עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אני ?אילנהאורjulisee from the heartהדס
The darkIM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelse
אביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
Fire and ice
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 1

31/12/2013 07:05
Jenny
סיפור

"זה רק לקצת זמן..." מלמלה אמא שלי בזמן שנהגה צפונה,היא זרקה מבט אשם לתוך המראה וניסתה למצוא את העיניים שלי בתוכה בעודי יושבת במושב האחורי של הפיאט הקטנה והכחולה שלה. לא הייתי טיפשה ידעתי שהיא עושה את זה לא בלב שלם

אבל, בשלב הזה לא היה לי אכפת.

"איריס את מקשיבה לי?" היא שאלה בקול שבור וכמעט שיכולתי לשמוע אותו מעורבב בדמעות

ודאגה אין סופית.

"כמובן" מלמלתי אליה.

"אני מבטיחה" היא חזרה על עצמה

אבל גם הפעם לא יכולתי לענות לה, היא שיקרה בשביל לגרום לי להרגיש יותר טוב אבל ידעתי שאני הולכת לתקופה ארוכה.

הנוף השתנה מאוד, הצמחייה נראתה ירוקה יותר והבתים נהיו דלילים יותר ככל שהמשכנו לנסוע

אני מתארת לעצמי שככה זה צריך להיות, כמה שיותר רחוק מהציביליזציה ככה יותר טוב.

הרי מי רוצה אותנו קרוב?

דחפתי את אוזניות האייפד שלי לתוך האוזניים והדלקתי לעצמי את המוזיקה שכל כך אהבתי

עצמתי את העיניים שלי וניסיתי לנשום, לא היה בי יותר את הכוח להשיב מלחמה.

עייפתי.... נתתי לעצמי מנוחה, למוח שלי ולמחשבות שהתרוצצו בתוכו.

"איריס?" הרגשתי את כף ידה הקרה של אימי מלטפת אותי בעדינות

פקחתי את העיניים והבנתי שהמכונית נעצרה, הייתכן שנרדמתי?

שלפתי את האוזניות והסתכלתי מסביב

"קדימה" אמרה אימי ופתחה את הדלת שלה בכדי שתוכל לצאת, אני עשיתי כמוה ויצאתי החוצה

פגש אותי אוויר הרים צלול וקולות של ציפורים שהיו מאפיינים יערות בצפון

מולי ראיתי שלט ענקי בצבע לבן עם אותיות שחורות:

-ברוכים הבאים לכפר טיפולי "סאן"-

אמא שלי הוציאה את התיקים שלי מהמכונית ונעמדה לצידי

"המקום הזה באמת מאוד יפה" היא מלמלה לעצמה

"ברור" זרקתי לעברה.

היא לקחה את ידי ומשכה אותי אחריה. השביל שהלכנו עליו היה מלא אבנים צבעוניות ושוב הכל מסביבנו היה ירוק ומלא חיים, השעה הייתה כבר צהריים אבל מכאן השמש הייתה מוסתרת בעננים

ולכן הייתה הרגשה שהשעה מאוחרת יותר.

כל המבנה היה בנוי מאבנים ובהחלט היה אפשר לחשוב שזהו צימר חמים ונעים אילולי השלט המאיים שעמד בחוץ.

"ברוכים הבאים" נשמע קול לעברינו וניגשה אלינו אישה בעלת שיער לבן קצוץ וחיוך כובש

היא נראתה לי כבת 60 ובידה החזיקה תיקייה שחורה ועט

"שלום" ענתה לה אימי והורידה את התיקים שלי על הרצפה לצידה.

"נעים מאוד, את בטח איריס" היא זרקה לעברי מבט ומיד העבירה אותו בחזרה לאימי,

היא לא באמת הייתה צריכה אישור, היא ידעה מי אני ולמה אני כאן.

"אני מקווה שהנסיעה לכאן לא הייתה קשה מידי" היא הפנתה את הדברים כעת לאימי אבל מה שהיא שאלה בעצם זה:

האם עשיתי לה את המוות בדרך

"לא יותר מידי".

"נפלא, אני אשמח שתבואו איתי. אנחנו צריכים לטפל במספר מסמכים לפני שנוכל לשחרר אותך גברת מור" היא סימנה לנו להתקדם ביחד איתה.

המקום הזה באמת לא היה גדול במיוחד, שלוש קומות חצר וחדרי טיפולים

המקום הזה היה מאוד שלוו ושוב אפשר היה ממש לחשוב שמדובר כאן בסוג שלנופש ולא יותר.

נכנסו למשרד שהיה פינתי והתיישבנו זו לצד זו וקיבלנו מספר מסמכים והתבקשנו להעניק את החתימות שלנו. אמא שלי חתמה במהירות מבלי בכלל לקרוא

אני לקחתי את הזמן וניסיתי לעבור על האותיות הקטנות אבל לא כל כך הבנתי את רוב הדברים שכתובים שם אז וויתרתי וחתמתי גם אני.

"אנחנו עושים את זה כבר הרבה שנים, המקום הזה ידוע בהצלחה שלו עם בני-נוער בכל הגילאים

ורבים מהם חוזרים הביתה תוך זמן קצר" היא אמרה בחיוך קל ושלחה אותו לעברי

הסתכלתי עלייה בעיניים האפורות שלי והאמת שהייתי חסרת תחושה לא היה לי אכפת לא בשלב הזה בחיי. אמא שלי הניחה את ידה על הרגל שלי ונתנה לי ליטוף אימהי ואוהב

"את תהיי בסדר" היא אמרה בקולה השבור שהיה לי מוכר כל כך עד כאב

"ברור" שיקרתי.

"נפלא, עכשיו איריס אני אלווה את אמא שלך החוצה ואת תחכי כאן בבקשה".

אמא שלי התרוממה מהכיסא שישבה עליו וחיבקה אותי בעודי ממשיכה לשבת

הראש שלי נמחץ חזק כל כך שזה חנק אותי

"אני אוהבת אותך" היא אמרה ושחררה אותי.

המשכתי לשבת במקומי גם כששמעתי את הדלת נסגרת אחרי שהן יצאו החוצה

המשכתי לשבת ולהסתכל מסביב, הייתי במשרד כלשהו אבל האווירה בו הייתה שונה ממשרדים שהייתי בהם, היא לא הייתה קרה אלא ההפך היה שם מאוד חם ומזמין.

אחרי מספר רגעים הדלת מאחורי נפתחה בשנית ושמעתי צעדים

אבל המשכתי לשבת ולא לזוז

"איריס?" זה היה קול גברי עמוק סובבתי את ראשי ופגשתי אותו

הוא היה גבר צעיר אני חושבת שאולי בשנות ה-20 לחיו, הוא לבש מכנס שחור וחולצה מכופתרת לבנה שהייתה פתוחה בשתי הכפתורים העליונים, השיער שלו היה שחור ומעט גלי

ועיניים ירוקות הוא חייך אליי וחשף את החיוך המדהים אותו

"כן..." עניתי אחרי רגע קל "נעים להכיר אותך, אני דניאל"

הוא התיישב ממולי על הכיסא ושם את ידיו על השולחן

האצבעות שלו היו ארוכות, הן היו שלובות זו בזו ויכולתי להרגיש את הכוח שהוא מנסה להעביר אליי

אבל החיוך שלו לא ירד משפתיו הוא נראה כל כך מאושר, אפשר לחשוב שהוא ממש שמח שאני יושבת ממולו ושהוא חיכה רק לי.

בחנתי אותו אבל הוא לא דיבר הוא רק ישב והסתכל עליי, אולי הוא עשה ליאת אותו הדבר שאני עושה לו. אבל אחרי שתיקה קצרה הוא דיבר.

"אני אהיה המדריך הצמוד שלך, את יכולה לפנות אליי לכל דבר שתרצי"

לא הגבתי "אני די בטוח שאת בכלל לא רוצה להיות כאן"

התשובה על זה הייתה די ברורה. אז גם על זה לא היה לי מה להגיד פשוט המשכתי לשתוק

"את לא דברנית במיוחד" הוא ציין כדרך אגב.

"אוקי, אז אני אהיה זה שמדבר" הוא קם על רגליו וסימן לי לבוא איתו

עשיתי את מה שהתבקשתי, הלכתי אחריו שיצאנו מהמשרד וצעדנו ברחבי הבניין הזה, דניאל הראה לי את כל מה שאני צריכה לראות, את כל החדרים בקומות הנמוכות עד שעלינו לקומה השלישית

אלה היו חדרי השינה.

"את תחלקי את החדר שלך עם עוד שתי בחורות הן בערך בנות הגיל שלך"

הוא נעמד ליד הדלת האמצע ועלייה היה מספר 4, זאת הייתה דלת מעץ בצבע דובדבן

כמתאים למקום כזה.

"הדברים שלך כבר בפנים, במידה ויש לך עוד משהו שאת צריכה את יכולה לבקש את זה ממני"

הוא דפק על הדלת והדלת נפתחה אחרי שניות אחדות בחורה עם שיער בלונדיני ארוך ועיניים ירוקות עמדה בצידו האחר ונראתה רזה מתמיד

"ליאנה, זאת איריס" דניאל הציג אותי והדלת נפתחה עוד יותר, לא טעיתי הבחורה הזאת באמת הייתה מאוד רזה וחיוורת אפילו יותר ממני

"היי..." היא מלמלה לעברי ונתנה לי להיכנס

"בהצלחה" אמר דניאל והשאיר אותי עם ליאנה בחדר.

נכנסתי פנימה וראיתי שלוש מיטות שליד כל מיטה יש שידה ועלייה כמהחפצים אישיים, חלון לבן עם ווילונות בצבע קרמל וליד כל מיטה היה לוח שעליו היו כתובים דברים

על המיטה שלי היו מונחים התיקים שלי ורק הלוח שלי היה ריק.

ליאנה התיישבה לצד המיטה שלה והסתכלה עליי בעודי צועדת בצעדים כבדים לעבר המיטה שלי

"הם עשו חיפוש בתיקים שלך" אמרה ליאנה

"מה?" מיהרתי לשאול "הם עושים את זה לכל אחת שמגיעה לכאן, הם לוקחים את כל מה שלא צריך להיות אצלך" קימטתי את הגבות שלי "גם סיגריות?" שאלתי במהירות

"כמובן" היא ענתה ונשמע כאילו היא צוחקת עליי

התיישבתי על המיטה שלי בעצבים "אני לא מאמינה" מלמלתי לעצמי וכל מה שרציתי לעשות זה ללכת, לעזוב באותו הרגע

"למה את כאן?"היא שאלה במהירות

ואני החזרתי אליה את מבטי "ולמה את כאן?" השאלה שלה חזרה אליה

והיא חייכה "את לא רואה?" "לא..."

ליאנה קמה מהמיטה שלה והרימה את חולצת הטריקו שהיא לבשה וחשפה את הגוף החיוור שלה

היא הייתה רזה כל כך שזה היה מפחיד, יכולתי לראות בבירור כל עצם ועצם מגופה היא נראתה לי פתאום כל כך שברירית והמבט שלי היה בהחלט מבוהל מהמראה הזה שנגלה לעיניי

"בולימית" היא אמרה ברבע קול למקרה שעוד לא הבנתי בעצמי.

"כמה זמן את כאן?" "4 חודשים"

"ואוו, ו..." "אני עדין רק בהתחלה" היא אמרה ובקולה מבוכה ליאנה חזרה לשבת על קצה המיטה שלה "אז... למה את כאן?" היא לא וויתרה.

"אני חותכת" מלמלתי אליה

"אה." ובקולה נשמעה אכזבה

"אז את אוהבת להיות כאן?"

"לא ממש, הם בודקים תמיד כמה אני אוכלת ומה אני אוכלת הם תמיד דואגים שאני לא אלך להקיא ישר אחרי האוכל. הרבה טיפולים פסיכולוגיים והנה כבר עברו4 חודשים"

הדלת נפתחה ולחדר נכנסה עוד בחורה צעירה בעלת שיער שחור קצוץ שנראה מבולגן ולבשה גי'נס קרוע וגופיה צמודה לבנה, היה לה גוף של ספורטאית היא הייתה קטנה אבל בנויה היטב.

על היד הימנית שלה היו מספר צמידים בצבעים שונים.

"מה קרה קייט?" שאלה ליאנה במהירות והדלת נטרקה וקייט נפלה על המיטה שלה שהייתה לצידי

"לעזאזל עם המקום הזה!" היא דיברה לעצמה

ואז הפנתה את מבטה אליי. "את החדשה?"

"אני איריס" "היא חותכת" זרקה ליאנה כאילו זה הדבר הכי חשוב שצריך לציין עליי

"אה." אמרה קייט ועכשיו פנתה עם כל גופה אליי

"תמיד רציתי לדעת איך זה"

"קייט!" אמרה ליאנה בכעס "אני מכורה למשכבי כאבים" הוסיפה קייט

"לכן לחתוך את עצמי מעולם לא עלה בדעתי בכל מקרה אני הרי לא ארגיש את הכאב"

ישבתי והייתי המומה, הן דיברו על זה בכזאת קלות כאילו שזה כלום

"אוקי" עניתי בחוסר חשק

"אני חושבת שאני יעשה סיבוב" הוספתי ולקחתי את המעיל שלי מהתיק ויצאתי מהחדר משאירה מאחורי את קייט וליאנה מאחוריי.

להגיד את האמת, הייתי המומה.

לרגע יכולתי להרגיש שאמא שלי שמה אותי כאן בכוונה על מנת לזעזע אותי סופית, מה קורה כאן?!

יצאתי לחצר והעברתי שם את רוב השעות של הצהריים שנשארו לי.

בארוחת הערב יכולתי לראות את כל מי שהייתה מטופלת במקום הזה, ספרתי 15כולל אותי

כולן נראו לי כמו בנות רגילות לחלוטין, אבל אחרי השיחה שלי עם קייט וליאנה זה היה ברור לי שכולן כאן בשביל אותם הדברים, הן פה להחלים.

ע.מ.
מאיה נוימן
17/02/2014 10:00
מרגש. כואב. עצוב. כתיבה מדהימה.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: