עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
תיאואני ?אילנהorcojulisee from the heart
הדסThe darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy Drake
Thelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  סוף
The taste of blood
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  פרק 10
•  פרק 11
•  פרק 12
•  פרק 13
•  פרק 14
•  פרק 15
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


טעם ה(א)דם פרק טו

04/02/2019 18:50
Jenny
סיפור, פנטזיה

 

פרק טו

אליזבת

 

לקחתי נשימה עמוקה, עוטפת את עצמי בשתי ידיי, מרגישה פתאום קטנה כל-כך...

הדמעות התחילו לרדת במהירות, גולשות בחמימות מתוקה על הלחיים שלי,

ישבתי על המיטה, אוספת את הרסיסים שלי, מחברת בין פיסות המידע שנפרשו לפניי, מנסה להבין איך אני מצאתי את עצמי בתוך הבלגן הזה?

פתאום כל העשרים ושניים שנים שבהם אני קיימת גורמים לי לפקפק בעצמי...

המוח שלי ניסה להריץ לי זיכרונות מהעבר שלי, הילדות, בית הספר היסודי, כל החוויות שעברתי מעולם לא פקפקתי שהם לא אמיתיים, שאני לא מי שאני חושבת שאני...

מאז שאני זוכרת את עצמי אני חלק ממשפחה מקסימה שאימצה אותי בהיותי תינוקת, נתנה לי את האפשרות לחיות חיים טובים, נכון אני לא מכירה את ההורים הביולוגים שלי... והאמת שהם לא ממש דיברו עליהם, חשבתי שאולי זה לטובה כי הם רואים בי חלק מהמשפחה שלהם, מהמעגל הזה שהם קיבלו אותי לתוכו... והנה פתאום אפילו בדבר כזה אני מתחילה לפקפק...

אם אני אאמין לסיפור ההזוי הזה שסיפרו לי?

אם אני אאפשר לעצמי לתת אמון ביצורים עם העיניים הכחולות האלו... מה אז?

מה זה אומר עלי? האם אני באמת בסכנה? האם אני באמת גלגול נשמה של מישהי שיצרה את כל העולם שלהם...?

הראש שלי געש, הלב שלי פעם במהירות הרגשתי איך האוזניים שלי מתחממות וכל הגוף שלי מתחיל לבעור... קמתי על רגליי, צועדת לחלון, פותחת אותו ומאפשרת לאוויר לפרוץ פנימה...

הרוח הסתווית נכנסה בתוך האף שלי, מגרה את המוח שלי לקחת נשימה עמוקה יותר, ממלא את הריאות שלי, לרגע הראש שלי היה ריק...

הדמעות שלי התחילו להתייבש על הלחיים שלי, מצאתי את עצמי מביטה מהחלון על נוף כפרי משגע... מעולם לא ראיתי מקום שקט ומדהים כזה, אפילו בסתיו הנוף פה לא היה דומה לשום דבר שראיתי אי פעם... למה שמישהו ירצה להרוס את העולם המדהים הזה...?

מתיישבת על אדן החלון, אני סופגת את הנוף ואת השקט לתוכי...

בזוית העין אני קולטת אותו... זה מייקל... הוא יושב על הספסל שהיה בכניסה ועישן סיגריה, הוא נראה לי רדוף מעט... אולי ככה זה אמור להיות למישהו כמוהו...

ממשיכה להסתכל עליו, אני מתקשה להוריד את המבט שלי ממנו, עוקבת אחרי התנועות שלו, אשקר אם אומר שהוא לא מוצא חן בעיניי, החיוך שלי עולה על שפתיי, אני מרגישה כמו ילדה בת שש עשרה... צופה אחרי הקראש שלה, השיער השחור שלו זז בתיאום מושלם עם הרוח הסתווית...

מרגישה איך הלב שלי מחסיר פעימה שאני נזכרת שממש לפני שעות נתתי לעצמי ליפול לתוך ריקוד מטורף עם מישהו שאני בקושי מכירה... מישהו שהתגלה כאגדה... כמיתוס... מישהו שלא היה יכול להתקיים בעולם שלי... אבל קיים לגמרי עכשיו בעולם שאני מתחילה ללמוד אודותיו...

התקבצתי בתוכי... אם אני אאפשר לעצמי להאמין להם? הם אמרו שהם רוצים להעיר אותי...?

איך הם חשבו שהם הולכים לעשות את זה?

הרגשתי שוב איך הכול בתוכי מאותת לי, זה לא הסיפור הזה, זה לא הסיפור על הנערה שמתאהבת בנער... זה לא סיפור של ורדים אדומים ולבבות ורודים... זה סיפור של יצורים קרי עור עם המבט הרדוף, זה הסיפור שבו הנער הוא לא נער ושהצבע האדום היחיד שישפך פה זה צבע הדם...

אני חייבת להעיר את עצמי מחלומות על האביר על הסוס הלבן...

קמתי על רגליי, אני סוגרת את החלון של החדר...

חוזרת למיטה אני נכנסת לתוכה, שוכבת בתנוחה עוברית אני מחבקת את הרגליים שלי...

מה הפתרון שלי? מה נותר לי לעשות? איך אני אוכל לברוח...?

אני עוצמת את העיניים שלי...

לוקחת עוד נשימה עמוקה...

ואני שוקעת... לתוך ריק...

החשכה עוטפת אותי, אני מרגישה איך הלב שלי פועם בחוזקה בתוך האוזניים שלי...

לרגע אחד אני כולי בתוך הדממה...

"אליזבת..." השם שלי נשמע ממעמקים, כאילו שקוע בתוך המים

"מי שם?" שאלתי, קוראת חזרה

"אליזבת... יקרה..." הקול התקרב אליי, מתוך דממה שעוטפת אותי אני מתחילה לראות שברים של אור, אור חם ומזמין...

אני לא מסוגלת להתרחק ממנו... הוא קורא לי

"אני כאן..." מלמלתי

"אני רואה אותך, תמיד ראיתי אותך" הקול היה עכשיו חד וברור, מצייר לי דמות של אישה יפיפייה, היא צעדה לעברי כאילו מרחפת לכיווני, השיער שלה היה בלונדיני וארוך... הוא נע איתה באיטיות...

בכל צעד שלה היא הייתה ברורה יותר ויותר... והנה אני מתבוננת עליה, כאילו מסתכלת לתוך מראה... היא דומה לי כמו שתי טיפות של מים...

רק העיניים שלה, הם היו כחולות... כחול עמוק וקר כל-כך... רדוף...

היא הסתכלה עליי, חיוך נפרש על שפתיה...

היא מביטה עליי, ממשיכה לשטוף אותי בחום שהיא מקרינה לעברי...

"מי את?" שאלתי, מחפשת תשובות

"לילית" היא אמרה, קולה היה מזמין כל-כך...

"לילית? מה? זה לא ייתכן?!" אמרתי, מרגישה איך פתאום הלב שלי מחסיר פעימה, הייתכן שאני חולמת?...

"את לא חולמת" היא אמרה, קוטעת את קו המחשבה שלי, מפתיעה אותי... איך היא יודעת על מה אני חושבת...?

"את לא צריכה לפחד, לא ממני... אני חלק ממך..." היא המשיכה, עונה לשאלותיי שלא שאלתי...

הלב שלי המשיך להלום בחוזקה, אני מרגישה איך השפיות שלי עוזבת אותי...

"אני יודעת שיש לך הרבה שאלות, זה טבעי, לא הייתי מצפה ממך למשהו אחר" היא אמרה עדין קולה חם ומלטף.

"את לא אמיתית, אני בטוח חולמת, איך זה יכול להיות?" מיהרתי להציף אותה

היא חייכה, עדין עטופה בחום שלא הבנתי מה מקורו

"אני אמיתית, אני ואת זה אחד משלם" היא אמרה קולה חודר לתוכי, כאילו מגיע מגרוני...

"אני לא מבינה..."

"הזיכרונות שלי נעולים בתוכך"

קימטתי את הגבות שלי, אבודה עכשיו אפילו יותר באפלה שלי

"על מה את מדברת?"

"הגוף הזה שקיבלת... זה הגוף שויתרתי עליו למען הישועה שלי... וחיכיתי שנים רבות כל-כך כדי שהוא יחזור אלי... והנה, נולדת... וחלק ממני הצליח להיוולד בתוכך... הכוח שלי, הכוח שהוא גם שלך, נעול בתוך הזיכרונות שלך... עד לרגע שבוא אני אוכל להתעורר"

"א-אבל... זה לא יכול להיות, את אומרת שכל מה שהם סיפרו לי זה נכון?" שאלתי מרגישה איך הקול שלי רועד...

"לכל אמת יש שני צדדים... גם לאמת שלי, שלנו.. יש את הצד שלנו..."

"אני עדין לא מבינה איך אני יכולה לנהל את השיחה הזאת איתך... או איתי... או בתוך הראש שלי...?"

החיוך שלה שפע באור, חמים ומלטף... היא התבוננה בי בציפייה

"לנפש יש הרבה צדדים, לא כולם מוכרים לנו... השיחה הזאת יכולה להיות אמיתית ומצד שני יכול להיות שאלה רק המחשבות שלך שמציפות אותך... זה מה שאת חושבת נכון?"

היא שאלה שוב כאילו מדברת מתוך עמקי נשמתי

"אני מרגישה אבודה..." מלמלתי

"זאת בדיוק הנקודה שזכותה אנחנו יכולות לדבר ככה... חיכיתי כל-כך הרבה שנים לרגע הזה... שבו תתחילי לפקפק במציאות....חששתי שהוא כבר לעולם לא יגיע... אבל סוף- סוף זה קורה, אני שמחה מאוד על כך" היא המשיכה

"אליזבת, אני חושבת שהגיע הזמן..."

"זמן למה?"

"זמן שתאפשרי לי להתעורר, להעיר את הזיכרונות שלך, להפוך להיות מי שאת צריכה להיות... להגשים את הנבואה"

"איך את מצפה ממני לעשות את כל זה?" שאלתי, חוששת מעט לקבל את התשובות לשאלות ששאלתי, "את תהיי חייבת לפנות את המקום שלך בשבילי..." היא אמרה בקול חד

"את מתכוונת להרוג אותי?" שאלתי בפחד, קולי המשיך לנדוד כאילו למרחקים, טובע בחשכה

החיוך שלה גדל ממכר אפילו יותר

"אולי הסיפורים ששמעת עליי יכולים לצייר יצור שיכול לעשות את זה, אבל תני להבטיח לך שאם אני אהרוג אותך אני אמות ביחד איתך... ואין לי רצון לעזוב... לא אחרי שחיכיתי לך שנים ארוכות... אז המוות שלך לא משרת את התוכנית שלי" היא ענתה ברורה מאוד,

"אז מה?"

"את תמשיכי לחיות, לחיות בתוך הזיכרונות שלך, לחיות בתוך העולם שלך... כאשר אני אתפוס את מקומך בעולם האמיתי" היא אמרה מנחיתה עליי פצצה

"את אומרת שאני אמשיך לחיות אבל את מציירת לי את המוות שלי..." עניתי קולי המשיך לרעוד

"את לא צריכה לחשוב על זה בצורה כל-כך ציורית, את תהיי קיימת אבל לא בעולם האמיתי זה הכול... כאילו מבחינתך מעולם לא היית"

"אבל זה שקר! הייתי, אני עדין קיימת!" הרגשתי את הקול שלי רועד, מרגישה שוב את הדמעות מציפות  אותי, זה כאב בתוך הבטן שלי, תופס אותי ומקבע אותי בתוכי

"החיים זה מצב מסוים, רק חלק ממה שידוע לנו... ייתכן וזה לא מה שאת באמת חושבת..."

"אני רוצה להתעורר!" אמרתי בקול זועקת.

היא הביטה בי, ממשיכה להציף אותי באותו אור חם וממכר, מצליחה להרגיע את הרגשות העזים שמשתוללים בתוך הגוף שלי, מתקשה להבין איך היא מצליחה לעשות את זה... מבלי לעשות כלום...

"איך את עושה את זה?" שאלתי

"כמו שאמרתי לך, אני ואת זה חלק משלם... וגם את מתחילה להבין את זה... אין לך יותר מידי ברירה, את חייבת לאפשר לנבואה להתרחש..." היא אמרה מושיטה לי ידיים לבנות, קוראת לי לבוא אליה, החיוך לא עוזב את שפתיה, אני מביטה בה, מנסה להבין איך המצב הזה אפשרי ומשהו מתוכי ממשיך לקרוא לי לעשות את זה, להושיט לה את ידיי בחזרה, להרגיש אותה...

אני מרימה את ידיי, ונוגעת בה... הגוף שלה חם, היא לא היצור המפחיד שצירו לי... היא לא...

"בואי אליי... תתקרבי..." היא לחשה אלי, מושכת אותי קרוב אליה, מכניסה אותי לתוך זרועותיה...

לרגע אחד הרגשתי שלווה... והשלמה...

עוצמת את העיניים שלי בחשכה...

החום הזה שובה אותי...

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: