עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

החיים שלי, העולם שלי ומי שאני.

jennyno19887@gmail.com
חברים
אילנהאורjulisee from the heartהדסThe dark
IM ALLoLaThe Cheshire CatCassidy DrakeThelseאביחי
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
ארכיון
-About Me-

לכל אחד מאיתנו יש צד אפל
גם לי יש אחד כזה.
-Music-
- Green Day
- Red Hot Chili Peppers
- Guns and Ross
- Three Days Grace
- Nightwish
- Nickelback
- Apocalyptica
- Within Temptation
- Slipknot
- Nirvana
- Lacuna Coil
- Shinedown
- Placebo
- AFI
-To Do List-
- לסיים תואר ׁׁ(V)
- צניחה חופשית (Vׂ)
- להפסיק לעשן (V)
- ללמוד לאהוב את עצמי
- להפסיק לאהוב אותו (V)
- להאמין
- לכתוב ספר
- לברוח לאי בודד
Forever Yours
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 6.5
•  סוף
Broken
•  הקדמה
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  סוף
Broken Pieces
•  פרק 1
•  פרק 2
•  פרק 3
•  פרק 4
•  פרק 5
•  פרק 6
•  פרק 7
•  פרק 8
•  פרק 9
•  סוף
-Songs By Me-
-Words Of Wisdom-
"Live The Life You Love"
-Lyrics From Songs-
I only wish you weren't my friend"
Then I could hurt you in the end
"I never claimed to be a saint
-Slipknot-
Fly Away


פרק 3

01/01/2014 22:47
Jenny
סיפור

"אני בסדר" אמרתי ביאוש

"אני מאוד מתגעגעת אלייך מתוקה" נשמע קולה של אימי כהרגלו מלא בצער וכאב

"גם אני אמא"

"מתייחסים אלייך טוב?"

חייכתי, כאילו שבמידה ולא היא הייתה מגיעה פה ואוספת אותי

"כמו שאמרתי, אני בסדר"

"אני מקווה שהם ירשו לי לבוא לאסוף אותך תוך זמן קצר"

"אני לא בטוחה בנוגע לזה ואני לא רוצה שתחיי באשליה שזה מה שיקרה אני פה רק 3 שבועות"

"כמובן, אני רוצה שתיקחי את כל הזמן שאת צריכה".

"טוב, אני חייבת לרוץ אנחנו נדבר בעוד שבוע".

"אוהבת אותך." היא אמרה באותו קול שבור

"כן, גם אני".

הנחתי את הטלפון והסתובבתי דניאל ישב לידי והסתכל עליי

"ככה זה יהיה כל שיחה הביתה?"

"למה לא נעים לך שאני יושב לצידך?"

"לא נעים לי שאתה מקשיב"

"אז אני לא מקשיב" הוא צחק מה ששוב העלה חיוך על שפתיי

"את חיבת לחייך יותר, יש בך כל כך הרבה חן"

"זה מה שאתה אומר לכולן?" שאלתי בעקיצות

הפעם דניאל הוא זה שקימט את הגבות

"אף אחד לא לימד אותך איך לקבל מחמאות?"

משכתי בכתפיי "אז אני אלמד אותך!"

הוא אמר באושר "ברגע שגבר נאה" הוא הצביע על עצמו "אומר לך, משהו כמו את נראית נפלא, או שיש לך חיוך מדהים את..." הוא הצביע עליי

"צריכה להסמיק קלות ולומר 'תודה לך' או לתת לו מחאה בחזרה"

צחקתי בקול "אז אתה גבר נאה?"

"אל תגידי לי שלא שמת לב?" הוא צחק ביחד איתי

"אתה חיי בסרט" מלמלתי תוך כדי צחוק.

"קדימה! בואי ננסה את זה שוב" הוא האיץ בי

 "איריס, את נראית נפלא הבוקר" אמר דניאל בקול אצילי

הסתכלתי עליו וניסיתי לאמץ עכשיו מבט רציני

"גם אתה בסדר הבוקר..." דניאל דחף אותי קלות "לא! תנסי שוב!"

"מה אתה רוצה שאני אגיד?"

"תהיי רצינית לרגע, אני מלמד אותך דברים חשובים בחיים"

"אוקי, אני חושבת שגם אתה נראה נפלא כמו בכל בוקר"

דניאל חייך אליי "ואני חושב שיש לך אישיות כובשת" הוא הוסיף

ואני הסתכלתי עליו מבולבלת אבל הוא סימן לי להמשיך עם היד "אממ..." מלמלתי

"אני אוהבת לדבר איתך..." מלמלתי במבט מבולבל

"ואני אוהב לדבר איתך"

הוסיף דניאל והמשיך להסתכל עליי בעודי מחזירה לו מבטים מבולבלים עוד יותר

"אנחנו כאילו ממשיכים ללמוד להחמיא אחד לשני?"

שאלתי בחשש והוא שוב צחק "כשאת עושה את זה בצורה כזאת, זה מאבד את האותנטיות שלו"

"זה מרגיש לי משונה"

"מה? שאת אומרת משהו טוב למישהו אחר?"

"לא... זה פשוט מרגיש לי מאולץ"

"אני אוהב להחמיא לך, זה עושה לי טוב שאת מחייכת"

הורדתי את מבטי, לא יכולתי להמשיך להסתכל עליו "אני מבין את הרמז שלך, הגענו עד לכאן אני לא אמשיך לענות אותך" הוא אמר וקם מהכיסא.

"בתור המדריך שלך אני רוצה לקחת אותך איתי לטיול"

"טיול איפה?" שאלתי בחשש

"ד"ר ג'ון חושב שזה יהיה טוב להוציא אותך קצת מהמקום הזה"

"הוא משחרר אותי הביתה?" שאלתי במהירות

"לא בדיוק אבל, אני יכולה לקחת אותך לסיבוב בחוץ"

חייכתי "אתה צוחק עליי נכון?"

"למה? אם את מבטיחה לא לברוח אני יכול לעשות את זה"

שילבתי את הידיים שלי. "ומה אם אני משקרת?"

"אז כנראה שנצטרך לגלות את זה"

דניאל פתח את הדלת וחיכה שאני אצא ונעל אותה אחרינו

"תהיי מוכנה היום בשש, אחרי ארוחת הערב אני אדאג לכל השאר"

גיחכתי לעצמי. מעולם לא חשבתי שזה חלק מתכנית טיפולית.

"ליאנה, זה נכון שהמדריכים יכולים להוציא אותנו מכאן?"

שאלתי אותה שנכנסתי לחדר וראיתי שהיא מתעסקת ביומן שלה. ליאנה הרימה את מבטה

וחייכה "כן, אבל לא הרבה עושים את זה".

"הא." נשענתי על הקיר לצד המיטה שלה

"דניאל לוקח אותך?" היא שאלה בעליזות "זה מה שהוא טוען"

היא חייכה אליי במתיקות "גם שיר הציעה לקחת אותי פעם אבל ברגע ששמעתי שיש מצב שאוכל מעורב בדבר העדפתי לא ללכת איתה".

היא אמרה וחזרה לכתוב היומן, "זה עוזר לך?" שאלתי אותה שראיתי שהיומן שלה כמעט מגיע לסיומו. "לפעמים" היא מילמלה

"אני מנהלת פה את יומן האוכל שלי, אני מנסה לשמור על כמות קלוריות אבל זה לא מצליח לי לרוב

בסופו של דבר הם תמיד בודקים אותי ו... אני רק מעלה פה קילוגרמים" היא ציינה בייאוש

מאז שהגעתי לפה לא היה נראה לי שהיא העלתה משהו אפילו לא גרם, אבל שוב לא הייתי יכולה להגיד לה שום דבר, פחדתי להרוס את זה, פחדתי להרוס אותה.

חששתי שאם אני אגיד לה שהיא עדין רזה מאוד זה יפחיד אותה ויפגע בסיכוי שלה כן להחלים, או אם הייתי אומרת לה שהיא השמינה יפה גם יפגע בה והיא תחליט שהיא תמשיך להקיא.

פשוט שלחתי לה חיוך קטן.

"את רוצה גם את היומן שלי?" שאלתי אותה

"את לא משתמשת בשלך?"

"לא, אני אשמח לתת לך אותו" ניגשתי לשידה שלי והוצאתי משם את היומן שקיבלתי מד"ר ג'ון והנחתי אותו על המיטה של ליאנה

"תודה" היא אמרה במתיקות. ליאנה הייתה באמת מקסימה, יכולתי להבין אותה בכל כך הרבה דרכים היא הייתה בגילי אבל נראתה הרבה יותר מבוגרת בגלל שהייתה רזה כל כך, העיניים שלה היו גדולות וירוקות ולרוב המבט הריק הזה ליווה אותה לאורך כל היום

באמת שרציתי שהיא כבר תרגיש יותר טוב, רציתי לראות אותה שמחה, ואולי אפילו קצת משמינה

חייכתי לעצמי, לרגע התעורר לי חוש אימהי?

אחרי ארוחת הערב הייתי מוכנה לצאת לדרך, לא הייתי כמעט חודש בשום מקום אחר חוץ מכאן וזה היה חסר לי.

לבשתי את הג'ינס השחור שלי ויחד איתו גופיה לבנה וז'קט שחור.

דניאל חיכה לי בחוץ והחזיק בידו מפתחות

"הם ממש קשים איתי הפעם" הוא מלמל לעברי שהתקרבתי אליו

"רק שעתיים" הוא אמר בייאוש

"גם זה טוב" ניסיתי לעודד אותו ובאותה נימה גם את עצמי, שעתיים בחוץ זה חלומי.

צעדתי אחריו לטויוטה האפורה שהייתה בחניה, והתרגשתי שחגרתי את חגורת הבטיחות

"את מוכנה?" הוא שאל

והתניע את המכונית, כנראה ששוב זאת הייתה שאלה מנימוס בלבד

חייכתי לעצמי. בזמן הנסיעה התפלאתי שוב מהנוף מסביבי, אולי אני צריכה לצאת יותר.

אולי אני צריכה לקחת טיול עם סוסים וליהנות קצת.

הנסיעה לא נמשכה יותר מידי זמן דניאל עצר ליד מסעדה קטנה שהייתה לצד הכביש

היא הייתה בנויה בצורה דומה לזו כמו שאר המבנים פה, מזכירה לי צימר משפחתי, עצים וחופש.

"קדימה." הוא אמר לי ויצאתי מהמכונית

צעדתי שוב אחריו כמו תמיד מה שאפשר לי פשוט לשאוף הכל פנימה,

המסעדה לא הייתה מלאה באנשים

היו כמה זוגות בודדים שישבו בשולחנות מפוזרים ברחבי המסעדה והייתה אווירה מאוד חמימה.

התיישבנו ליד החלון ומלצרית צעירה ניגשה אלינו

"ברוכים הבאים" היא אמרה והניחה את התפריטים על השולחן

"זה בסדר, אנו נשמח לקבל ספיישל עם הגלידות שיש לכם" אמר דניאל והחזיר לה את התפריטים

"כמובן" היא אמרה והתרחקה מאיתנו

"אז גלידה הא?" שאלתי אותו ושילבתי את הידיים שלי על השולחן

"מה רע בגלידה?"

"לא מספיק שאני מאושפזת באיזה מוסד ומתייחסים אליי כמו למטופלת, עכשיו אני מרגישה כמו ילדה קטנה עם גלידה"

דניאל הסתכל עליי "מה את רוצה שאני אזמין לך?"

"אני רוצה דרינק" אמרתי בתקיפות

דניאל פתח את עיניו וחייך "אני חושש שזה לא אפשרי"

"למה?"

"זה מנגד את החוקים"

"אבל הבעיה שלי לא קשורה לאלכוהול" ניסיתי שוב

דניאל חייך "עדין, אני לא יכול"

משכתי בכתפיי בעצבים.

"בבקשה." אמרה המלצרית והגישה לנו את הספיישל גלידה שדניאל הזמין עם שתי כפיות ושתי כוסות מים קרים. המראה הצבעוני של הגלידה בהחלט גרם לי להרגיש כמו ילדה קטנה

"תודה רבה." אמר דניאל

"תרצו עוד משהו?" היא שאלה והעבירה את מבטה ממנו עליי ובחזרה.

לא וויתרתי, וניסיתי שוב "בבקשה דניאל" ניסיתי לחקות פרצוף מאוכזב כמה שרק יכולתי, והתפללתי שהוא כן יקנה אותו ממני.

הוא שתק ורק בחן אותי בקפידה

"אנחנו נשמח לקבל שתי כוסות מרלו בבקשה".

הוא אמר והניד את ראשו ביאוש "כבר מגיע!" היא אמרה באדיבות

חייכתי כמו משוגעת "אז זה מה שצריך? פשוט לתת לך יין?" הוא שאל בקול עייף

ואני שוב משכתי בכתפיי

המלצרית חזרה והניחה את המרלו על השולחן

"תקראו לי במידה ותרצו עוד משהו" היא אמרה והתרחקה בשנית.

דניאל לקח את הכוס שלו וטעם מהיין, עשיתי כמוהו

"כבר שחכתי כמה אני אוהבת לשתות" אמרתי והחזרתי את הכוס על השולחן

"חשבתי שאין לך בעיה עם אלכוהול" הוא אמר בבהלה

"לא, אין לי. זאת אומרת לא התכוונתי לזה ככה" מיהרתי לתקן את עצמי, דניאל צחק

"זה בסדר אני מבין למה את מתכוונת".

נהניתי מגלידה הרבה פחות משנהניתי מהיין אבל בהחלט הייתי שמחה שהוא עשה את זה בשבילי

"אתה לוקח הרבה מטופלות שלך לכאן?"

"למה?"

"לא יודעת, ליאנה אמרה ששיר גם רצתה לקחת אותה לאיזה מקום"

"חשבתי שהתחלת לקנא" אמר דניאל בחיוך קל ולגם עוד מהיין

"מה?" שאלתי במהירות

"אנחנו יכולים לעשות את זה, אבל לא הרבה מאיתנו עושים את זה, זה מאוד תלוי בכמה אנחנו בטוחים שלא תברחו לנו" 

הוא אמר וגיחך "למרות שלדעתי את בהחלט חשבת על הרעיון הזה"

"מה פתאום!" התגוננתי

"את חושבת שאני קונה את זה?"

"אתה רוצה שאני אמכור לך את זה?"

בחנתי את דניאל והוא החזיר לי את המבט העמוק שלו

מה שכהרגלי גרם לי להתקבץ ומיד להעביר את מבטי לכל אובייקט אחר שהיה בקרבת מקום.

"מעניין מתי אני אפסיק להלחיץ אותך" הוא אמר בקול שקט

"אתה לא מלחיץ אותי" עניתי למרות שלא הייתי בטוחה האם השאלה הייתה מופנת אליי בכלל

"אז למה בכל פעם שאני מסתכל עלייך יותר מחמש שניות את ישר מתחמקת"

זאת לא הייתה שאלה, הפעם זאת הייתה עובדה הוא קרא אותי כמו ספר פתוח מה שגרם לי להילחץ עוד יותר, בחרתי לא להגיב, ולא לחזור ולהסתכל עליו

"איריס!" הוא אמר בקול מצווה

"מה.." לקחתי לגימה גדולה מהיין וראיתי שהכוס כמעט ריקה

"ממה את מפחדת?"

"אני.. לא" הרגשתי שאני מתחילה לגמגם

"את בהחלט אגוז קשה לפיצוח" הוא אמר כדרך אגב

"מה אני אעשה איתך?"

הצלחתי לחזור ולהסתכל לתוך עיניו, "למה הכוונה?"

"את מדהימה, ואת אפילו לא יודעת את זה".

הרגשתי שזאת הייתה מחמאה או סוג של, עבדנו על זה אני ודניאל אני כנראה צריכה להודות לו

"אממ... תודה" אמרתי בחצי קול.

דניאל שוב שפשף את השיער שלו, הוא היה עושה את זה הרבה שהייתי איתו, תהייתי האם זה בגללי? האם אני זאת שמתסכלת אותו עד כדי כך?

דניאל חייך במתיקות "בואי נעשה סיבוב" הוא אמר והשאיר כסף למלצרית על השולחן

ויצא אחרי החוצה, היה לנו עוד זמן לפני שהוא היה חייב להחזיר אותי

תהייתי מה הוא מתכוון לעשות.

נכנסתי אחריו למכונית בוחנת כל תנועה שלו,

הוא נסע לכיוון שממנו הגענו, ואחרי כמה דקות הוא עצר את המכונית בצד הכביש.

"בואי החוצה" הוא אמר ויצאה מהמכונית, היה חשוך והאמת שהמכונית שלו הייתה היחידה

בכל האזור הזה שנראה לעין, זה היה קצה היער שליד הכביש,

יצאתי אחריו וסגרתי את הדלת נעמדתי לצידו כשהוא נשען על המכונית

"נכון שזה הרבה יותר יפה ממה שאפשר לראות ב'סאן'?" הוא שאל והרים את מבטו לשמיים...

לכוכבים...

בגלל שכאן היה חשוך לגמרי, אפשר היה לראות ממש בבירור את ניצוץ שלהם.

השמים היו מכוסים בצבע שחור והדבר היחיד שגרם להם להיות קצת פחות מאיימים זה הירח שהיה הלילה גבוהה כל כך. הנצנוץ הזה של הכוכבים קסם לי, יכולתי להתחבר לזה כל כך.

"אני מת על זה." אמר דניאל בקולו העמוק

"אני חושבת שגם אני." זרקתי את זה לאוויר

שנינו נשענו על המכונית והתבוננו על השמיים השחורים ומלאי הכוכבים, השקט הזה בהחלט היה ממכר....

"מה שרציתי לשאול אותך זה, האם הגעת לשלב שאת רוצה כבר יותר?"

הפניתי את מבטי אל דניאל והוא אליי

"האם את מוכנה לחיות?"

המבטים שלנו נפגשו שוב, הפעם קרוב כל כך...

אני לא נותנת לאנשים להתקרב אליי, בטח שלא ככה, אבל הנה הוא כאן לצידי...

הרגשתי את הלב שלי מתחיל לפעום מהר כל –כך והדם שלי מתחיל לגעוש בתוכי

עמדתי שם ופחדתי לזוז, פחדתי לנשום

ולמרות החושך  עדין יכולתי לראות אותו בבירור...

באותו הרגע קרה משהו, משהו בתוכי השתתק חלקיק מסוים שלא זכרתי בקיומו,

דניאל התקרב אליי קרוב יותר ויכולתי להרגיש כעת את הנשימה שלו עליי

עמדתי שם הרגשתי כאילו הזמן עצר מלכת, עצמתי את העיניים שלי מתוך אינסטינקט הבריחה שלי

ואז הרגשתי אותו על שפתיי...

הוא נצמד אליי בנשיקה ורפרף על שפתיי, בעודי מנסה לזכור איך זה לנשום עמדתי שם ללא תזוזה,

הרגשתי אותו מתרחק ממני מה שגרם לעיניי להיפקח

הוא עדין עמד קרוב אליי, צמוד והתבונן בי, מחפש תגובה...

הרמתי את ידי הימנית והנחתי אותה בדממה מוחלטת על צווארו מושכת אותו בחזרה לחיקי

נישקתי אותו שוב,

הפעם הארוכות יותר הידיים שלו עטפו אותי בחיבוק והוא המשיך להחזיק אותי קרוב אליו, גונב ממני את טיפת האוויר אחרונות שלי,

הרגשתי כאילו זאת לא אני שנמצאת שם.

כאילו אני זאת שמסתכלת עלינו מהצד. התנתקתי ממנו,

וניסיתי להשיב את הנשימה שלי למקומה.

דניאל העביר את האגודל שלו על השפה בתחתונה שלו מבלי להוריד ממני את מבטו.

"את בסדר?" הוא שאל ונשמע משועשע

"אני חושבת..." גמגמתי בתשובה.

"אני מצטער במידה והייתי פזיז מידי" הוא אמר אך עדין נשמע מרוצה.

שתקתי

"את רוצה שאני אקח חזרה?"

"אתה רוצה לקחת אותי בחזרה?" שאלתי בתשובה

מה שגרם לו חייך "את לא רוצה לשמוע את התשובה לשאלה שלך"

הוא מלמל לעברי ולקח נשימה עמוקה וכבדה.

"אז, למה?" מלמלתי

ודניאל שינה את התנוחה שלו, כעת הוא כבר עמד מולי

"למה מה?"

"למה עשית את זה?"

"כי רציתי. ואני חושב שגם את רצית...."

הקול שלו נשמע עמוק כל כך בתוך הדממה האין סופית הזאת

הלב שלי פעם במהירות והראש היה ריק מכל מחשבה,

מזמן הוא לא היה ריק כל כך, מזמן לא הרגשתי ככה...הייתכן שמעולם לא הרגשתי ככה?

"אני לא רוצה לחזור..." לחשתי

ודניאל חייך במתיקות "אם כך, אני אסתכן ואנשק אותך שוב"

הוא אמר בקול עמוק בעודו חוזר ועוטף אותי בשתי ידיו ומושך אותי לחיקו,

כאילו לוקח בעלות על הגוף שלי בעיניים עצמות מתמסרת לנשיקה שלו.

ע.מ.
22/02/2014 18:33
פרק יפה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: