכזה לכן כתבתי מה שכתבתי.
Jenny
02/02/2019 07:58
תודה שעוד לא התייאשת ♡
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: